המושל בטיפה: הסיוטים היבשים של אורי שני
הוא מאיים להצהיב לנו את הגינות והמדשאות, מפחיד אותנו עם בר רפאלי המתקלפת, ומהשבוע הבא גם לא יהסס לקנוס אותנו בסכומים כבדים אם נחרוג ממכסת המים. אורי שני, הפרופסור להשקייה בטפטוף שנשלף מהאקדמיה ונשלח לאייש את אחד התפקידים הכי כפויי טובה בישראל, מסביר למה הגזרות האלה מתגמדות מול תסריטי האימה הלגמרי לא דמיוניים שפוקדים אותו בלילות
אם התסריט הזה מתגשם, מה אנחנו אמורים לשתות למחרת בבוקר?
"הפחד הגדול הוא לא מים לשתייה. יש לנו תרגולות לחלוקת מי שתייה בחירום. יש מחסני חירום, משאיות, מכליות, צוותי חלוקה שמתרגלים את הדברים האלה שבמקרה הצורך ייעשו עם עזרה של הצבא. אני מודאג מהמים לשתייה, אבל להם יש לי פתרון".
לאיזו בעיה אין לך פתרון?
"סניטציה. במרקם החיים המודרני, כשיש הפסקת מים אין פתרון לשירותים. אנשים לא יכולים להפסיק לעשות צרכים, ומי שגר בעיר לא יכול למצוא שדה כאילו הוא במילואים או בטיול במדבר. ואחרי שכמה אנשים יבקרו בשירותים בלי להדיח אחריהם את המים, יתחילו בעיות של תברואה ומגפות".
מפלס הכינרת נמצא היום כמטר וחצי מעל הקו השחור. בסוף הקיץ אנחנו אמורים להיות מאוד קרובים אליו. מהו בעצם אותו קו שחור? מה יקרה אם נחלוף על פניו בדרך למטה?
"שאלה טובה. אנחנו מאוד לא רוצים לדעת את התשובה. לכל אגם יש נקודה שבה הוא מתהפך, שבה מבחינה אקולוגית הוא הופך בלתי שמיש. זה קורה כתוצאה משינוי בהרכב המים, התפתחות של אצות רעילות והיווצרות של עכירות. ברגע שזה קורה, אי אפשר לחזור לאחור. המומחים קבעו נקודה מסוימת, מפלס מסוים, שמתחת לו הסכנה שתופעת ההיפוך תקרה לכינרת גבוהה מאוד. זה הקו שאסור לנו להגיע אליו".
פרופ' אורי שני הפך במהלך השנה האחרונה, במקביל להחמרה במצבו של משק המים הלאומי, לאחד האנשים המושמצים בישראל. מעט מוזר, בהתחשב בעובדה שעבור רובו המכריע של הציבור הוא כמעט אלמוני. אם לסכם את הטוקבקים שנכתבו עליו בחודשים האחרונים, ובמצטבר מדובר באלפים רבים, אזי לעם ישראל אין צל של מושג מיהו ראש רשות המים, אבל ברור לו לגמרי שמדובר בשלומיאל מוחלט במקרה הטוב, ובמקרה הרע באדם מושחת שבמו ידיו דירדר את המדינה למקום המיובש בו היא נמצאת כעת.
ספק אם מצב הפופולריות
למרות שקשה להחמיץ את המודעות שרשות המים מפרסמת בשבועיים האחרונים בכלי התקשורת, מותר לשער שישראלים רבים יופתעו לגלות שהם נתבעים לשלם קנס של מאות שקלים עבור שירות שמאז ומתמיד נתפס כמובן מאליו: מים זורמים.
אתה שלם עם המהלך הזה? בכל זאת, חתמת כאן על מהפך היסטורי ביחס שבין הישראלים למי הברז שלהם.
"זה אכן מהפך, אבל אני ממש ממש מקווה שהוא רק לחצי שנה. ההיטל אמנם נקבע לשנה וחצי, אבל אם החורף הקרוב יהיה טוב מאוד-חורף 'בסדר' לא יספיק-ההיטל יבוטל. אני חושב שהתובנה שיש מחסור במים כבר נחרתה בתודעה, אבל העובדה שלמחסור יש ביטוי גם בעלות של המים עוד לא חלחלה. והגיע הזמן שזה יקרה".
יש כאלה שטוענים ששוב דופקים את החלשים. אמנם על כל נפש מעבר לארבע הראשונות יש הקצבה נוספת של שישה קוב לחודשיים, אבל נראה שמשפחות מרובות ילדים עלולות לחטוף מכה רצינית.
"זה בדיוק הפוך. תוספת השימוש במים עבור כל ילד שמצטרף למשפחה הולכת וקטנה, מפני שחלק מהשימושים במים הם פר בית, לא פר אדם, כמו למשל שטיפת רצפות. הדברים האלה בדוקים, נעשו עליהם עבודות מסודרות".
לפי ידיעה שפורסמה השבוע ב"עסקים", תאגידי המים בכלל לא הספיקו להתארגן לגביית הקנס. יכול להיות שמהלך החיסכון הגדול ייפול על עניינים לוגיסטיים?
"אני משוכנע שלא. אני מכיר את הבעיות ומבין את התאגידים, אבל הם יצטרכו להתאמץ ולבצע את הגבייה. נבוא לקראתם, ואם ייגרמו להם נזקים נמצא את הדרך לפצותם. הם אומרים לי שלא בשביל זה הם נבחרו, אבל גם אני נבחרתי בשביל לתת מים ולא בשביל לקצץ. זה חלק מהמצב, ואם הקיץ יעבור בלי שההיטל ייגבה-כולנו כבר מבינים מה עלול לקרות".
אתה קורא טוקבקים?
"לפעמים. אני די משועשע מהם".
איך אתה מצטייר שם?
"כאחד שלא מבין כלום. כאחד שבעשר השנים האחרונות עשה כל חטא אפשרי, והיום מפיל את כל הפאשלות שלו על תושבי מדינת ישראל. המשכורת שלי מדהימה, אני מתבוסס בעושרי. יש הרבה תגובות ארסיות, וזה רק הולך ומתגבר. לא מזמן צפיתי בערוץ 2 וגיליתי שאפילו הוקמה עמותה שקוראת לפיטוריי. אשתי לא מתלהבת מזה שאני קורא טוקבקים. היא חושבת שזה יעכיר את מצב הרוח שלי ויוסיף ללחץ שממילא קיים. אני טוען שזה הומור נקי, וחוץ מזה כשהגעתי לתפקיד לקחתי בחשבון שכולם ייתנו לי עצות. משבר המים גורם לפגיעה אמיתית באנשים, וזה טבעי שהם כועסים. מעבר לזה, כנגד ההתקפות יש גם קולות הפוכים. עובדה שהציבור מגיב יפה מאוד לקמפיין ויש ירידה ממשית בצריכת המים. הרוב הדומם של הציבור איתנו, או לפחות עם המצב. בכנסים ניגשים אליי אנשי מקצוע ואומרים'כל הכבוד על ההנהגה והראייה, ברור שאתה אוכל את מה שאחרים בישלו'".
זה גם מה שאתה מרגיש?
"במידה רבה, בטח. בגדול, ובלי לפתוח עכשיו ועדת חקירה, אם היו לנו היום 400 מיליון קוב שהממשלה החליטה להתפיל ב-2002, לא היינו במשבר כזה".
שני נקלע כמעט בטעות ללב מהומת המים הגדולה בתולדות מדינת ישראל. הוא לא בדיוק תואם את דמות הפקיד האפור שפילס את דרכו במעלה המנגנון הממשלתי. את רוב ימיו בילה באקדמיה, שם התמחה בהשקיה באמצעות טפטוף. בתפקידו האחרון, ממנו נקטף על ידי ועדת האיתור לטובת רשות המים, עמד בראש החוג לחקר המים והקרקע באוניברסיטה העברית. "אם לדבר במונחים מדעיים", הוא אומר, "המחקר שלי עוסק במעבר של טיפת המים בין הקרקע לשורש ברמת הנקבוב".
ובתור מי שהקדיש את חייו האקדמיים להשקיה וחקלאות, אתה האחרון שציפו ממנו לומר בקול גדול שישראל צריכה לעבור מירוק לצהוב.
"כשהייתי מועמד לתפקיד, אמרתי שאם הכוונה היא שיבוא נציב מים שיחסל את הנושא החקלאי ואת הגינון, ויתייחס אל המים כאל משאב כלכלי נטו, אני לא האדם המתאים. ההתייחסות למים צריכה לשקלל את כל הערכים שהם מגלמים, וארץ שיש בה ירוק וטבע היא חלק מהערכים האלה. לחיות כאן בלי ירוק, במדינה שגם ככה יש בה כל הזמן לחץ, זה נורא. לסביבה ירוקה ונקייה יש השפעה קריטית על הוול-ביאינג שלנו. בישראל הצפופה והמתוחה, לצאת עם האופניים בשבת ולראות ירוק זה הפסיכולוג הכי טוב. מצד שני, חלק מסביבה נכונה זה להימנע מבזבזנות, וזה אומר גם לדעת לבחור בצמחייה שמתאימה לאזור. אני מודה שבאיזשהו מקום כשראיתי מה אני עושה נתקפתי ייאוש. מבחינתי זו בגידה בכל מה שיקר לי".
הוא בן 59, ירושלמי במקור, נשוי ואב לשני בנים-משפטן שמנהל מחלקה בחברת ביטוח גדולה ודוקטורנט בביולוגיה מולקולרית-וסב גאה לנכדה בת שלוש. לפני עשר שנים חזר מטרק בהימלאיה עם חברים, והלך לבדיקה רפואית שגרתית. "בטרק הלכנו קילומטרים והגעתי לפני כולם, ופתאום הרופא אומר לי ש-95 אחוז מעורקי הלב שלי סתומים ושאם הייתי מגיע קצת יותר מאוחר אולי בכלל לא הייתי מגיע". לפני ששני-איש מוצק וספורטיבי - הספיק לעכל את הבשורה, הוא כבר הוכנס לחדר הניתוח שם הושתלו בלבו כמה מעקפים.
ארבע פעמים בשבוע-פעמיים בשעות הבוקר המוקדמות ועוד שתיים בסוף השבוע - הוא יוצא לצעידה ממושכת בדיונות האחרונות המשתרעות לא רחוק מביתו שבנס ציונה. "זה זמן מחשבות נקי", הוא אומר, "אני הולך אבל בעצם לא יודע איפה אני. נניח שאני נמצא בעיצומו של מחקר, זה הזמן שבו אני פותר את המשוואות הכי מסובכות".
ועכשיו אתה חושב בגבעות על פתרונות למשק המים?
"מן הסתם. המחשבות הכי איכותיות, הפתרונות לבעיות הכי מורכבות-הכל קורה שם".
יש לו מזג נעים, דיבור שקט, מבט מבודח וחוש הומור שמאפשר לו להתבונן מהצד על עין הסערה שבתוכה הוא נמצא. לפני נס ציונה חי במשך 22 שנה ביוטבתה ( "פרופסור למים שגר במדבר-צריך להודות שזה שילוב משונה" ). תומכיו טוענים שההתנהלות הרגועה שלו ויחסי האנוש הטובים מסייעים לו לנווט את משק המים בשעת המשבר הקשה בתולדותיו; מבקריו טוענים שהרכות, הפשרנות והיעדר הניסיון הפוליטי הופכים אותו למרמס על המגרש הפוליטי הקשוח, ושהוא נשחק בתוך סבך המשרדים הממשלתיים, גופי התשתיות והלובי האגרסיבי של החקלאים והגננים.
ביקורת אחרת סופגת רשות המים בגלל מה שנראה כמו התנהלות איטית וחסרת יעילות: המשבר, ברוב המקרים, מקדים בהרבה את התגובות של הרשות. מיליוני התקני החסכמים המובטחים עדיין לא חולקו בבתים, כך גם שעוני החול החביבים שנועדו לקצוב את זמן המקלחת, ועל אכיפה רצינית אין מה לדבר. כששני נשאל בזמנו כמה קנסות חולקו לבזבזני מים מאז פרוץ המשבר, הודה שאפילו לא אחד. "כשעבריין המים הישראלי הראשון יחטוף קנס, נוציא הודעה רשמית", אמר באירוניה.
דוגמה טובה-או בעצם רעה-להתנהלות הרופפת של רשות המים מהווה ההשקה של הגזרות החדשות. עם פרוץ האביב כינס שני מסיבת עיתונאים, בה הכריז על שני צעדים דרמתיים: ייבוש מוחלט של המדשאות הפרטיות, והנחתת "היטל בצורת" על צריכה עודפת. שר התשתיות החדש, עוזי לנדאו, אז בקושי יומיים בתפקיד, התייצב במפתיע על הבמה בבית סוקולוב, נשא כמה מילים ( "העובדות היבשות-אין לנו מים" ), ובתום מפגן של גיבוי ואחדות התחבק עם שני ומיהר לעלות לישיבת הממשלה בירושלים. רק שאחרי כמה ימים, יצאה מלשכתו של לנדאו הודעה: ייבוש המדשאות בוטל. תחת זאת נותרו הנחיות חיוורות על פרקי זמן קצובים שבהם מותר להשקות את הדשא, הוראות חסרות שיניים בהיעדר יכולת לפקח ולאכוף אותן. ברשות המים רתחו בשקט ובלעו את הצפרדע.
מה הרגשת כשהשר הממונה ביטל הודעה שמסרת במסיבת עיתונאים חגיגית כמה ימים קודם לכן?
"זה לא בדיוק מה שהיה. הגישה שמציעה ללכת לחיסכון באמצעות ייבוש מדשאות או היטל, אחד משניהם, הוצעה לו על ידי, והוא בחר".
לא כך זה הוצג לתקשורת.
"אני יכול להגיד בצורה הכי ברורה שאין לי קושי עם זה שהממשלה היא שמכתיבה מדיניות. בתור פקיד, או אולי עדיף להשתמש במינוח האנגלי-משרת ציבור, אני חושב שנבחרי הציבור צריכים לשאת באחריות".
אבל בתור הסמכות המקצועית העליונה כופפו לך את היד, ולא בפעם הראשונה.
"אתה יכול להציג את זה כך, ואני רואה את זה אחרת. אם ייעשו דברים שיהיו בניגוד ברור לדעתי ולעמדתי, תמיד יש לי האופציה להתפטר".
אם ההיטל, שנכנס לתוקף השבוע, בסופו של דבר לא יאושר בחוק ההסדרים-תתפטר?
"אם ההיטל לא יעבור, יהיה מיד ייבוש של דשאים".
ואם לא יאשרו לך את ההיטל וגם לא לייבש דשאים, תתפטר?
"אם לא יהיה היטל וגם לא ייבוש דשאים, תהיה לנו בעיה קשה של מים".
לשני אין רגע דל. הוא הגיע לתפקיד מצויד בחזון ארוך טווח עבור משק המים הישראלי, ומצא את עצמו מכבה שריפות כמעט מהיום הראשון. או, אם להשתמש בדימוי מתאים יותר, מנסה להשאיר את הראש מעל המים.
כשהגעת מהאקדמיה השקטה לזירה הציבורית לא דמיינת שתמצא את עצמך בלב סערה כזו.
"נכון, לא דמיינתי את זה ככה. היה לי ברור שיש המון מה לעשות, שנדרשת כאן מחשבה רעננה. אבל לא הייתי מוכן למשבר בסדר גודל כזה, כי מבחוץ לא ידעו מה קורה באמת, וכנראה גם בפנים לא ידעו. כשאתה מחליט לקבל על עצמך תפקיד, אין לך סיבה להניח שזה המצב במקום שאליו אתה הולך. באתי לכאן כמו לשירות מילואים. הרי אני לא נמצא במסלול של קריירה ממשלתית, וכשאסיים פה אחזור לאקדמיה. באתי לעשות הרבה דברים שנראו לי חשובים, אבל כמעט מרגע שהגעתי אני עסוק בניהול המשבר".
איך נראית המערכת הציבורית לאדם שבא מבחוץ?
"בכל מה שנוגע לאנשים שמתחתיי, אני המום מאיך שעובדים כאן. אנשים נמצאים אצלנו במשרדים לפעמים משש בבוקר עד תשע בערב, ואני מדבר על נשים בנות 35ו-40 עם ילדים קטנים בבית. זה מביך אותי. הייתי בשנות שבתון, ראיתי איך עובדים בחו"ל, בשום מקום לא עובדים ככה. גם אני נמצא הרבה פעמים בשעות האלה במשרד, אבל אני לא מגדל עכשיו שלושה ילדים קטנים. אזרחי ישראל לא רק רוצים שנעשה הכל, אלא גם בלי אנשים. המאבק על תקנים מאוד מסובך, מה עוד שראש הממשלה הצהיר שצריך לקצץ בשירות הציבורי. ברשות המים יש כ-180 עובדים, ואנחנו זקוקים לפחות לעוד 25 - 30 כדי לעמוד בכל המטלות".
ומה גילית על הפוליטיקאים?
"פוליטיקה יש בכל מקום. כששאלו את וודרו ווילסון מה כל כך דחוף לו לעזוב את המשרה שלו כנשיא אוניברסיטת פרינסטון ולהתמודד על נשיאות ארצות הברית, הוא אמר'עייפתי מפוליטיקה'".
כמה מהר הבנת שיש לנו בעיה של מים?
"שלושה חודשים אחרי שהגעתי לכאן, ברגע שגמרתי להבין מה קורה סביבי, קמתי יום אחד ואמרתי, כמו הילד ב'בגדי המלך החדשים', 'אין מים'. עברתי שוב ושוב על כל המאגרים, המאזנים והתחשיבים, וראיתי שפשוט אין מים. ומאותו רגע התחלתי לפעול בכל הכוח כדי שיהיו מים. נכנסתי לתפקיד בדצמבר 2006, לפני שנתיים וחצי. מוקדם יותר באותה שנה הממשלה החליטה על הקטנת ההתפלה ל-230 מיליון קוב. ביולי 2007, קצת יותר מחצי שנה אחרי שהגעתי, כבר עברה בממשלה החלטה על התפלת 505 מיליון קוב, מהקמת מתקנים חדשים והרחבה של מתקנים קיימים. זה אומר שהצלחתי להזיז משהו. פעלתי כמו ג'י-פי-אס שמחשב את המסלול מחדש מתוך הבנה שהנתונים השתנו, ובמקביל מנסה לשכנע את שאר העולם שזה המצב. כמובן שהעובדה שכל החורפים האחרונים היו שחונים החמירה את מצבנו, אבל עזרה לכולם להבין שצריך לעשות משהו".
יש טענות שאתה מעודד פאניקת שווא. שהתסריטים האפוקליפטיים שאתה מתאר מוגזמים ונועדו לכסות את ישבנך.
"בצורה שבה אני מבצע את התפקיד, אני בהחלט נותן משקל יותר גדול לסיכון. אני מאוד ער לסכנות ולאיומים שמשק המים שלנו נמצא בהם, והם מהווים במודע חלק מהאסטרטגיה הניהולית שלי, רק שלדעתי מדובר דווקא באומץ ניהולי ולא בפחדנות. ההכרה בסיכון דחפה חלק גדול מהצעדים המהפכניים שנעשים, השקעות של עשרות מיליארדים בפרויקטים ותשתיות של מים. בחלומי הוורוד אני רואה איך ב-2012, כשתהיה כבר הרבה התפלה ותהיה במקרה גם שנה מאוד גשומה, אני נכנס לאיצטדיון עם צלב על החזה וכולם צולבים אותי על זה שפיזרתי הפחדות ובזבזתי כסף ומאמץ על התפלה. הלוואי ונגיע למצב הזה".
אתה בוודאי מכיר את הלך הרוח של הישראלי הממוצע בימים אלה: הוא רואה את בר רפאלי מתקלפת, ואומר לעצמו "שנים הממשלות והפקידים לא עשו כלום, ועכשיו הם מבקשים ממני לחסוך". הוא שומע שעומדים להטיל עליו קנס ומבקשים ממנו לקצר את המקלחת, ושואל את עצמו למה הוא צריך לשלם על הכישלונות של המדינה.
"אני לגמרי מודע לתחושות האלה. כשהתחלנו את הקמפיין הגדול בשנה שעברה ( " ישראל עוברת מאדום לשחור" ), החשש היה שהאזרחים יגידו שהממשלה פישלה, ויצרכו יותר מים במחאה על המחדלים. אני לא מתכוון לטעון שמשק המים התנהל לאורך השנים באופן מושלם, אבל המטרה היתה לנסות להסביר שהגורם העיקרי למשבר הוא רצף של שנות בצורת. המקור העיקרי שממנו אנחנו מקבלים מים הוא הטבע, ואנחנו עדיין תלויים בחסדי שמים. לאורך ההסטוריה עם ישראל חי בארץ ישראל עם בצורות, ולכן צריך לצפות שדברים כאלה יקרו.
"התרגלנו להתייחס למאגרי המים כמו אל חשבון בנק שאפשר לעשות בו אוברדראפט, אבל יום אחד האשראי עלול להיגמר והבנק יסגור את החשבון. במקרה כזה, נדלג על השוק האפור ונעבור ישר לשחור. כדי שזה לא יקרה אנחנו צריכים לשים ברקס גדול על השימוש, ולכן יצאנו בקריאה לעם ישראל לעזור לנו ולעזור לעצמו. כדאי לדעת שבדאלאס, טקסס, יש איסור מוחלט על השקיית גינות, ומי שעובר עליו מקבל על המקום קנס של 2,500 דולר , ושגם בלוס אנג'לס ובסידני נאסרה לחלוטין השקיית גינות. מדובר במשבר עולמי, אנחנו לא המצאנו אותו, ואני מודה שאולי קצת פספסנו בהעברת המסר הזה".
המשבר אכן עולמי, אבל השאלה היא אם עשינו מספיק כדי להיערך לקראתו. כמויות אדירות של מים מתבזבזות בגלל צנרת מיושנת. במקומות רבים יש שפכים שעברו טיהור ובמקום להגיע לחקלאים מזרימים אותם לים, כי לא טרחו למתוח צינור.
"לא הכל מושלם, אבל במדדים של דליפה אנחנו נמצאים במקום טוב יותר מאשר ברוב תחומי התשתית האחרים. בסידני עשו בשנים האחרונות מאמץ גדול להוריד את כמות הדליפות והם מאוד גאים על כך שהצליחו לצמצם אותן מ-25 אחוז ל-15. בארץ אנחנו עומדים על בערך 10 אחוז דליפות. נוח לי לתת את הדוגמה הזו כי זו עבודה שהממשלה עשתה, לא אני. בהשבת מים מטוהרים לחקלאות אנחנו מובילים בעולם, 70 - 75 אחוז מהשפכים שלנו מוחזרים לחקלאות, במקום השני ספרד עם 15 אחוז. חשוב שהציבור יכיר את הפרופורציות".
כשקמפיין המתקלפים עלה לאוויר, הוכתרת על ידי איגוד השיווק הישראלי כ"איש השיווק של החודש". הוחמאת ?
"צחקתי. בוא נגיד שיש פרסים שאהיה יותר גאה לקבל".
החרפות שהוא סופג מהציבור המתבקש לחסוך מתגמדות לעומת מה ששני חוטף בפגישות הקשות באמת-עם החקלאים. המגזר החקלאי נשאר עם הקצאה של 350 מיליון קוב של מים שפירים לשנה, בערך שליש מהמכסה שקיבל לפני עשור. שני: "אלה פגישות קשות. בחלק מהמקרים אני גורם לאנשים לפשוט רגל, לעזוב את האדמות שלהם. בחלום הכי שחור שלי לא חשבתי שאצטרך לעשות את זה. הם אומרים שאנחנו-אני והממשלה-פושעים. אני אומר שאין לי ברירה".
ומצד שני, יש טענות שהקרבה שלך לחקלאים הופכת אותך לשבוי בידי הלובי שלהם. שגם אחרי הקיצוצים, עדיין ישראל מייצאת כמויות גדולות של מים לאירופה דרך הירקות, הפירות והפרחים.
"לצערי הגדול, לא היה שום דבר שאפילו התקרב לקיצוץ שהובלתי בחקלאות. כמות המים שהורדנו לחקלאים שוות ערך לייבוש של 150 קיבוצים ומושבים. לא הגענו לבשר החי, אלא הרבה מעבר לו, לפגיעה אמיתית בפרנסה. וצריך לזכור שמבחינה כלכלית, חקלאות היא הדרך הכי נכונה לשמור על ישראל ירוקה, משהו שלכולנו יש רצון וצורך להמשיך וליהנות ממנו".
על צג המחשב של שני מרצדים מודלים על גבי מודלים - המילה האחרונה של תחזיות המשקעים העולמיות לעשורים הקרובים. איך שלא מסתכלים על הגרפים, העתיד נראה יבש. האזור הזה הולך להיות הרבה יותר חם והרבה פחות גשום. התחושה-שגם רשות המים מלבה אותה-כאילו בשנים האחרונות חווינו רצף מקרי של שנים שחונות, לא מעוגנת במחקרים. על פי הנתונים, כדאי שנתחיל להתרגל לעובדה שהבצורת של אתמול היא הממוצע של מחר.
נראה שאפילו אתה, שלקחת על עצמך להטיל על הציבור גזרות לא נעימות, חושש להתייצב מול העם ולומר את האמת: שמה שיהיה הוא לא מה שהיה, ושצריך להחליף דיסקט ולהתאים את עצמנו לאזור שבו אנחנו חיים. אתם משווקים את ההתפלה כפתרון קסם, בעוד אתה יודע היטב שמתקני ההתפלה הם צרכני אנרגיה אדירים שגורמים לזיהום אוויר ותורמים להתחממות כדור הארץ ולהשפעות לא ידועות על הסביבה הימית. אפילו בתחילת הראיון הזה הבטחת שאם נזכה לחורף גשום ההיטל יבוטל.
"אני מסכים איתך שאנחנו צריכים לשנות את הגישה ואת צורת המחשבה, אבל לכיוון של יותר הקפדה ולא להגיע לנזירות. זה עניין של מידתיות. בשנה שעברה הכפלנו את מחירי המים לגינון, ומה שמדהים זה שרוב האנשים לא הרגישו בזה, אבל העלות של המים תמשיך לעלות ואין דרך שאנשים לא יגיבו בשינוי ההרגלים. כשאנחנו אומרים לאנשים שכשתהיה התפלה יהיה יותר קל, אפשר לראות בזה המתקה של הגלולה המרה. אני מסכים שהחיסכון צריך להפוך לדרך חיים, אבל להעלות את התעריף ב-20 שקל בבת אחת זה צעד חירום שלא מתאים לחיים השוטפים".
יש שורה של אמצעים לשיפור מאזן המים, חלקם כבר מבוצעים בהצלחה במדינות אחרות, שאצלנו משום מה לא מיושמים. למשל, מערכות לאיסוף מי גשמים. בגרמניה ואוסטרליה יש מערכת כזו כמעט בכל בית.
"התשובה שלי פשוטה: יש דברים חשובים שנדחים, כי אנחנו צריכים לטפל בדברים דחופים יותר. יכול להיות שבתוך סדר העדיפויות איסוף מי הגשמים נופל קורבן. נכנסתי לתוך משבר, ומאז אני עסוק בעיקר בו, אבל אני מודה שזו תשובה לא מספיק טובה. מה שאפשר לעשות, צריך לעשות".
ומה עם תכנון נכון יותר של הערים כדי לאסוף את מי הגשמים ולמנוע מצב שבו רובם נשפכים לים?
"את האיסוף הקל עושים, את האיסוף המסובך צריך לעשות. צריך לזכור שהנגר העירוני מזוהם-לא מספיק לאסוף אותו, מוכרחים גם לטהר את המים, ואז עולה השאלה האם הטיפול במים והקמת התשתיות מצדיקים את המחיר".
שירותי קומפוסט, שבהם לא משתמשים במים והצרכים הופכים לדשן.
"לא מספיק מכיר".
שימוש חוזר במי מזגנים.
"שימוש חוזר במי מזגנים זה טוב. אני מגהץ איתם, אשתי משקה איתם את העציצים".
בכמה מים משתמשים בבית משפחת שני? יש סיכוי שתצטרכו לשלם את ההיטל?
"לא, אנחנו רחוקים מזה. אנחנו צורכים בערך 17 קוב לחודשיים. יש לי גינה קטנה על הגג, אני משקה מאוד בזהירות, אוי ואבוי לי אם מישהו ייכנס אליי הביתה ויראה שאנחנו מבזבזים מים".
נא להמתין לטעינת התגובות
