מה הבעיה, משנים את החוק
הקלות שבה מתבקשים תיקונים חוקתיים, רק לקדם פוליטיים פרטניים, צריכה להדאיג בראש ובראשונה את הכנסת עצמה
החוק מוצג בציבור כ"חוק נורווגי קטן", משום שבנורווגיה חברי הפרלמנט המתמנים לשרים חייבים להתפטר מהפרלמנט (ובמקומם באים חברי פרלמנט "מחליפים" ). אם שר מחליט להתפטר מהממשלה, על פי החוק הנורווגי הוא יכול לחזור ולכהן בפרלמנט - ומי שנכנס במקומו נאלץ לעזוב.
אלא שבפיתוח הישראלי המקורי, השרים לא חייבים להתפטר אלא אם זה עניין "וולונטרי" (רק אם השר רוצה, הוא מתפטר), וממילא רק שר "אחד" מכל סיעה רשאי להתפטר ולא כל השרים. בעצם, מדובר פה בחוק נורווגי לאיש אחד.
לא ברור מהי מטרתו של החוק, מלבד אפשרות כניסתו של איש מפלגת "הבית היהודי", ניסן סלומיאנסקי, בחזרה לכנסת. אם מטרותיו של החוק הנורווגי הן לאפשר לשרים להשקיע את זמנם ומרצם בעבודת משרדם, בלי שהכנסת תיפגע - כי יש
התחושה היא שהצעת החוק הזו נועדה לפתור מצב קונקרטי ופרטני של מפלגה אחת. אגב, אם באותה המפלגה השר המכהן בממשלה מבקש להתפטר ולאפשר לחבר הכנסת סלומיאנסקי להתמנות לכנסת - הוא יכול לעשות זאת גם על פי המצב המשפטי כיום. אלא שאז, אם תיפסק חברותו של השר מסיבה כלשהי, הרי שלא יוכל לשוב ולכהן בכנסת בקדנציה הנוכחית.
המסקנה היא שהכנסת מתבקשת לתקן חוק יסוד אך ורק כדי להבטיח את אפשרות חזרתו לכנסת של שר ספציפי - אם יחליט בעתיד להתפטר מהממשלה. זו איננה תכלית ראויה לתיקון של חוק יסוד, אלא שימוש לרעה בסמכות המכוננת של הכנסת וזילות של חוקי היסוד. הקלות שבה מתבקשים לאחרונה תיקונים חוקתיים בעלי אופי פרסונלי, פוגעת באמון הציבור בכנסת ובתקינות ההליכים שלה, וצריכה להדאיג, בראש ובראשונה, את הכנסת עצמה.
נא להמתין לטעינת התגובות
