מי כאן החיה? מתעללים בבע"ח ובבני אדם
68% מתוך קבוצה של עבריינים שהורשעו בהתעללות בבע"ח, הורשעו גם באלימות כלפי בני אדם. הסטטיסטיקה הזו חוזרת במחקרים נוספים ומוכיחה: בחברה שנותנת לגיטימציה לאלימות כלפי החיות, תשרור גם אלימות כלפי בעלי בני אדם. nrgמעריב בפרויקט מיוחד אומר - עד כאן!
ללא ספק, המגזר הכי גדול, וגם הכי מדוכא וחסר-זכויות בחברה שלנו, הוא בעלי החיים. היחס של רוב בני האדם אל בעלי חיים ממין אחר הוא נוראי וטעון שיפור מיידי. אמנם, התגובה הטבעית שלנו היא להתעלם ממה שעובר על בעלי החיים, ולחשוב שבני אדם חשובים יותר – אך לא כך הדבר, מכיוון שאלימות לא מצדיקה אלימות אחרת, ואסור לעצום את העיניים לנוכח התעללות בבעלי חיים, לא רק מכיוון שהם חשובים בפני עצמם, אלא גם מכיוון שהצדקת אלימות כלפי בעלי חיים, מולידה הצדקת אלימות כלפי בני אדם. אם אדם מסוים חושב שזה "בסדר לרצוח מישהו אם הוא לא בן אדם", אתמול הוא החליט שזה "בסדר לרצוח מישהו אם הוא לא הטרוסקסואל", ומחר שזה "בסדר לרצוח מישהו אם הוא לא בדיוק כמוני".
קיימות ראיות מוצקות רבות לכך, שרוב אלה ששולחים ידם בבעלי חיים עושים זאת גם לבני אדם. התנהגות אלימה אינה מפרידה בין מינים ביולוגיים שונים ואינה נעצרת אצל בעלי חיים. בחברה המערבית, שונאי חיות כקבוצה הם שונאי אדם יותר מאלה שאינם שונאי חיות. בהתאם, אלה שחשים חמלה ואמפתיה כלפי בני אדם יחושו כך לרוב גם כלפי בעלי חיים, ואלה שחשים חמלה ואמפתיה כלפי בעלי חיים יחושו כך לרוב גם כלפי בני אדם.
לדוגמה, ג'ים מקאיזק, סמל ממשטרת ויניפג בקנדה, מצא ש-68% מתוך קבוצה של בני אדם שהורשעו בבית משפט בהתעללות בבעלי חיים, הורשעו גם באלימות כלפי בני אדם (מאיומים ועד רצח). אותו סמל קבע: "הכול עניין של כוח ושליטה, כמו עם בני אדם. החיבור בין שני סוגי האלימות הוא אמיתי".
דוגמה אחרת, שני חוקרים אמריקניים ציינו במאמר בכתב עת מדעי ש-152 עבריינים דיווחו על 373 התעללויות בבעלי חיים. 25% מקרב הפושעים שהואשמו בעבירות של אלימות חמורה דיווחו על חמישה או יותר מקרי התעללות שביצעו בילדותם בבעלי חיים, בהשוואה לשיעור של ששה אחוזים בלבד מקרב אלה שהואשמו באלימות קלה או בעבירות שלא הייתה בהן אלימות.
בפועל, לא צריך מחקרים כאלה בשביל לראות את ההקבלה הזו גם במציאות של ימינו, ולגלות שהדיווחים על מקרי אלימות כלפי בני אדם ובעלי חיים אחרים, עולים זה לצד זה. רק בחודש שעבר, התגלה רוצח חתולים אלים במיוחד בכפר שמריהו, שעל פי החשד אחראי לרצח של מאות חתולים באזור, ובשיטות אכזריות במיוחד – למשל, מוט שנדחף ישירות דרך ראש של חתולה.
להערכת המתנדבים שמצאו את החתולה, נדרש מאמץ וכוח רב למעשה הזה, או במילים אחרות: מדובר בסדיזם טהור. ולפעמים המקרים ממש מתנגשים, למשל במקרה שבו אב תקף את אשתו ובתו, ורצח את הכלב המשפחתי כאשר ניסה להגן עליהן. זהו אחד המקרים הבודדים שבו אדם שהתעלל בבעלי חיים נדון למאסר בפועל – אם כי, על פי גזר הדין, העונש ניתן בעיקר בעקבות הנזק הנפשי שנגרם לבת בעקבות המקרה. יש להניח שגם הסלחנות הבלתי נסבלת של החוק כלפי המתעללים בבעלי חיים, עושה את הנזק שלה.
אבל אלה הם רק מקרים חריגים, פשעים שבוצעו על ידי אנשים
המקרה הטרי ביותר בישראל, קרה כאשר הממשלה סירבה לאשר את הצעת החוק של ח"כ ניצן הורוביץ, שמטרתה לאסור סחר בפרוות בישראל. במקביל, דווקא פרקטיקות פוגעניות זוכות לאישור הממשלה – למשל רפורמה מתוכננת בתעשיית הביצים, שבמסגרתה משרד החקלאות יתקצב 300 מיליון שקלים (מכספינו, משלמי המיסים) עבור הקמה מחדש של כלובי סוללה. אלה הם כלובים בהם נכלאות תרנגולות למשך כל חייהן בשטח קטנטן (למעשה, כגודל המקלדת שאתם מקישים עליה) ללא יכולת לזוז. הכלובים האלה אכזריים כל כך, עד שבמדינות רבות בעולם המערבי, כולל האיחוד האירופי, הם הוצאו מחוץ לחוק – אך כאן, כנראה שחמלה כלפי בעלי חיים, או חמלה בכלל, אינה נמצאת על סדר היום.
כלובי סוללה הם רק חלק קטן מהפרקטיקות האכזריות המבוצעות בבעלי חיים בדרכם לצלחת. למעלה מ-300 מיליון בעלי חיים נרצחים כל שנה בישראל בתעשיות המזון מהחי, ולכולנו יש חלק בכך. אפשר אולי לכנות את זה "אלימות פסיבית": רוב הציבור אומנם לא כולא בעלי חיים בשטחים צפופים במו ידיו, לא מטיל בהם מומים בהכרה מלאה, ולא משסף את גרונם במו ידיו – אך כאשר אדם צורך מוצרים מהחי, הוא משלם לאנשים שעושים את זה, ולמעשה נותן לגיטימציה להמשך ההתעללות וההרג. אדם ממוצע אוכל כ-4,000 בעלי חיים במהלך חייו, ולכן כל אחד מאיתנו יכול למנוע סבל מ-4,000 בעלי חיים, אם רק נחרים מוצרים שכרוכים בהתעללות, ונעבור לתזונה צמחית.
קוראים רבים היו מעדיפים לדלג על המשפט האחרון או להתעלם ממנו, ובלבד שלא להודות בכך שאורח חייהם גורם לסבל ולהרג. סביר להניח שזו בחירתם היומית של אנשים רבים, שמודעים לכך שלסטייק או השניצל שהם אוכלים הייתה פעם אמא, ומעדיפים שלא לתת לזה להציק למצפון יותר מדי. אבל במציאות של היום, נדמה שאין ברירה: לאדם שרוצה למנוע את השתלטות האלימות על חיינו, אסור לתת לגיטימציה לאלימות מכל סוג שהוא, כולל אלימות כלפי בעלי חיים, וכולל כל בעלי החיים באשר הם (גם מהמין האנושי, כמובן).
מי שמתעלם ממראה גופה של חתול דרוס בצד הכביש, שלא לדבר על חלקי גופות בצלחת שהוא עצמו מימן את ההתעללות בהן והמתתן, מפתח קהות חושים שתגרום לו להתעלם גם מגופה אנושית מרוטשת שנמצאה בפח אשפה. מי שחושב שזה בסדר לשחוט בעלי חיים "כי ככה אלוהים אמר", ירצח מחר הומוסקסואלים "כי זה העונש על משכב זכר", ומי שחושב שזה בסדר להרוג "כי גם בטבע החזק אוכל את החלש", יחנוק מחר את בתו הקטנה, שאינה מסוגלת להתגונן מפניו. נגמרו התירוצים. אם אנחנו רוצים חברה נקייה מאלימות, כל אחד מאיתנו צריך לבחון מחדש את אורח חייו, להימנע מכל פגיעה שהיא ביצורים חיים ומרגישים, לעמוד מול האלימות המושרשת בחברה, ולהצהיר: עד כאן!
הכותב, אורי לורב, הוא פעיל בעמותת אנונימוס לזכויות בעלי-חיים
נא להמתין לטעינת התגובות
