אובמה בינתיים טוב רק בדיבורים
4 שבועות חלפו מאז הציג הנשיא את חזונו ליישוב הסכסוך הישראלי -ערבי, אך שום מהלך ממשי לא בא בעקבותיו
בזיכרונותיו, מתאר הנרי קיסינג'ר, אז מזכיר המדינה האמריקאי, את השיקולים שהנחו אותו במסע התיווך המפרך שניהל בין הצדדים, כשהוא מודרך על ידי האבחון שתוצאות המלחמה יצרו הזדמנות לשבור את המחסום הפסיכולוגי שמנע עד אז משתי המדינות להגיע להבנה ביניהן.
שבועיים לאחר שהחלו השיחות בקילומטר ה-101 (ציון דרך על כביש קהיר-סואץ שעד אליו הגיעו כוחות צה"ל בעת המלחמה) נחתם הסכם עקרוני על הפסקת האש. בעקבותיו החל משא ומתן על יישומו שהוביל, כעבור חודשיים, להסכם הפרדת כוחות, שהוביל כעבור שנה ותשעה חודשים להסדר ביניים, שהוביל שנתיים לאחר מכן לביקור סאדאת בירושלים ולחתימת הסכם שלום ישראל-מצרים.
התהליך המסובך הזה הצליח, במידה רבה, משום שהממשל האמריקאי זיהה את המומנטום שחוללה המלחמה, אחז בו מבלי להרפות והניע את הצדדים להגיע לפשרות הדדיות, כשהוא מנופף מולם הן במקל הן בגזר.
הדוגמה הזו צפה בזיכרון למראה תוצאותיו האפסיות של נאום אובמה בקהיר, שעורר ציפיות כה גבוהות. ארבעה שבועות חלפו מאז פרס הנשיא האמריקאי החדש את חזונו ליישוב הסכסוך הישראלי?ערבי,
כל מה שבא בעקבות הנאום הן כמה התבטאויות של מזכירת המדינה ויועציו של הנשיא, שאמנם הצליחו לעורר דאגה במספר בירות מזרח תיכוניות (בעיקר בירושלים) אבל לכדי תוכנית ממשית לכינון שלום, הן לא באמת הגיעו.
ההתנהלות הזו מעוררת חשש שהנשיא אובמה לא יתפוס את השור בקרניו ויחמיץ אף הוא (כמו מרבית קודמיו לתפקיד) את המומנטום. והרי הוא עצמו יצר פוטנציאל גדול לתפנית בסכסוך המזרח תיכוני בעצם כניסתו לבית הלבן ובראייתו החדשנית את יחסי ישראל ושכנותיה ואת תפקידה של ארצות הברית בהקשר זה.
יחסי האיבה שבין ישראל לעולם הערבי, ובתוכם הסכסוך הישראלי-פלסטיני, לא ייפתרו בגישה קמעונאית; כדי ליישב אותם יש צורך בטיפול שורש מקיף ונמרץ. נאומו של הנשיא האמריקאי באוניברסיטה בקהיר הכיר לכאורה בכך ובישר לכאורה על כוונה להתמודד עם האתגר בדרך זו. אלא שבפועל מתמקח הממשל האמריקאי עם ישראל ועם הפלסטינים על מילים ועל מספרים (מה הוא "ריבוי טבעי" וכמה פליטים יממשו את "זכות השיבה").
אהוד ברק שב מוושינגטון מרוצה (זו, מכל מקום, הפוזה שהוא מתאמץ להציג) כי מסתמנות, כביכול, הבנות על היקף הבנייה בהתנחלויות, ואבו-מאזן יוצא מפגישה בבית הלבן מבסוט כי הנשיא הביע דבקות במפת הדרכים והבטיח לפעול להסרת מחסומים בגדה. בגישה האמריקאית הנוכחית נפרט הטיפול בסכסוך הישראלי-פלסטיני לפרוטות ומתפתחת דינמיקה של סחבת ודשדוש, שהצליחה במשך 42 שנים למסמס את כל היוזמות ליישב אותו.
נא להמתין לטעינת התגובות
