פרס הנובל של אובמה: הכל בזכות בוש
יותר משביקשה ועדת הפרס להצביע על הישגיו של הנשיא האמריקאי, רצו חבריה הזדמנות אחרונה כדי להזכיר כמה הם מברכים על לכתו של קודמו בתפקיד
בעיתונות של אותם ימים רבו השמועות כי המניע לפרס היה מדיני: הנורבגים ביקשו לחזק את ידידותם עם המעצמה המתחזקת. מאז קיבלו עוד אמריקאים רבים את הפרס, בהם נשיאים דוגמת ג'ימי קרטר, יועצים לנשיאים דוגמת הנרי קיסינג'ר וכמעט-נשיאים דוגמת אל גור.
ברק אובמה, כמו גור ואולי גם כמו עוד כמה מזוכי השנים האחרונות (למשל מוחמד אל-ברדאעי והסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית), חייבים כולם את הפרס לאחד שלא זכה: ג'ורג' בוש. יותר משרצתה הוועדה להכיר בהישגיו-בכוח של אובמה, רצתה עוד הזדמנות אחת, כנראה אחרונה, להזכיר לקהל המתעניינים עד כמה היא שמחה על לכתו של הנשיא ההוא.
זו אינה סיבה לגנות את אובמה; לא הוא האשם בהחלטת הוועדה. הוא גם רחוק מלהיות הגרוע שבמקבלי הפרס. נכון שאובמה עוד לא הביא תועלת של ממש, אבל לפחות לא גרם נזק. מה שקשה לומר על יאסר ערפאת, שזכה בפרס על תהליך שלום שבסופו של דבר העלה בעשן, או על הנרי קיסינג'ר, שהיה אמנם דיפלומט מהמעלה הראשונה, אבל את הפרס קיבל, כמה אירוני, על שיחות השלום של מלחמת וייטנאם. אלה היו שיחות שאחריתן מלחמה - פליטה מוקדמת של ועדת הפרס.
הבחירה חשובה, הכהונה אולי קצת מיותרת
אובמה יכול היה לדחות את הפרס, אבל אפשר להבין מדוע לא רצה לנקוט צעד לעומתי שכזה. ממילא אובמה לא בהכרח מרוויח הרבה מקבלת הפרס - ואפשר לטעון שהוא אפילו מפסיד ממנו. כבר כשנבחר היה החשש העיקרי, במידה מסוימת גם שלו, שייתפס כנשיא שהישגו הגדול בעצם בחירתו. שהיום החשוב ביותר בכהונתו יהיה יום ההשבעה - היום שבו הושבע "השחור הראשון" - ושאחריו לא יבואו עוד ימים חשובים במיוחד. משמע: הבחירה חשובה, הכהונה קצת מיותרת.
באה ועדת פרס נובל
לשלום והוכיחה שהסכנה הזאת עודה אורבת לאובמה. הרי ברור שלא העניקו לו את הפרס בגלל הישג כלשהו. הנשיא עצמו הודה בזה. ברור שהוועדה ביקשה לשלוח מסר. היא מעניקה את הפרס ומכניסה את אובמה להיסטוריה, לא בגלל משהו שעשה מעבר לעובדה שנבחר.
טכנית, הפרס יוענק כמעט שנה אחרי שנודע על ניצחונו בבחירות. מהותית, אפשר היה להעניק אותו בנובמבר של השנה שעברה. ושוב אובמה במלכודת הארורה שנטמנה לו: נשיא שבקושי יצא לדרך ושיאו כבר מאחוריו.
נא להמתין לטעינת התגובות
