חשבון פתוח ב"כלכלת בית"
עודד כרמלי משתמש היטב בהומור בביקורת החברתית שהוא מנסח ב"כלכלת בית"
"משהו קרה" הוא שמה של יצירת המופת הסאטירית של ג'וזף הלר, העוסקת באמריקה התאגידית של שנות ה-60 וה-70 של המאה הקודמת. משהו קרה גם בחברה הישראלית, טוענת "כלכלת בית", הסאטירה של עודד כרמלי. משהו, מתישהו, השתנה, ולהיות רק בסדר נהיה לא בסדר, לעבוד בעבודה מסודרת נתפס כלהיות בטלן, להיות בן המעמד הבינוני משתווה לכישלון. ובמילותיו של הרומן: "היום או שאתה המלך או שאתה עובד כשכיר אצל המלך". אין אמצע.
עודד כרמלי צילום: מוטי קיקיון
שמואל אלעזר, מתווך נדל"ן בן 60, "עשירון תשיעי", שומע יום אחד שרואה החשבון שלו החזיק על חשבונו מאהבת בבית מלון. ההוצאות האלה גרמו להתמוטטותו הכלכלית של רואה החשבון וכעת גם לסדק הולך ומתרחב בחייו של שמואל. שמואל אינו מאהב לטיני לטנטי, תשוקתו הגדולה ביותר נתונה לסחיטת מיצים טבעיים במסחטה ביתית, וכשהוא מהרהר איך לעשות את "המכה" באסיה, שכידוע "היא נמר מתעורר", הוא נותר חתול מבוית.
אבל הארס שנזרק בו בעקבות סיפורו של רואה החשבון מוביל אותו למכירת סוכנות הנדל"ן וליציאה מוקדמת לגמלאות, כדי להתחיל לחיות סוף סוף, אף שלא ברור לו מה זה אומר. הפנטזיה על אלה "שעשו את זה" שותה בקש את מיץ החיים של אלה שחשים שלא. מי שלמטה, אפילו הוא "עשירון תשיעי", מציב פלס בינו לבין מי שמעליו ורואה בעיניים כלות כיצד בועת החמצן פורחת ממנו מעלה.
את חייו, ואת הספר, חולק שמואל עם אשתו, דפנה, פרק לו פרק לה. דפנה, אישה חסרת פשרות, מנהלת פרויקט "המחר למצוינות", הפכה את חוסר הסיפוק הכרוני של תקופתנו, שצנח פתאום כמערפת על ראש בעלה, קרדום לחפור בו. מדי שנה מרכז הפרויקט שלה בני נוער מחוננים באוניברסיטה, על מנת "לחלצם מהמדמנה ההיא שבחוץ" באמצעות הרצאות מדעיות. את המגמה ההומאנית הבטלנית ממליצה דפנה לבטל. פרויקט המצוינות הוא ניסיון להתעלות מעל ההתבהמות הכללית, אבל הוא צידה האחר (תמה משותפת לכרמלי ול"המחוננים" של אסף ציפור).
למרבה תדהמתה וזעמה של דפנה, אודי, בנה בן ה-30, מסרב לעבוד. מהרסה ומחריבה ממנה ייצא.
כפי שכרמלי מבין את הקשר בין תוכנית המצוינות של דפנה לחוסר הסיפוק של שמואל, הוא מבין את הקשר בין הקפיטליזם העכשווי לפשיעה. בסצינה חשובה נתקלת משפחת אלעזר בתרגיל עוקץ: מכשול מוצב במכוון בכביש כדי לאלץ את הנתקלים בו להשתמש בגרר שנמצא, כמה נוח, במקום.
אבל שמואל לא כועס, להפך, הוא "דווקא התרשם מהתחבולה, שבוודאי עושה לגוררים קופה". הן היזם והן הפושע מחפשים קיצורי דרך שיותירו את הפראיירים הבינוניים מאחור. יש קשר הדוק בין "מסודרים" ל"הבורר", אם להתייחס לשתי תופעות טלוויזיוניות דוחות, כפי שיש קשר הדוק בין טלוויזיה מסחרית ומכות בחשיכה.
תפיסת העולם התחרותית חודרת לרקמות הנפש. אחרי תאונת הדרכים ופרשיית הגרר עולות בדפנה פנטזיות ארוטיות על גבר חזק. בעלה החביב לא מספיק להתמודדות עם העולם העכשווי והיא אף הוזה על מותו המוקדם בתאונה מצערת. בהקבלה לפוליטיקה: כשמתערער המעמד הבינוני גוברת הכמיהה למנהיג חזק. בקטע אחר מהרהר שמואל בציוניה של אשתו באוניברסיטה, והוא "לא הצליח להשתחרר מן המבוכה שמא את מהותה דירגו הפרופסורים לחינוך, שאת שדיה כימתו ואת אגנה". התחרותיות , בבהילותה לעריכת השוואות, מצמצמת את הקיום לציונים, למספרים. הופכת אותו מאיכותני לכמותני.
זעומות היצירות הישראליות העכשוויות שפשוט מצחיקות, ובאינטליגנטיות (מהשנים האחרונות עולות בזיכרוני רק "הרוצחים" של דרור בורשטיין ו"הצבי הבוער" של חיים לפיד), "כלכלת בית" מצטרפת אליהן. ההומור נוכח החל בביטוי הבודד (למשל, השימוש בשמות מותגים מוקצנים קלות כמו "בזול-מול") ועד לסצינה (למשל, דפנה, ששעתה דוחקת לה, מתעמתת עם שני ילדים בכביש האמונים על הנפת תמרורי "עצור").
יש פה מעט בוסר, ארומה דקיקה של חיקוי של
כמה ספרים, לא אחד ספציפי וכולם טובים. בעיקר עולות על הדעת יצירות מרכז-אירופיות על בורגנות סדוקה (כמו "שירה" של עגנון או יצירות מסוימות של משפחת מאן הגרמנית) עם קורטוב א.ב. יהושע ברומנים הבורגניים הקומיים שלו. יש פה גם כמה קפריזות לשוניות מיותרות או בחירה שקופה מדי בביטוי חוזר ונשנה לצורך אפיון דמות. אבל רומן הביכורים הזה מצליח לעמוד במשימה כפולת פנים: מתיחת ביקורת ממוקדת על החברה הישראלית באופן מבדר.
עודד כרמלי כלכלת בית כתר 172 עמ'
עדכוני חדשות לסלולרי שלך
נא להמתין לטעינת התגובות
