מה שמותר לסעודים
ברק אובמה מבקר בסעודיה ומגלה כי גם לכושר השכנוע שלו יש גבולות
פירוט הנסיבות שהובילו להתרשמות המובעת בציטוט: אובמה, כך מסתבר מדיווחים ההולכים ומצטברים, נחל מפלה כשניסה לסחוט מהמלך הסעודי, בפגישה עמו, מחווה כלפי ישראל. פקיד אמריקאי לשעבר, העומד בקשרים עם ריאד, הוא שניפק את הציטוט למגזין Foreign Policy.
עוד קודם לכן דיווח העיתון "ניו יורק טיימס" על כישלון המפגש בין אובמה למלך, בפסקה אחורית של כתבה על ניסיונותיה של שרת החוץ הילרי קלינטון לחזור לאור הזרקורים. אובמה ניסה, המלך לא השתכנע, בבית הלבן סבורים שהביקור לא הוכן כראוי. בכך תרם להחלטתו של אובמה לגרוע את היועץ הוותיק דניס רוס ממצבת כוח האדם של קלינטון במשרד החוץ ולהעבירו קרוב יותר אליו, למועצה לביטחון לאומי.
קלינטון עשתה את ניסיון הקאמבק שלה בשבוע שעבר, בנאום מתוקשר. הטון כלפי ישראל היה מפויס מבעבר: השרה אמרה במפורש שיש לה ציפיות לא רק מהקברניטים בירושלים, אלא גם מאלה היושבים ברמאללה ובבירות הערביות השכנות. למשל, בריאד. בשורה טובה, שהדיה התקלקלו במהרה עם זימונו של השגריר בוושינגטון, מייקל אורן, לשיחת נזיפה אצל פקידיה של אותה קלינטון הנחושים להתערב בתוכניות הבנייה בירושלים. הנה עץ גבוה שהאמריקאים עוד לא טיפסו עליו.
גם לישראל מותר
מה שמותר לסעודים מותר לפעמים גם לישראל. אובמה בא למלך וביקש מחווה. המלך סירב. למה שייתן? הייתה מבוכה מסוימת בחדר. כשנגמרה הפגישה חיפשו הפקידים הסעודים דרך לרכך את הרושם שהותירה - ופנו לנוסחה משומשת: הפגישה לא הוכנה היטב.
כך נוח לסעודים, שמטילים את האחריות לכישלון על האמריקאים. כך נוח לאמריקאים, שבמקום להתמודד עם האפשרות שהנחת העבודה האסטרטגית שלהם שגויה - קרי, לסעודים אין עניין מיוחד לעשות מחוות, ולא כוונה לקחת סיכון, אפילו קטן, לטובת קידום תהליך השלום - הם צריכים לעשות רק התאמות ביורוקרטיות. להזיז פקידים, לשפר את ההכנה של
הביקורים הבאים.
באותה הזדמנות כדאי לנסות לשפר גם את הליכי ההידברות עם ממשלת ישראל. "שווה לקחת נשימה עמוקה ולשאול את עצמנו אם באמת חשבנו כמו שצריך על ההשלכות האפשריות של קרע בין ישראל לארצות הברית", כתב השבוע דיוויד רותקוף, איש מכון קרנגי. הוא לא הראשון.
דיוויד איגנשיוס וג'קסון דיל מה"וושינגטון פוסט" הציגו הסתייגויות דומות. דיל הציע "לסיים את העימות עם ישראל", אבל אז באה תקרית ירושלים - טעות ראשונה של הממשל בניהול העימות, שאפשרה לבנימין נתניהו לצאת למתקפה בזירה נוחה יחסית.
ביום שישי פרסם ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט מאמר ב"פוסט" הקובע כי "ההתמקדות" של אובמה בהתנחלויות מסיטה את הפוקוס מעיסוק בנושאים האסטרטגיים האמיתיים. נכון, לאולמרט מעולם לא הייתה כריזמה דומה לזו של אובמה, אבל המסר המקופל במאמרו חשוב: הבעיה של הממשל איננה עם "ממשלת נתניהו". לסדר היום שאובמה מנסה לכפות אין בעלי ברית בגבולות הקונצנזוס הישראלי. הנה מקרה נוסף שבו "כוח השכנוע" שלו לא יעזור.
נא להמתין לטעינת התגובות
