סתימת פיות לא תמנע את "המרד הקדוש" של הנשים
עו"ד בתיה כהנא-דרור מצפה מהרבנים לחידושים בהלכה ומהנשים היא דורשת להתמודד באומץ עם שאלות קשות
לפני למעלה מ-100 שנה נחקקה הסיסמא: "המרד הקדוש" כאשר הכוונה הייתה למרד בתוך היהדות ולא כנגדה. מרד אשר תבע את שינוי הסדר החברתי שאפיין את יהדות הגולה, ומרד בהיררכיה הרבנית. הצעירים הדתיים שעלו ארצה ורצו לשמור על זהותם היהודית דרשו פרשנות ושינוי בהלכה, והתאמתה לחיי ארץ ישראל.
נדמה כי המרד הוכתר בהצלחה גדולה ומשם צמחה התנועה הציונית דתית אשר הציבה סולם ערכים יהודי אחר. יחד עם זה נדמה כי מהפכה זו התממשה רק בחלקה, והתביעה הגדולה לשוויון יושר וצדק חברתי, נותבה לאפיקים מסוימים ולא התפשטה לכל תחומי החיים. לא אפריז אם אומר כי בנושא מעמד האישה היא נעצרה לחלוטין, הרעיונות על אי-ניצולו של הזולת ועל חברה שוויונית וצודקת הנובעת מהתפיסה הדתית לא כללו בהכרח את הנשים ואת התביעה לשינוי המבנה הפטריארכאלי בתוך היהדות.
למרבה השמחה בשנים האחרונות זה קורה - מהפכת הפמיניזם הדתי שהשלכותיה אינן רק על סוגיית הנשים וזכויותיהן, אלא על אפשרות קיומה של המדינה כמדינה יהודית ומודרנית ועל האופק הרוחני שהיהדות יכולה להציע בעידן פוסט מודרניסטי.
הנה מהפכת ההתחדשות המשמעותית ביותר בתוך היהדות שקרתה בעשורים האחרונים והגורם המרענן ביותר מאז המהפכה הציונית. מהפכה זו תובעת ביושר ובכנות את החידוש בהלכה הן כדרישה פרגמטית לשיווין באורחות החיים והן כביקורת מהותית על התרבות היהודית וערכי היסוד שלה. תביעה דתית-נשית זו עולה בקנה אחד עם התביעה הבלתי פוסקת של התורה שבעל פה הדורשת חידוש בכל עת ושאינה באה על סיפוקה בדור האחרון.
הגוף האורתודוקסי המאורגן היחיד התובע היום בקול רם פסיקה וחידוש בהלכה הינו ארגון הנשים, תביעה זו נכון לה שתהדהד לא רק בקרב דייני בית הדין אלא בקרב כל מי ששרשרת הפסיקה והמסורת והתורה שבעל פה יקר לליבו . ללא תביעה זו לא תיתכן יהדות חיה, שהרי אנו כחוליה לדור הבא, איננו יכולים להותיר מאחורינו חלל. "השב ואל תעשה" הננקט על ידי רוב רבני הדור בנושאים אלו, לא יכול להמשיך לעבוד יותר. התביעה הדתית וההלכה היהודית צוברות פער ההולך וגדל מאורחות חיינו היומיומיים, מהאמונות לגבי הטבע האנושי, לגבי שיווין הזכויות וההזדמנויות ולגבי צדק חברתי.
מה היא מידת היכולת של האדם המודרני החי כיום לממש את האידיאל הדתי שלו (תפילה, קיום מצוות , לימוד) ללא יצירת דיסונאנס פנימי? מה היא מידת ההלימה הנפשית שבין סולם ערכיו של האדם הדתי לבין התנהגויותיו החיצוניות כחלק מהיותו דתי. למשל, להיכנס לבית כנסת בו קיימת הפרדה בין נשים וגברים כאשר הנשים יושבות מאחור. מי שנראה לו טבעי ביותר לשבת בחדר עם נשים במשך 10 שעות רצופות בעבודתו בהי טק , להתרועע איתן בחייו "האזרחיים" ולחלוק איתן החלטות ברמה הגבוהה ביותר, לא יכול שיראה לו טבעי להיפרד מהן כמשניות לחוויה הדתית בזמן התפילה והקריאה בתורה , או שיאמין באמת ובתמים כי לגבר יש זכויות יתר בהליך הגירושין וכי הוא שולט על חרותה של אישתו. אלא אם כן הוא עושה שקר בנפשו. מי שנראה לו טבעי, וכך לרובנו, לראות שופטות בבתי משפט, רופאות בבתי חולים ופקידות בבנקים, לא יכול באמת לעשות פיצול בנפשו על מנת להצדיק את היעדרותן של הנשים מתוך מערכת ההחלטות והפסיקה בבתי הדין הרבניים או כבעלות משרות רבניות בחירות. שוב אלא אם כן הוא לוקה בסכיזופרניה .
מעטים מקרב הציבור הדתי ירהיבו עוז להתנגד למוסכמות כלליות כמו מעורבותן של נשים בחיי הציבור, ולמרות זאת עדיין רבים בציבור הדתי ידעו לנמק זאת. כיצד כאשר פותחים את המגירה הדתית הנשים נותרות מאחור. מה שהופך את כל העניין לפתולוגי עוד יותר. ה"אוקימתות" הבאות לסבר את האוזן , בחלחלן לנפשנו משחיתות אותן עוד יותר.
האם הרבנים כמו הרב יהושע שפירא התובע מאיתנו לחדול ממעשינו הרעים ומתביעותינו הפמיניסטיות יש באמתחתו תשובה עבורנו? אלטרנטיבה? מה רבנים אלו יכולים להציע לנו מלבד את החיים בגטו תרבותי או לחילופין בגטו של ממש. אך גטו כמו בגטו תמיד הוא יהיה מנותק מהחיים עצמם. עד כמה עולמנו הדתי קשור לחיינו מחוץ לגטו, לחיינו הזוגיים המשפחתיים לחינוך ילדנו ולניתוב הקריירה שלנו.
האם אנו יכולות לפטור עצמנו מהתביעה לעולם הרמוני בו הצד האנושי טבעי שלנו אינו חי בסתירה עם עולמנו הדתי. ככל שעולמנו הדתי יתרחק מעולמנו "האזרחי" הוא יתפוס פחות מקום בחיינו ועד מהרה יהפוך לנטל שלא נדע מדוע אנו נושאות אותו. יהודים רבים החיים בדיכוטומיה של הקפדה על מצוות מסוימות בזמנים מסוימים הסכינו זה מכבר עם העובדה כי אין להם דרישות ממשיות מחיי הדת שלהם , אין להם ציפייה כי הדת תהווה מקור השראה אף
חשוב לומר את הדברים הברורים הללו, כי התביעה לקידום מעמד האישה הנה הפלטפורמה להבניית ההתחדשות הזו וההוכחה כי ישנם חלקים בציבור הדתי שעדיין לא השלימו עם השניות שבחייהם ולא ויתרו על האלמנט הדתי .
אין ספק כי האתגר הזה העומד לפתחינו חי ובועט כדרישת הדור וכצורך נפשי - רוחני, חברתי ודתי. סתימת פיות ומתקפת נגד לא תוכל לעצור את הגל הזה. אין זאת כי אם זהו "המרד הקדוש".
הכותבת הינה חברה בארגון מבוי סתום למען מסורבות גט, ועמותת "קולך"
נא להמתין לטעינת התגובות
