קצת אהבה, קצת סובלנות
נכון שיש הבדלים בין איש לאיש, אך לעולם רב המחבר על המפריד. לא נכה את עמנו לרסיסים, נרבה בחיוב והכל יבוא על מקומו בשלום
לצערנו, נכונים דבריו גם בימינו אלה, נוכח המתיחות הגוברת בין דתיים ולא דתיים על רקע תרבות הבידור בשבת או חופש הפרסום ברשות הרבים. אומר מיד שלא נוכל לכנות מאבק זה כ"מלחמת תרבות", כי מלחמת תרבות מעצם טבעה חייבת להתנהל באופן תרבותי ומנומס ולא בסגנון גס ואלים. ודאי, האמת קנאית היא ואינה סובלת טשטושים. כל אדם רשאי ואף חייב להילחם על דעותיו, אך מלחמה זו מלחמת שלום היא, כוויכוח חריף בין שני אחים בלב ונפש. אם יש ביקורת, נוקבת ככל שתהיה, יש להעיר על כך בכל התוקף, אך בלי להרוס את הידידות ואת היחד הלאומי, שהם לב קיומנו.
שמא יאמר אדם: כל אלה דברים יפים הם, אבל פורחים באוויר תיאורטי, שכן המציאות מראה שחילוקי דעות חייבים להוליד פירודי לבבות והתנגשויות. אדרבה, הניסיון היום-יומי מראה אנשים מאוד רחוקים בדעותיהם ובאורח חייהם, החיים יחד באהבה ואחווה ושלום ורעות, אפילו בקשר של נישואים, ולעומתם אנשים בעלי עולם תרבותי והשקפתי זהה, שרויים בסכסוכים מתמידים. מכאן שלא הריחוק האידיאולוגי הוא הגורם מתחים, אלא חוסר הבגרות הנפשית ורוע הלב.
כל בעל שכל מבין שחיי הציבור מושתתים על מסכת ויתורים הדדיים, הנעשים לאו דווקא מתוך לחצים וקומבינציות אפלות, אלא מכל הלב: כיוון שאני מעוניין לחיות איתך, הריני מוכן לוותר בתחומים שאתה
מגדיר אותם כחשובים לך, ואני מכיר לך תודה שכן נהגת כלפיי. לא נבוא בטענות אל ילד קטן, מפני שהסתכלותו האגוצנטרית עושה אותו רגיש למה שאחרים מפריעים לו, ובלתי רגיש לכך שהוא מפריע לאחרים. אנו נצפה מאנשים רציניים להתחשבות הדדית ולא למאבק עיקש על נוחיותם באיצטלה של אידיאולוגיה.
ואם באנשים הלוחמים בשם התורה עסקינן, כל האמור הוא נכון ביתר תוקף. מהותה של התורה שהיא אינה נבנית על חורבן המוסריות האלמנטרית וההתנהגות האנושית הישרה, אלא אדרבה, עניינה לרומם עוד יותר את המוסריות והישרות הפשוטה.
התורה היא ההפך הגמור של טרור דתי פרטי, כי יסודה הוא אהבת ד', ואהבה אין כופים, בדרכו של אהרון הכהן הגדול הראשון: "אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" - האהבה קודמת לתורה. שימו לב שלא נאמר: אוהב את הבריות כדי לקרבן לתורה - שאין כאן אלא צביעות מיסיונרית, אלא יש לאהוב את הבריות בגלל הערך העצמי של האהבה, ומתוך כך אפשר לקוות שבאופן טבעי תהיה התקרבות לתורה. האמרה הצינית שהמטרה מקדשת את האמצעים, לא לנו היא. הכל - מטרות. כשם ששמירת השבת מטרה היא ושמירת הצניעות ברשות הרבים מטרה היא, כך שמירת החוק, כבוד רכוש חברו, חופש הזולת וידידות-הכל מטרות הן.
נכון שיש הבדלים בין איש לאיש ובין זרם לזרם. אך נזכור, לעולם המחבר רב לאין ערוך על המפריד. לא נכה את עמנו לרסיסים. נמעט בשלילה ונרבה בחיוב, נבטל שנאה ונוסיף אהבה.
הכותב הוא רב היישוב בית אל וראש ישיבת "עטרת כוהנים" בעיר העתיקה
נא להמתין לטעינת התגובות
