גם אתם מיקי רוזנטל
3.5 מיליון שקל הוא סכום תביעת הדיבה שהגישה משפחת עופר נגד מיקי רוזנטל. 1,000 איש, זה כל מה שהיוזמה של עו"ד אורי ענבר צריכה כדי שיהיה פה פייר פייט. על כף המאזניים: עתידה של העיתונות החופשית, לא פחות. מי יעצור את "שיטת השקשוקה"?
לא סביר שיצא לכם לראות סכום כזה אי פעם, אבל אתם יכולים לדמיין איך מרגיש אדם שבוכטה כזאת מתנדנדת על חוט דק מעל ראשו יומם ולילה. כן, הוא פוחד. גם אם פחדנות אינה חלק אינטגרלי מהנדסת האנוש שלו. הוא פוחד. גם אם בימים כתיקונם הוא לא רואה איומים כאלה ממטר בשעה שהוא מנהל את מלחמותיו בעוולות החברה הישראלית. הוא פוחד. גם אם הוא נכנס בכל מה שלא נראה לו הגיוני וצודק כבולדוזר שנצטווה לשטח בית של מחבל מתאבד. הוא עדיין פוחד.
ככה זה - גם אם אתה עיתונאי חוקר שעשוי ללא חת, כאשר אחת המשפחות העשירות בארץ תובעת ממך את דיבתה על סך 3.5 מיליון שקל, זה פשוט מפחיד. בעיקר את עיתונאי העתיד שיבקשו לחקור קשרים אפשריים בין הון לשלטון. למעשה, זו הדרך הטובה לסתום לתקשורת את הפה: בכוח הכסף. עוצמתם הכלכלית של אילי ההון מסוגלת למחוץ משפטית כל תחקיר טורדני. וזה כבר צריך להפחיד את כולנו.
ובכל זאת, אופטימיות זהירה - יש אמנם רק מיקי רוזנטל אחד במדינתנו הפראיירית, אבל נכון לרגע כתיבת שורות אלה, יש 500 ישראלים נוספים שעונים לשם הזה. רובם אימצו אותו במהלך השבוע וחצי האחרונים כאות הזדהות עם המיקי רוזנטל האוריגינלי, שחי בימים אלה תחת צל שחור של תביעת הדיבה שהגיש עידן עופר נגדו (ונגד אילן עבודי, במאי "שיטת השקשוקה").
ה"מיקי רוזנטלים" החדשים מבקשים לסייע לו להתגונן בפני ההליך המשפטי שמנהלת נגדו אימפריית עופר כתגובה ל"שיטת השקשוקה", שפגעה, לטענתם, בעניינים שנוגעים לשמם הטוב. היוזמה הייחודית, שהושקה בשבוע שעבר בידי מפיק הסרטים (לשעבר) אורי ענבר, אינה מסתכמת בחתימה על עצומה
במילים אחרות, מי שרוצה להיות מיקי רוזנטל צריך לאחוז לפחות באלפית מהאומץ שיש לרוזנטל המקורי. וכאלה, מתברר, אין הרבה. "אנשים פוחדים להסתכן", מסביר ענבר, "יש לי היום 450 תגובות ופחות מחצי הצטרפו, כי אנשים מתייחסים לסיכון ברצינות. מישהו שלח לי הודעה שהוא כתב בה 'אני רוצה להצטרף, אבל אשתי עובדת בבנק המזרחי וזה יעשה לי בלגן'".
תירוץ טוב.
"אחרים אמרו 'אני מוכן להצטרף, אבל לא שיפרסמו את השם שלי'. מישהי אמרה לי היום שהיא מוכנה להיות השותפה ה-3,000, כי אז הסכום שהיא תסכן יהיה קטן יותר, אז שלחתי לה מייל ושאלתי אם היא מוכנה להיות השותפה האלפיים. אגב, מהשותף האלפיים והלאה אנחנו מתכננים לפתוח מסלול לצעירים, שיסכנו רק 1,750 שקל. אתה יודע, במצב כזה סטודנט יכול להגיד לעצמו 'טוב, אני אוכל קצת מהאוכל של השותף ואעמוד בזה'. זה בכל זאת לא מעט כסף בשבילם - ואני בהחלט מודע לכך".
אז מה אתה אומר להססנים?
"אני מנסה להסביר להם את הסיטואציה של עיתונאי שנמצא לבד מול איום. גם אם הוא בטוח שזה יסתדר בסוף, הוא צריך לקום כל בוקר לתחושה שאולי זה לא יסתדר. אני אומר להם שבנאדם שיש לו כוח לא יכול להשתמש בו כדי לסתום פיות רק בגלל שהוא יכול. צריך סיבות טובות מאוד כדי להגיד 'מיקי רוזנטל, אנחנו לא מנהלים איתך דיון - אנחנו תובעים לך את התחת'. הסיטואציה הזאת לא אמורה לעורר רחמנים בני רחמנים. היא אמורה לגרום לאנשים לפעול כי עיתונות זה דבר חשוב".
ובכל זאת, ענבר לא נלחם כאן על העניין העיתונאי במשפחת עופר, שהוביל את רוזנטל ועבודי ליצירת "שיטת השקשוקה". הוא צפה בסרט מזמן, בחצי עין, וקשה לו מאוד להיזכר בקטעים ספציפיים ממנו. גם לא מדובר פה בסנטימנטים שהוא רוחש לרוזנטל. הוא פגש את הבולדוזר רק פעמיים בחייו, בנסיבות מקריות, עד לאותו בוקר שבו נסע ברכבת לעבודתו בחיפה, קרא בעיתון על התביעה והחליט לפעול.
למה הוא עשה את זה? לענבר יש כמה הסברים, אבל אף אחד מהם לא מסתדר עם הרציונל הרלוונטי לחברה המנוכרת שלנו. "התגובה של כל מי שדיברתי איתו הייתה 'מאיפה אתה יודע אם הוא צודק או לא?', אבל באיזשהו שלב הבנתי שזה לא העניין", הוא מסביר, "העניין הוא שמשפחת עופר יכולה לנצח רק בגלל שהיא יותר חזקה מבחינה כלכלית. אני לא בא לשנות את סדרי עולם ולהגיד לאנשים 'אל תתבעו את עלבונכם'. אני רק בא להגיד דבר פשוט: כשאתה עשיר וחזק ואתה בא לסתום את הפה לעיתונאי, אתה צריך לזכור שיש לך אחריות גם אם היא לא כתובה בספרי החוק".
בסדר, אבל זה עדיין לא מסביר את המעורבות שלך בעניין. מה יוצא לך מזה?
"באמת קשה להבין למה שמישהו ייכנס בין שני צדדים שאמורים להסתדר יופי לבד: מצד אחד, עיתונאי שזה הסיכון שלו, ומצד שני מישהו שכתבו עליו משהו וזכותו להילחם. זו נראית כמו הפרה של שיווי משקל, אבל העניין הוא שאין פה שיווי משקל. העיתונאים הם כמו לול של תרנגולות. כשבא הלולן, תופס איזו תרנגולת, שאר התרנגולות עושות קצת רעש עם הכנפיים ואחר כך ממשיכות הלאה בחייהן, בקטע של 'בסדר, זו תרנגולת אחרת'".
נכון, ואתה בחרת להיות התרנגולת שמנהיגה את ההתנגדות. השאלה היא, שוב, למה?
"אני אענה לך על זה ככה: בנאדם שהבטן שלו ריקה לא רץ לרדוף אחרי צדק של מישהו אחר. עצם העובדה שאני קם על בטן לא ריקה נותנת לי את האפשרות להיתפס לכל מיני דברים. אני חושב שאדם שדואג לאיכות חייו, טוב לו להשקיע חמישה אחוזים מזמנו במעורבות חברתית. אני באמת מאמין שהחיים שלי יהיו יותר טובים אם אני אדאג גם לדברים שלא אמורים להביא לי עוד שקל".
ואתה נהנה מזה?
"האמת שלא".
מי שבאמת לא נהנה מחייו בימים אלה הוא מושא התביעה הישיר - מיקי רוזנטל - למרות שאי אפשר להגיד שהוא לא צפה אותה מראש בזמן שעבד על "שיטת השקשוקה". כבר אז הוא הכיר בסכנה, הבין היטב את החששות הכבדים של בני ביתו וחבריו מפני השלכות מעשיו, ובכל זאת התעקש ללכת עם זה עד הסוף כדי להראות לציבור כיצד, לגישתו, מנוהלת המדינה שאנחנו חיים בה.
אפשר להניח שמאחורי הדון-קישוטיות הזאת עומד גם עניין של סיפוק אישי - כלומר שסקרנות עיתונאית ועקשנות מוגברת היו חלק מהסיבה שרוזנטל בחר שלא להפסיק את מה שהתחיל גם אחרי שספג לא מעט איומים - אבל קשה להתעלם מכך שבסופו של דבר הוא עשה ב"שקשוקה" שלו ג'סטה לכולנו. המצפון שלנו כבר לא יכול להיות לגמרי שקט, גם אם אין לנו שום בעיה עם זה שמשפחת עופר תקנה את כל מה שנשאר מהמדינה.
הנרטיב שענבר מנסה להעביר לא קשור לעניים-עשירים, הון-שלטון וכל המאקרו-כלכלה הזאת. הוא קשור לצדק בין-אישי. "אסף פרץ הוציא מכתב בשמנו וכתב בו 'החברה לישראל נגד הציבור בישראל'", מספר ענבר. "אני, לעומת זאת, כתבתי במכתב שהפצתי 'החברה לישראל מול הציבור בישראל'. אני לא נגד. אני מודע לכך ש'נגד' זה הרבה יותר סקסי מ'מול', אבל אני לא קורא לאנשים להיות נגד, כי המטרה של הפעולה הזאת היא לבוא עם עוצמה ולהגיד 'אנחנו בעד, לא נגד. אנחנו בעד שאנשים יוכלו לדבר'".
הבעיה היא שהמאגר האנושי שניצב מולך הוא די מצומצם: לא לכולם כאן באמת אכפת ממושגים כמו "חופש הביטוי", ואלה שכן אכפת להם מהנושא - עיתונאים ודומיהם - לא ממש ממהרים לתמוך זה בזה.
"זה מסר בעייתי, קשה, ואני יודע שאני לא יכול לכבוש איתו את העולם. היתרון שלו הוא שכל מה שאני מחפש זה אלף איש שיש להם מספיק מקום פנוי בראש כדי לקבל אותו. יכול מאוד להיות שאתה צודק, ולכן אולי זה לא ייקח לי עשרה ימים אלא חודשיים, אבל במהלך החודשיים האלה יהיה דיאלוג בציבור, וזה גם חשוב. מה שמשפחת עופר בעצם באה ואומרת זה שהיא בכלל לא רוצה שיהיה דיון כזה".
אז איך היית מצפה ממשפחת עופר לפעול במקרה הזה?
"הייתי מצפה מהם לנהוג בשיקול דעת ולא להוריד ישר אגרוף לפרצוף. יש להם אחריות והם לא הפעילו אותה. משפחת עופר רצה לעשות את הדבר הראשון שהיא יכולה, וזה לקחת את הכסף שלה ולחבוט איתו. לאדם פרטי 3.5 מיליון שקל זה פשוט גזר דין מוות".
ורוזנטל מרגיש היום, לדעתך, כמו מישהו שעומד בפני גזר דין מוות?
"כשהתקשרתי אליו בפעם הראשונה, אחרי ששמעתי על התביעה, שאלתי אותו איך הוא מרגיש, והוא אמר לי: 'התרגלתי, כי הייתה תביעה קודמת ונטרלתי אותה, אבל אני מאוד מאוד מתרגש מזה שהרמת טלפון'. אני לא יודע מה בדיוק עובר עליו עכשיו ברמה האישית, אבל אני יודע שבתוך מערכת של חיים אישיים, הצדק הקוסמי לפעמים מפסיק להיות מטבע עובר לסוחר, כי יש מציאות".
הסבר.
"יש איזו קריקטורה שרואים בה נביא זעם שיוצא מהבית עם שלט שכתוב עליו 'העולם ייחרב היום בצהריים', ובינתיים אשתו צועקת לו מהחלון 'תביא עוף לארוחת ערב'. יכול להיות שמתישהו בעוד שנה וחצי מהיום, בארוחת ערב לא נעימה, אשתו של מיקי תבוא ותגיד לו, שבורה ורצוצה, 'שמע, לא מעניין אותי אם אתה צודק או לא צודק. לך תפרסם את ההתנצלות המחורבנת הזאת ונגמור עם זה'".
ועדיין, למרות שענבר משתדל לגייס את נכונותכם לסכן 3,500 שקל על ידי לחיצה על בלוטה של סולידריות הומאנית בסיסית, מי ששוקל עכשיו להיות "מיקי רוזנטל" בוודאי יהיה מעוניין להבין קודם, בקווים כלליים, את המצב שרוזנטל נמצא בו כעת. האמת היא שלפחות כרגע לא נראה שמדובר בסיכון פרוע לגמרי, משתי סיבות עיקריות:
1. רוזנטל כבר הדף תביעה של עידן עופר בסך מיליון שקל שהוגשה נגדו לפני כשנה וחצי והאשימה אותו ברדיפה כפייתית אחר המשפחה ועסקיה. במסגרת הדיונים בבית המשפט הוא דרש מעופר לחשוף פרטים על בני משפחתו ועל החברות השייכות להם. בית המשפט קיבל את דרישתו וציווה על עופר לעשות זאת, וכעבור כחצי שנה החליט עופר למשוך את התביעה ולהגיש במקומה תביעה אחרת, גבוהה יותר, שעניינה הוצאת דיבה, ובמקביל לשחרר סרט תגובה ל"שקשוקה".
עיקרי הטענות של עופר לרוזנטל בתביעה הנוכחית נוגעים לדרך "המגמתית, המסלפת, הדיבתית והמעוולת", כלשון התביעה, שבה מציג הסרט לציבור את עמדת שופטי העליון בנוגע להסכם שבין ממשלת ישראל לבז"ן והחברה לישראל. לטענתו של ענבר - שעובד כיום לפרנסתו כעורך דין לענייני רשלנות רפואית (אחרי שזנח ממניעים כלכליים קריירה מבטיחה כמפיק סרטים) - "כשאתה קורא את כתב התביעה הזה, אתה מגלה שתחושת הבטן המקדימה שלך לגבי מי צודק הייתה מבוססת מאוד".
2. הסטטיסטיקה אומרת שרוב המקרים שבהם אדם או ארגון עשיר תובעים עיתונאי בגין לשון הרע לא מסתיימים בהרשעתו המוחלטת של האחרון. סיפורים כאלה נוטים להיגרר ולהימרח על פני שנים ארוכות עד שלבסוף נעלמים בין הרים וגבעות של התפתלויות משפטיות.
"בוא תעשה שיעורי בית", סונט ענבר, "תבדוק מתי בפעם האחרונה נפסקו 3.5 מיליון שקל בתביעת דיבה ואחרי זה נדבר, טוב? אבל, שוב, זה לא העניין. מה שחשוב פה זה שתביעת לשון הרע היא עניין מפחיד ומרתיע בפני עצמו. זו תביעה שנועדה לגרום לך להיבהל. אתן לך דוגמה מהעבודה שלי: המשרד שלנו הוציא פעם בטעות כתב תביעה לאדם הלא נכון. המישהו הזה כמעט מת בגלל התביעה. הוא קיבל תביעה על משהו שלא קשור אליו, הוא הבין שזה לא הוא, ובכל זאת הוא מת מפחד. הוא הרגיש צורך להתנצל על משהו שהוא לא עשה".
טוב, זה לא בדיוק המקרה של מיקי רוזנטל.
"יודע מה? אני אפילו לא בעד מיקי. אני בעד הזכות שלו. אני אומר ככה: באים אליו אנשים גדולים וחזקים ותובעים לו את הצורה? בסדר, אני מכבד את הזכות שלהם לתבוע, אבל אני בא ומעמיד מולם איזשהו כוח, שיהיה קצת יותר שקול מול הכוח שלהם. אני בסך הכל רוצה לברר אם יש מספיק אנשים שחושבים כמוני".
נא להמתין לטעינת התגובות
