עוד פסיקה של דרורי: טראומה למתלוננת - כי אין שידוך
אחרי פרשת דריסת הקופאית על ידי האברך ודרישה להכניס תינוק למיחם מלא מים פושרים, שופט ביהמ"ש המחוזי בירושלים מציג עוד פסק דין בעייתי. בתשובה לבקשת קורבן עבירות מין שביקשה להרחיק מביתה את הנאשם שיצא מהכלא כתב: "היא מניפולטיבית וטראומה נגרמה לה רק בגלל שכשהיא אינה בתולה, היא חוששת שלא תמצא שידוך"
בפסק הדין שלו מתח השופט ביקורת על סירובה להגיע לאולם הדיונים שבו נכח השכן, קבע כי הטראומה שלה נובעת מכך שאינה בתולה יותר ועקב כך תתקשה במציאת שידוך, והדגיש פעם אחר פעם כי קיימה את יחסי המין בהסכמה.
מתברר כי השופט בחר לרחם על השכן, נשוי ואב לתשעה ילדים, ולא על הנערה שנאלצה לחזות השבוע בשכן המתייצב בביתו, הסמוך כל כך לדירתה, לאחר שסיים לרצות את עונשו.
הפרשה החלה באפריל 2008, כאשר התלוננה הנערה במשטרה כי בין השנים 2006 ו-2007 אנס אותה השכן. תוך זמן קצר הוגש נגד השכן כתב אישום, ובנובמבר 2008 החליטה הפרקליטות להגיע עמו להסדר טיעון, בניגוד לרצונה של הנערה. על פי ההסדר הודה השכן בשתי עבירות של בעילת קטינה בהסכמה, פעם אחת במכוניתו ופעם שנייה בדירת שכנים, וכן בביצוע מעשה סדום.
על השכן, אב לתשעה ילדים, הוטלו 16 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי. כמו כן, הוא חויב לפצות את הנערה ב-20 אלף שקלים. הרכב השופטים באותו משפט פלילי היו צבי סגל, יורם נועם וכן השופט דרורי בעצמו. בגזר הדין התייחסו השופטים להסדר וקבעו כי העבירות שביצע השכן הנן חמורות.
"זאת מחמת הפגיעה המינית בנערה, בשל פער הגילים שבין הנאשם לבינה,
אלא שעל התוכניות העיב שחרורו המתקרב של השכן, עבריין המין המורשע. ב-30 במארס השנה פנתה הנערה לבית המשפט, באמצעות עורך הדין משה בראון, וביקשה להפעיל נגד השכן את חוק המגבלות על האסיר. זאת במטרה למנוע ממנו לשוב לסביבת מגוריו ולהרחיקו לאחת השכונות הסמוכות. הנערה ביקשה למנוע פגיעה נוספת בנפשה המיוסרת, וקיוותה שלא תיאלץ לראות את השכן מדי יום. בבקשתה ציינה כי היא עדיין סובלת מסיוטים ומפחדים, מבכי חסר שליטה ומדיכאון.
"הנערה אינה מצליחה להשכיח מלבה את הדברים האיומים שעשה השכן בגופה ובנפשה", טען עורך הדין בראון בבקשה, "תחושתה היא שהשכן השפיל אותה ורצח את נשמתה. היא חרדה עד מאוד מהאפשרות שתיתקל בשכן לאחר שחרורו מהכלא, ועצם המחשבה על כך מעוררת בה פחדים קשים ובחילה פיזית".
בנוסף ביקש עורך הדין בראון למנות פסיכיאטר מומחה שיבחן את הנזק הנפשי שעלול להיגרם לנערה. השופט קיבל את הבקשה ומינה את מנהלת היחידה לפסיכיאטריה לילד ולמתבגר בבית החולים הדסה עין כרם, ד"ר אסתר גלילי, לבחינת הנושא. ב-25 ביוני השנה הגישה ד"ר גלילי את חוות דעתה, וציינה כי המפגש עם השכן עלול להחמיר את מצבה של הנערה ולהקשות על שיקומה.
"הנערה היתה קורבן לניצול מיני על ידי גבר מבוגר במשך תקופה ארוכה, והיא מתמודדת עם חוויות פוסט טראומטיות, זיכרונות חודרניים, תחושות אשמה, והיא סובלת מערך עצמי נמוך", קבעה הפסיכיאטרית, "ידוע שלקורבנות עבירה מסוג זה לוקח שנים, אם בכלל, לשקם את עצמן מבחינה נפשית. עבור נערה חרדית, הקושי ללא ספק גדול".
ב-2 ביולי החלה הפארסה המשפטית כאשר סנגוריו של השכן, עורכי הדין צפריר יגור ועופר קופרמן, התנגדו לחוות הדעת, והשופט אפשר להם לחקור את הפסיכיאטרית. אלא שהדבר נעשה כאשר עורך הדין יגור שוחח עם הרופאה מהסלולרי שלו, כאשר קולה בקע מהרמקול. "מבחינתי הילדה נוצלה על ידי גבר מבוגר ממנה", התעקשה הפסיכיאטרית, "היא קורבן ועדיין לא גמרה לעבד את הטראומה. העיבוד יכול להימשך עוד הרבה מאוד זמן".
אז טענו עורכי הדין יגור וקופרמן שלפיה קיימה הנערה יחסי מין עם השכן גם לאחר גיל 16, הגיל שעליו לא חלה העבירה הפלילית. השופט דרורי, בצעד יוצא דופן, החליט לבחון את הנושא בעצמו, אף שהדבר כלל לא עלה בתיק ההרשעה שהסתיים. "הגעתי למסקנה", ציין השופט, "ולפיה הדרך הנכונה לבחון את המצב היא לקבל נתונים עובדתיים ביחס למספר הפעמים שבהן קיימו הנערה והשכן יחסי מין".
בצעד חריג נוסף הוא ביקש מהשכן, שהובא לאולם על ידי שירות בתי הסוהר, לעלות על דוכן העדים כדי לספק את גרסתו. השכן העיד כי שכב עם הנערה עשרות פעמים, ותיאר את הקשר עם בת ה-15 כמערכת יחסים רומנטית. כאשר עורך הדין בראון מחה על העדות ועל הדרך שבה הוצג הקשר לכאורה, הציע השופט דרורי להעלות לדוכן גם את הנערה, אך זו סירבה והסבירה כי אינה יכולה להימצא באותו מקום עם השכן.
החלטתו של השופט דרורי התקבלה ביום חמישי שעבר ובו נדחתה בקשתה של הנערה. אולם לא רק ההחלטה עצמה מקוממת, אלו בעיקר הנימוקים שאותם ציין השופט בהרחבה בפסק הדין. בתחילה מתייחס השופט דרורי לקשר הסיבתי שבין עבירות המין לבין הדרישה להרחיק את השכן, תוך שהוא מעלה שני מקרים היפותטיים היכולים לגרום אי נוחות לכל אדם, כל שכן לנערה חרדית בת 18, קורבן עבירות מין.
במקרה אחד תיאר אישה הנאנסת חמש פעמים בשבוע, כאשר רק לגבי אחד המקרים הוכח מיהו האנס. במקרה אחר הוא מפליג בתיאור של אישה הנאנסת פעמיים, פעם ראשונה על ידי שלושה גברים מאילת ובפעם השנייה על ידי אדם הגר בסמוך לביתה. בשני האירועים הדמיוניים, כך ציין השופט, לא היה מרחיק את האנס המתגורר בסמוך.
לאחר מכן לא שוכח השופט לבחון את המשפט העברי, את התלמוד הבבלי, את דברי הרמב"ם, ולהדגיש כי במקורות היהודים קיימת אמרה שממנה ניתן להסיק שיש לדחות את הבקשה של הנערה. ואז עובר השופט דרורי לניתוח התנהגותה של הנערה ומייחס לה תכונות של מניפולטיבית.
"הפסיכיאטרית הוטעתה על ידי הנערה או על ידי הוריה ביחס לכמה נושאים עובדתיים שהוכחו בפניי, ומשנים הם את התמונה מן הקצה אל הקצה. ראשית, מדובר ביחסי מין בהסכמה", קובע השופט נחרצות, תוך אימוץ גרסתו של עבריין המין ורמיסתם של הרשעתו וגרסת הנערה. "שלושת המעשים המיניים שבהם הורשע השכן הם רק מקרים בודדים מול עשרות המעשים המיניים, שאף הם היו כולם בהסכמה והתקיימו בין הנערה לשכן".
בהמשך משתלח השופט גם בטענתה של הנערה כי התדרדרה בלימודיה התיכוניים. "לגבי הירידה בלימודים, אם הייתה כזו", הוא מביע ספק, "היא נבעה מרצונה של הנערה להתרועע עם השכן ולא מטראומה עקב המעשים המיניים הכפויים, שכן המעשים המיניים היו מרצון". בהתייחסות לחרדותיה של הנערה קובע השופט עמדה מקוממת אף יותר.
"אין הם נובעים מן המעשים המיניים הבלתי חוקיים של שכן, אלא מעצם קיום יחסים מיניים בגיל כזה כאשר הנערה נמנית על המגזר החרדי. נראה שהדברים לא התחוורו במלואם", הוא מודה, "אך לבי אומר לי כי זה המצב לאשורו: הטראומה או הלחץ של הנערה נובעים מכך שהיא כיום בת 18 לומדת בכיתה י"ב וכל חברותיה הבתולות מנסות למצוא שידוכין".
"לעומת זאת", המשיך השופט, "היא, הנערה, חוששת מאוד פן לא תצליח במשימה זו עקב הסטיגמה שנדבקה בה. זאת בשל יחסי המין אשר ביצעה בהסכמה עם השכן לאורך תקופה ארוכה ובמשך עשרות פעמים. הנערה, כך מתברר, מתחרטת על אותם יחסים רומנטיים עם גבר מבוגר ממנה בכמעט 30 שנה. היא חרדה לשמה הטוב בתוך החברה החרדית ומצוקתה זו היא אשר באה לידי ביטוי באותם סימפטומים שתארה הפסיכיאטרית".
לקראת סיום כותב השופט משפט שכאילו אינו קשור לפסק הדין. "לבי לבי עם הנערה", הוא מפתיע, אולם מהר מאוד מתעשת ומביע את דעתו על העבירות שבוצעו בנערה, "המקרה שבפניי נמצא ברף הנמוך של עבירות המין. אלו מעשים מיניים בהסכמה, שרק בשל גיל המעורבת בהן הן עבירות פליליות שעונשן נמוך יחסית".
עורכת הדין אורית חיון, המתמחה בייצוג קורבנות עבירות מין, התייחסה לפסק הדין וציינה כי תעביר את הנושא למחלקה המשפטית של המרכז לסיוע לנפגעות עבירות מין: "החלטת בית המשפט עלולה לגרום לכך שהקורבנות יחששו לעשות שימוש בחוק המגבלות על עברייני מין בשל חששן מדרך חתחתים נוספת, למרות הרשעת העבריין ושליחתו למאסר".
לדבריה של עו"ד חיון, "בית המשפט קבע ממצאים ועובדות חדשות שלא הועלו בתיק העיקרי, ויש בהם פגיעה בלתי הפיכה במתלוננת, נערה חרדית וחסרת אונים, שנוצלה על ידי אדם המבוגר ממנה ב-30 שנה. אמירותיו של בית המשפט הנן מיותרות ופוגעות בכבוד האדם בכלל ובקורבנות עבירה בפרט, וחייבות להיבחן במסגרת ערעור".
עורכי דינו של השכן, צפריר יגור ועופר קופרמן, מסרו כי החלטתו של השופט דרורי הנה מקצועית: "ההחלטה ניתנה לאחר שמיעת הצדדים בסבלנות ובאדיבות רבה, והיא מאזנת את מכלול האינטרסים. אנו סבורים כי בית המשפט הגיע לתוצאה הנכונה והראויה".
נא להמתין לטעינת התגובות
