קוראים ספרים? לפחות תנסו להעמיד פנים
אובמה לקח איתו לחופשה 5 ספרים. אצלנו אפילו לא מנסים
חמישה מוציאים לאור בארצות הברית קיבלו בשבוע שעבר חדשות משמחות מאוד: סגן דובר הבית הלבן סיפר כי הנשיא האמריקאי לקח איתו חמישה ספרים לחופשת הקיץ שלו במרתס ויניארד, ואתם יכולים לסמוך על הציבור האמריקאי שכל החמישה זכו למכירות משמעותיות מאוד במהלך סוף השבוע.
2,352 עמודים יקרא, לכאורה, ברק אובמה בחופשתו, בסך הכל עשרה ימים, ומתוכם שני ספרי עיון (הספר החדש של תום פרידמן וביוגרפיה חדשה על הנשיא ג'ון אדאמס), שני רומנים (אחד מהם שוקע אל המציאות האורבנית בניו יורק) ומותחן פשע אחד על וושינגטון.
זו רשימת קריאה די מאתגרת, אפשר לומר, בהתחשב בכך שברק אובמה הודיע כי יבלה הרבה זמן עם בנותיו וישחק גולף. העיתונאים האמריקאים התחלקו לשתי קבוצות: אלה שרמזו כי אין סיכוי שאובמה ישלים את המשימה שהציב לעצמו ("צריך לקוות שמנורת הקריאה במרתס ויניארד מחוזקת בפלדה", העיר ריצ'רד וולף מה"יו-אס-איי טודיי") ואלה שניסו לתת את הרושם שגם הם מסיימים ספר עב כרס- ג'ון אדאמס לבדו מונה 752 עמודים - בלי בעיה.
המגיש הדי נפוח של אן-בי-סי, בריאן וויליאמס, ציין כי "מדובר ביותר מ-2,300 עמודים , אבל מצד שני, יש לו עשרה ימי חופש". המסר : קטן עליי.
מעניין לדעת איזה טיפוס הוא אובמה. האם יתחיל במותחן או ישאיר אותו לסוף, סוג של הקלה רגשית אחרי הטפות המוסר האקולוגיות והרומנים הכבדים. ברור שגם אם לא יסיים את כולם, מטרתו הושגה. בניגוד לג'ורג' בוש, שהיה מתגאה בדרך כלל בקריאת ספרים שהצדיקו את תפיסתו האידיאולוגית - כמו ספרו של נתן שרנסקי, נניח - הוכיח אובמה "טעם מעולה" לדברי ההיסטוריון הנשיאותי דאגלס ברינקלי, שצוטט אף הוא ב"טודיי".
שגיאה פוליטית גסה
כמובן , יכול להיות שמדובר בעשיית רושם בלבד. רשימה שהורכבה בישיבות הצוות האסטרטגי בבית הלבן לפי שיקולים אלקטורליים. רשימת הקריאה שלך היא עניין רציני מאוד באמריקה: ב-1988 התברר כי המועמד הדמוקרטי מייקל דוקאקיס נטל עמו לחופשתו ספר שעסק בשיטות שוודיות לעיבוד קרקע, ובכך הבהיר סופית שהוא איש מאוד פרקטי ודי משעמם.
זו הייתה שגיאה פוליטית גסה, ואפשר לנחש שאובמה לא יעשה שגיאות כאלה, גם אם בעצם התחביב האמיתי שלו הוא מגדירי צמחים.
יש עוד אופציה: ייתכן שאובמה הוא מסוג האנשים שלוקחים לחופשה ספרים כדי להרגיש טוב עם עצמם ולהשתעשע עם הרעיון של הקריאה-בזמן שהם מקדישים למעשה את מרבית זמנם לניסיון נואש לנצח את מישל בגולף.
ומה
איתנו? פוליטיקאים ישראלים לא נוטים לשוחח על הספרים שהם קוראים - לא בפומבי ולא בשיחות סגורות - והדברים האלה נכתבים כאן מעדות אישית של תשע שנים בתחום הסיקור הפוליטי. אפשר לספור על אצבעות שתי הידיים את מספר הפעמים שבהן שמעתי איש ציבור מזכיר ספר שקרא אפילו כבדרך אגב, אפילו רק כדי להרשים.
יש לנו אלדר-סטייטסמן אחד, שמן המפורסמות שהוא נוטה לומר שקרא ספרים מסוימים, בשעה שלכל היותר קרא את כריכתם. הואיל ואי אפשר להוכיח זאת, שמו שמור במערכת. אבל לפחות הוא חש צורך להעניק את הרושם שהוא איש רחב אופקים, קורא ספר. במדינה שבה המילה "אליטות" מדומה ל"וירוס" על ידי המשנה לראש הממשלה, רוב הפוליטיקאים שלנו ויתרו אפילו על היומרה.
עדכוני חדשות לסלולרי שלך
נא להמתין לטעינת התגובות
