ארדן ינצל את הכסף
אם הרשויות המקומיות לא יהיו מספיק זריזות כדי להידחף בתור, הן יראו את הכסף מתועל למטרות סביבתיות אחרות וימשיכו לשלם היטל הטמנה שיתייקר משנה לשנה
במקום כל אלה, הוא עומד עכשיו במרכזה של קטטה טיפוסית למערכות השלטון בישראל-מצד אחד, רשויות מקומיות שבקושי גומרות את החודש. מצד שני, שלטון מרכזי חונק, ובאמצע ים של חשדנות וחוסר אמון הדדיים. ובעצם, מה יש להתפלא? המריבה הזו היא המחשה מדויקת לעובדה שישראל תקועה הרחק מאחורי המערב בכל הנוגע לטיפול בפסולת.
בשנים האחרונות הישראלי הממוצע מוצא את עצמו מוקף יותר ויותר במתקני מיחזור לבקבוקי פלסטיק, פחים מיוחדים למיחזור נייר ויוזמות מקומיות של קומפוסטאים נלהבים המפרידים בין זבל יבש לאשפה אורגנית והופכים אותה לדשן.
אבל אל תיתנו לזה להטעות אתכם: בעוד במדינות רבות באיחוד האירופי נתח האשפה הממוחזרת חצה מזמן את קו ה-50%, אצלנו רשות מקומית הצולחת את רף ה-20% נחשבת לכוכבת ירוקה.
היטל ההטמנה היה אמור להתניע תהליך בכיוון הנכון, אבל בינתיים הכספים שוכבים והאשפה ממשיכה לתסוס באתרים
המוסדרים. שם מכובס להרי זבל רשמיים, רחוקים מהעין ומהלב, שאליהם מפנים את האשפה שאנחנו משליכים בכמויות עצומות (ישראל היא בין המובילות בעולם בייצור אשפה לנפש). הרשויות המקומיות, שחלקן מתקשות לשלם שכר לעובדים, כורעות תחת ההיטל, אבל ההשוואה לאירופה מלמדת ששם היטל ההטמנה יקר במאות אחוזים, והישגי המיחזור בהתאם.
בערוב ימיו של גדעון עזרא במשרד להגנת הסביבה, הפציע האוצר בוקר אחד עם כותרת ארסית בעיתון: "המשרד להגנת הסביבה ניצל בקושי 30% מתקציבו". גלעד ארדן זוכר היטב את הכותרת הזו, והתוכניות הפוליטיות שלו לא כוללות השפלות מהסוג הזה. אצלו הכסף ינוצל, ויהי מה; ואם הרשויות המקומיות לא יהיו מספיק זריזות כדי להידחף בתור, הן יראו אותו מתועל למטרות אחרות, וייאלצו להמשיך לשלם היטל הטמנה שיתייקר משנה לשנה.
נא להמתין לטעינת התגובות
