שי אגסי רואה את הדברים אחרת
האקונומיסט: "יש לו שדה הטיית - מציאות שמאפשר לו לשכנע את המאזינים בכל דבר שהוא אומר". שרי אריסון לא לבד
כותרות כאלה עלולות ליצור את הרושם ששי אגסי פגע בול במטרה והקדים את זמנו: חזון המכונית החשמלית שהוא פרס בפנינו בתחילת השנה שעברה קורם עור וגידים. אבל כשבוחנים את הדברים - ובעיקר את השאלה אם כדאי לנו מבחינה כלכלית להקדים מדינות גדולות ועשירות מישראל - מתגלה שהחיפזון עלול להיות מן השטן.
כתב האקונומיסט, שפרסם לא מכבר כתבה על המיזם של אגסי וחברת בטר פלייס תחת הכותרת "אוונגליסט חשמלי", היטיב להגדיר את תופעת אגסי בפסקה קצרה אחת: "מר אגסי הוא איש המכירות הטוב ביותר בתעשיית הטכנולוגיה אחרי סטיב ג'ובס מאפל", נכתב שם.
"כמו מר ג'ובס, יש לו 'שדה הטיית-מציאות' (Reality distortion field) שמאפשר לו לשכנע את המאזינים בכל דבר שהוא אומר. אלא שבניגוד למר ג'ובס, מר אגסי עדיין לא הוכיח לגמרי שהוא יכול לספק את הסחורה".
"הכל נשמע טוב על הנייר", הוסיף הכתב, "אבל האם מר
אגסי יכול לגרום לזה לעבוד? כמה ספקנים טוענים שהלקוחות יעדיפו לרכוש מכוניות חשמליות שמתחברות לשקעי החשמל הרגילים, מאשר להיות 'נעולים' אל ספקי חשמל וסוללות".
פורד, ניסאן ומיצובישי יציגו בשנה הבאה מכוניות שמתחברות לרשת החשמל הביתית, אך לפי המתווה של ממשלת ישראל, נראה שלא נוכל להשתמש בהן - אלא רק במכוניות של אגסי או לכל הפחות בעמדות הטעינה שלו.
בשבוע שעבר פרסם מרכז המידע והמחקר של הכנסת דוח, אשר סוקר את ההתייחסות הממשלתית למכוניות חשמליות. כצפוי, אי אפשר למצוא בו אף תחום שבו המדינה מובילה את התהליך - אלא רק שפע של דוגמאות לאופן שבו היא מובלת.
"מחקרים" שביצעו משרדי הממשלה התבססו, למשל, על נתונים שסיפקה בטר פלייס, כולל מחקר שבו הציגה החברה מצג ולפיו רק רשת טעינה "מנוהלת" - כלומר זאת של בטר פלייס - תחסוך את הצורך בתחנות כוח נוספות ויקרות.
גם אם העתיד שייך למכונית החשמלית, ובוודאי במקרה שלא, כדאי שאזרחי ישראל ימתינו לתוצאות הניסויים המבוצעים בעולם ויבחרו את הטכנולוגיה היעילה והמתאימה ביותר.
נא להמתין לטעינת התגובות
