בלי הגדרה – אין זכויות
על המדינה להכיר ביוצאים בשאלה - שעזבו את הקהילה החרדית - כ"קבוצה חברתית מוחלשת" בעלת צרכים ייחודיים, שזקוקה לסיוע ציבורי
ההגדרה הציבורית של אוכלוסייה מוחלשת - ההכרה בקבוצת אנשים מסוימת כמי שיש להם בעיות ייחודיות ושיש לעזור להם - היא קריטית. מי שאינו מקבל הכרה כזו, עשוי למצוא את עצמו מחוץ למעגל הסיוע. כזה הוא סיפורם של היוצאים לשאלה.
יוצאים לשאלה הם אנשים שעזבו את הקהילה החרדית ובחרו להשתלב בחברה הכללית הפתוחה בישראל. בהכרה הציבורית הישראלית הם נתפשים כקבוצת אנשים, רובם בגילאי 18-25, בעלי מורשת תרבותית משותפת, מאפיינים משותפים, והרגשת שותפות גורל. עם זאת, היוצאים לשאלה אינם נתפשים בתודעה הציבורית והחברתית כ"קבוצה מוחלשת" הזקוקה לסיוע. התפיסה הזו משאירה אותם במעמד נחיתות מול פרטים אחרים בחברה.
הרשויות בישראל עדיין לא הכירו ביוצאים לשאלה כקבוצה בעלת צרכים מיוחדים, ולכן אינן מסווגות אותם כאוכלוסייה הזכאית לסיוע ממוסד, שישווה את ההזדמנויות הניתנות להם לבנות לעצמם חיים עצמאיים כאזרחים תורמים ומועילים לחברה.
הגיע הזמן לשנות את התמונה הזו. בחינת המאפיינים של קבוצת היוצאים לשאלה מצביעה על חולשות רבות וצרכים ייחודיים לאוכלוסייה הזו: ניתוק חד מקהילת המוצא, פער בהשכלה כללית, היעדר כישורי חיים לתפקוד עצמאי בחברה פתוחה, מחסור במשאבים כספיים וחומריים אחרים ויכולת השתכרות נמוכה.
רבים מהיוצאים לשאלה מוצאים את עצמם במציאות משברית קשה: הצעד הקיצוני שעשו כרוך בדרך כלל במשבר אישי עמוק וקשיי
הסתגלות, נפשיים וחברתיים, בבואם להצטרף למסגרת החילונית הפתוחה.
עליהם להתמודד עם קשיים יום-יומיים, שאינם מורגלים אליהם: מציאות של עבודה והשתכרות עצמאית, התנהלות כספית, ניהול משאבים ועמידה בהתחייבויות ובזמנים. בנוסף לכל אלה, עליהם להתמודד גם עם תפיסת מציאות בעייתית, הרואה את הניגוד לחרדיות כהפקרות מוחלטת, ולשנות דפוסי התנהגות בעיתיים, שמקורם בחוסר ידע והבנה של קודים התנהגותיים במערכות יחסים בינאישיים בחברה פתוחה ופלורליסטית.
לפנינו קבוצה של אנשים צעירים, בגירים לפי חוק, המנותקים מקהילות המוצא שלהם, חסרי דיור, חסרי השכלה, חסרי כישורי חיים, בעלי יכולת השתכרות נמוכה, המתמודדים עם קשיים נפשיים וחברתיים. בגלל העובדה שצעירים אלה אינם מוגדרים כאוכלוסייה בעלת צרכים ייחודיים - אין להם כתובת לפנייה לסיוע והם משוללי זכויות לתמיכה ממערכות הרווחה, בניגוד לאוכלוסיות מוחלשות אחרות.
הצורך בהגדרתם של היוצאים לשאלה כאוכלוסייה בעלת צרכים מיוחדים אינו מוטל בספק. לכן, יש להגדיר את המעמד הייחודי שלהם ולהעניק להם את הסיוע הייחודי שהם כה זקוקים לו. במידה רבה ניתן להשוות אותם למעמדם של עולים חדשים, הזכאים לקבלת סל קליטה מהמדינה. גם הם - כמו העולים החדשים - עברו לחברה חדשה עם שפה חדשה, קודים חדשים, ערכים חדשים וצרכים ייחודיים. לכן, גם הם זקוקים ל"סל קליטה" (או הסתגלות) מותאם.
אם ישכילו רשויות המדינה להבין שמדובר באוכלוסייה בעלת פוטנציאל אישי וכישורי למידה גבוהים, שזכויותיה נפגעו, ולכן חובה לסייע לה, ואם יקצו את המשאבים הנדרשים – ניווכח כולנו לדעת, שהדרך להשתלבותם המוצלחת כאזרחים תורמים ומועילים לחברה היא תהליך אפשרי בעל סיכויי הצלחה גבוהים.
הכותבת הינה יו"ר עמותת ה.ל.ל – האגודה ליוצאים לשאלה
נא להמתין לטעינת התגובות
