ערים במעבר: הקהילה בוחרת להפחית אנרגיה
קהילה מתאחדת סביב האתגר הכפול של "שיא תפוקת הנפט" ושינוי האקלים. בפעילות משותפת, הכוללת הרבה הנאה, הם פועלים למען עתידם ולמען הסביבה. זה מה שמציע מיזם ה - TransitionTowns. באנגליה ובאירלנד זה כבר עובד. מי ירים את הכפפה בישראל?
רוב הופקינס, אבי התנועה. מסביר
כאשר מבקשים מאדם לפעול לטובת מניעת התחממות כדור הארץ, למעשה מבקשים ממנו להקריב חלק מהנאות אורח החיים המודרני, למען טובת כלל האנושות. לדוגמה, אנו מבקשים שיסע פחות ויוותר על רכב השטח המהודר בעבור מכונית קטנה ומשעממת. כמה אנשים באמת מוכנים לתרום מעצמם למען האנושות? מעט מאוד.
אולם אם נצליח לשכנע את בעל רכב השטח שמחיר הדלק יעלה מאוד בעתיד הלא רחוק (זו טענת Peak Oil), וכשזה יקרה אף אחד לא יקנה ממנו את הרכב זולל הדלק (זה פחות או יותר מה שקרה לפני שנה בארצות הברית), יתכן שנצליח להגיע להרבה יותר אנשים, כי כך אנו פונים אל יצר ההישרדות הפרטי של האדם ולא אל המצפון שלו. על כן טענת Peak Oil יכולה לדרבן אנשים לפעולה יותר מאשר נושא שינוי האקלים.
מלמטה למעלה
TransitionTown היא דרך חיים שמנסה להציג פתרון לשינוי דפוס המחשבה מעין זה. זהו רעיון שפועל מלמטה למעלה - מאתרים קהילה, רצוי עד 30 אלף תושבים, ומתחילים "לבשל" אותם עם חומר וסרטים על שינויי האקלים ושיא תפוקת הנפט, אם הצלחנו למצוא גרעין של אנשים בקהילה שהבין את גודל האתגר, ניתן להתחיל לבנות מסגרת של Transition. אדם בודד לא יכול להכין את עצמו לאתגרים לבדו, ומצד שני המדינה אינה מגלה סימנים של הבנת האתגרים, לכן מה שנדרש הוא פתרון ברמת קהילה.
המטרה היא לבנות תוכנית ארוכת טווח (סליחה על הביטוי המגונה) שיש לה שני יעדים:
Energy Descent Planning – כיצד אנו מורידים את צריכת האנרגיה שלנו משנה לשנה. ו- Resilience – עמידות, היכולת להתמודד עם שינויים קיצוניים.
אין כוונה להציג לקהילה את הפתרונות שהיא צריכה לאמץ,
וזאת מפני שלכל קהילה יש מאפיינים שונים. לדוגמה: עבור קהילות באזורים קרים יש להתמקד בפתרונות זולים לחימום בתים ושיפור הבידוד. עבור אזורים חמים כמו ישראל יש לתת דגש על קירור והצללה בקיץ. Transition רק מספקת את המסגרת הניהולית לקהילה ומשאירה לקהילה למצוא את הפתרונות המתאימים לה.
הקו המוביל הוא ליהנות מהתהליך עצמו. רוח אופטימית היא אולי גורם מספר אחד להצלחת המיזם שמתפשט בעולם. אבי השיטה רוב הופקינס, שהיה מורה לפרמקלצ'ר באירלנד, טוען כי אנחנו צריכים להביט עם עין אחת לעתיד ולחפש חדשנות ועם העין השנייה להביט אחורה וללמוד כיצד הצליחו בדור ההורים לחיות עם פחות אנרגיה, על ידי מיומנויות שלדור שלנו כבר אין. על כן עלינו ללמוד מהם מיומנויות אלו כגון: סריגה, אחזקת גינה, תיקון חפצים ועוד.
אז מי מרים את הכפפה ומקים את TransitionTown העברית הראשונה? ועד שתקום Transition Town בישראל, אתם מוזמנים לסדרה דמיונית על הקמת Transition בעיר גבעת שמואל
הכתבה פורסמה במקור ברשת "שינוי ירוק"
נא להמתין לטעינת התגובות
