השסע הדתי: אווירת קרב בירושלים אחרי עוד שבת של הפגנות
שריפת פחים, זריקת פגרים וטיטולים, קריאות "נאצים" ואיומים בלתי פוסקים. בפעם הקודמת זה היה חניון קרתא, עכשיו זה מפעל אינטל. החרדים נלחמים בניר ברקת על הדבר שחשוב לו יותר מכול: ההיי-טק בעיר
היו שחשבו שמלחמות השבת הסתיימו להן בקול ענות חלושה, כשרק כמה חרדים סהרוריים עוד מתעקשים לפקוד את חניון קרתא בשבתות, בניסיון כושל לעורר מחדש את תשומת הלב לעניין. אבל החרדים בחרו, מסיבות שגם בשלב זה עדיין קשה לעמוד על טיבן, לסמן יעד חדש: מפעל ההיי-טק של חברת אינטל בהר חוצבים. המפעל שפועל 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע; כן, כולל שבת.
עשרות שנים שהמפעל עובד בשבת, אבל מה זה חשוב, העיקר שיש קלף חדש שמחזיר, לפחות לחלק מהחרדים, את הצבע ללחיים ואת הלהט לצאת לרחוב. סביר להניח שהקשר הכל כך הדוק של ראש העירייה, ניר ברקת, עם עולם ההיי-טק, שממנו הוא עצמו צמח ושעל גביו חשבון הבנק שלו תפח, לא נעלם מעיני החרדים במאבק החדש-ישן על קדושת השבת.
כמו תמיד, הדרמה ברחובות החרדיים מקבלת ממדים מפלצתיים; עשרות מודעות בגדלים שונים ומשונים שנתלו בכל פינת רחוב קוראות לתושביה החרדים של העיר לצאת ולהפגין, כאילו בית המקדש עומד להיחרב מחדש.
מזה שבועיים שהחרדים מפגינים מול מפעל אינטל בהר חוצבים, אזור תעשייה והיי-טק שאמור היה להוביל את בשורת ההיי~טק של ירושלים אך הפך בחלוף השנים לבדיחה עצובה; מתחם שכמעט נחנק מכל צדדיו על ידי שכונות ענק חרדיות. שיהיה ברור: אם אימפריית העל תחליט לעזוב את האזור ולנטוש לתל אביב או לניו יורק, אפשר לשטח את מעט המפעלים שקמו
בעוד שההפגנה הראשונה בנושא הסתיימה בכישלון תקשורתי מבחינת החרדים, לזו שנערכה בשבוע האחרון הם נערכו מראש ועדכנו את התקשורת, שהתייצבה בהמוניה; מה שכמובן לא הפריע למפגינים לתקוף את הכתבים שנכחו במקום. בעוד שיש מי שיראו גם בהפגנה זו כישלון, נוכח הכמות המועטה יחסית של משתתפיה, חשוב לזכור כי הפעם כמעט כל הזרמים לקחו חלק בקרנבל ה"טיטולים"; אחדות שלא נרשמה מזה זמן רב במגזר שנודע בשנים האחרונות בפלגנותו.
ובינתיים באינטל המבוכה לא נמשכה יותר מדיי זמן. שם לא לקחו סיכון ובחרו להקיף את המפעל בגדרות תיל מאיימות, שהצטלמו יפה עם החרדים שצעקו ללא הרף "נאצים". זה כמובן לא עזר; הגדר נפרצה, דלת הזכוכית ההייטקיסטית נשברה, והווירוס שחדר איים לנצח את מערכת ההפעלה של חברת "אינטל".
נסערים מתעוזתה של חברה פרטית להמשיך במנהגה מזה עשרות בשנים להמשיך את פעילותה בשבת, פרצו החרדים למקום והחליטו לסגור חשבון דווקא עם בית הכנסת המקומי, שאולי מעצם נוכחותו במקום הכופר נחשב כזה בעצמו. העובדים שאינם עובדים בשבת נחרדו לגלות ביום ראשון האחרון את תוצאות מעשי הוונדליזם בדמות ספרי סידור שהושלכו על הרצפה.
מה צפוי בהמשך? לא ברור. החרדים, המנותקים מההוויה הישראלית, מנסים להגיע לפשרה שלפיה במפעל החדש יעבדו בשבתות רק מי שאינם יהודים; רוצה לומר ערבים. העניין הוא שנוכחות ערבים בתעשיית ההיי-טק הישראלית שווה בגודלה לזו של החרדים, כלומר קטנה ומצומצמת.
שלא בצירוף מקרים, החליטו באינטל לחנוך דווקא בשבוע שעבר את קו הייצור החדש, "איי-די-פי-ג'יי", שנועד לקדם זיווד שבבים. התקשורת, שלפתע התעניינה בשבבים המזוודים כאילו היו הכרומוזומים של זוכת פרס נובל פרופ' עדה יונת, הגיעה בהמוניה למסיבת העיתונאים במפעל. כולם רצו לדעת כיצד יתייחס לעניין נסיך ההיי~טק בעבר וראש העירייה בהווה, ניר ברקת, שעד לטקס לא פצה את פיו לגבי ההפגנות, בדומה לאופן שבו נהג במהלך המהומות שהתרחשו בסוכות בעיר העתיקה.
לדברי מקורביו, הוא פועל מאחורי הקלעים להרגעת הרוחות; אולי "הפרוטוקולים הסודיים" ייחשפו בהמשך. כך או כך, ביום שבת האחרון היו רוחות; רגועות הן לא היו. בטקס של אינטל ברקת לא אכזב, לפחות לא בדבריו. "אני חסיד של הסטטוס-קוו והדו-קיום בבירה", אמר ברקת והוסיף כי "אינטל עובדת 24 שנה בעיר במתכונת הנוכחית. אין שינוי במצב הזה. אני מגבה ותומך בפעילותה של החברה בעיר. תודה לאינטל, שמתוך התחשבות וכמחווה של רצון טוב עשתה סדרת צעדים למען כלל הציבור בעיר, והלכה לקראת נציגי המגזר החרדי בעיר.
"אני מברך על ההידברות בין הצדדים, מגנה את מעשי האלימות, שלא ישיגו דבר, ומקווה שהצדדים יגיעו להבנות. אני קורא לכל מנהיגי הציבור בירושלים ובמדינה כולה לפעול להרגעת הרוחות ולהחזרת השקט לעיר". שר התמ"ת, פואד בן אליעזר, שהשתתף גם הוא בטקס, מיהר לקפוץ על העגלה, על אף ואולי משום שהתקשורת החרדית ביקרה אותו על שנאלץ לדאוג לאכיפת חוק שעות העבודה והמנוחה.
"מי שנדמה לו שבאלימות יפתור את הבעיה, טועה. מי שנדמה לו שהממשלה הזו תשלים עם התפרעויות כאלה וונדליזם כזה, טועה", אמר בן אליעזר. "אני מכבד אוכלוסיות עם דרישות, תביעות ומנהגים מסוימים, אבל אפשר ליישב כל דבר בדרכים של נועם, הבנה וכבוד הדדי. במקום הפגנה אלימה, היה מוטב לחפש דרך לשלב את המפגינים בעבודה".
אחרונת הנואמים הייתה מנכ"ל אינטל ישראל, מקסין פרסברג. "אנחנו חייבים לשמור על היכולת שלנו לעשות דברים בצורה הכי מצוינת, שתאפשר תחרותיות. וזה אומר שנעבוד איך שצריך, כמה שצריך ומתי שצריך כדי לעמוד בהתחייבויות", היא הבהירה בביטחון רב ובאופן שאינו משתמע לשני פנים. מעניין מה חושבים הבוסים בארצות הברית.
פרסברג עצמה נפגשה בתקופה האחרונה עם גורמים חרדים בניסיון להגיע לפשרה בסוגיה. מתברר כי מי שעומד בלב העניינים הוא ח"כ אורי מקלב (יהדות התורה), לשעבר סגן ראש העירייה.
לצדו, מי שמפציע שוב בזירה הציבורית, לאחר שגזר על עצמו שתיקה תקשורתית, הוא ראש העירייה לשעבר אורי לופוליאנסקי, שעליו מדובר כמי שמשמש מתווך בין הניצים. יש מי שמספר שלופו שקל להגיע להפגנה בשבת, אבל לבסוף החליט שלא לנכוח בה משום שחשש כי יספוג מטר יריקות וקללות, בדומה לסגן ראש העירייה יצחק פינדרוס (יהדות התורה), תומך נלהב בסגירת המפעל בשבת.
במקביל, נציג "ועדת הרבנים למען השבת" שוהה בימים האחרונים בארצות הברית ומנסה להיפגש עם בכירי הנהלת אינטל העולמית בניסיון לסגור עסקה מעל לראש של כולם. גורמים חרדים המעורבים במשא ומתן טוענים השבוע כי הדד~ליין שלהם היא השבת הקרובה.
"כל הזמן מתנהל משא ומתן, גם היום; יש דברים שהשתיקה יפה להם, ואנחנו רוצים שהדברים האלה ייגמרו בכבוד. נראה איך הם מתנהלים", אומר הרב יצחק גולדקנוף, מזכיר הוועדה. בשיחה עם גולדקנוף הוא מתייחס גם לטענה שהמפעל פועל בשבת כבר יותר מ-20 שנה ואומר כי "אנחנו יודעים שבשנתיים האחרונות לא עבדו שם. מה אנחנו מבקשים? שלא יעשו את זה בסמיכות לשכונות שלנו. זה לא הוגן מה שעושים, יש פה ציבור שזה כואב לו".
אז מה הפתרון?
"שיעבדו גויים".
ומה אם לא תגיעו לפתרון, אנחנו צפויים לעוד הפגנה בשבת הקרובה?
"אני לא יכול להגיד לך. זה תלוי בהרבה דברים", מסכם גולדקנוף.
ובינתיים באינטל מבהירים שאם לא יוכלו לעבוד בשבתות, המפעל פשוט ייסגר. ב"אינטל ירושלים", חובה להזכיר, מועסקים עשרות עובדים חרדים בתפקידים שונים, ומול המפעל החדש שוכנים משרדי "אינטל פיתוח", שבו עובדות גם חברות בת חרדיות.
אם "אינטל" תעתיק את המפעל מהעיר גם עובדים חרדים ייפגעו.
"ניפגע כלכלית או לא, אנחנו סומכים על הקדוש ברוך הוא בדברים האלה".
פרופ' רוני אלנבלום, גאוגרף של דתות ומומחה לירושלים מהאוניברסיטה העברית, טוען כי גם הפעם, כמו בחניון קרתא, החרדים יפסידו במאבק. "כל עיר בעולם תהיה מוכנה לשלם הרבה מאוד כדי שמפעל כמו 'אינטל' יתמקם אצלה. אני לא רואה את מדינת ישראל מפסידה את המפעל הזה בגלל קומץ של אנשים מעורערים. זה גם קומץ מבוטל בתוך החברה החרדית", אומר אלנבלום. "יכול להיות שאותם 1,500 איש, אחרי שנכשלו בקרתא וייכשלו ב'אינטל', יחפשו יעד חדש".
אז על מה יהיה המאבק הבא?
"אני לא חושב שהם כל כך יצירתיים. זה יהיה משהו מסוג הדברים שעד היום עוררו מאבקים. לא חסרים מקומות שעובדים בשבת או סוגיות ארכאולוגיות וכיוצא בזה".
אלנבלום טוען כי על אף ההתגייסות הרחבה יחסית מצד רבנים במקרה הנוכחי, עדיין מדובר במיעוט, ומעבר לכך - יש חרדים רבים שמבינים את החשיבות של נוכחות מפעל כזה בעיר. "השאלה היא מתי אנחנו נפסיק להתייחס לחבורה הזאת, שהכוח שלה קטן מאוד ולמרות זאת היא מצליחה לייצר כותרות ראשיות. אלה אותם 1,500 איש בכל פעם, ורובם ילדים. חבורה של ילדים משועממים ברובם".
לדעת אלנבלום, "השלטונות צריכים לטפל בזה בצורה רצינית. לעצור אנשים ולדאוג שהם יפגינו בשכונות שלהם. שימשיכו להפגין, אבל שלא יפריעו לאנשים לעבוד. מי שיזרוק אבנים, צריך לטפל בו ביד קשה. שוב, צריך לזכור שמדובר בחבורה של חוליגנים ולא בציבור החרדי כולו".
מי שקצת נעלם מהתמונה, לאחר שנחל הצלחה מסוימת במאבק למען פתיחת חניון קרתא בשבת, הוא "פורום הארגונים למען ירושלים חופשית". כזכור, מדובר במקבץ של כמה ארגונים שפתח בשורה של מהלכים שמטרתם להראות כי הציבור החילוני (ולעתים גם הדתי) לא מוכן עוד לשבת בשקט מול התנהגות החרדים.
מ"הפורום" נמסר השבוע כי הוא "מבקש לחזק את ידיה של הנהלת חברת 'אינטל', אשר ניצבת איתנה אל מול המהומות האלימות של החרדים. מדובר במפעל בעל חשיבות אסטרטגית לעיר, שבאמצעותו ניתן להשאיר אוכלוסיה יצרנית וחזקה בעיר, האוכלוסייה שנושאת על גבה את פרנסת העיר". במקביל, אנשי ה"פורום" מתכוונים להתכנס, לראשונה מאז המהומות סביב חניון קרתא, ולהחליט "על שורת הצעדים שבכוונתו לנקוט כדי לגבות את מפעל 'אינטל' ולשמור על הצביון הפלורליסטי של העיר".
תנועת "התעוררות", הגורם הדומיננטי ב"פורום", שלחה מכתב לפרסברג שבו הודגש כי "בימים האחרונים אנו עדים למהומות אלימות ומכוערות אל מול מפעלכם בעיר ולבנו מתמלא בתחושת בושה: בושה על כך שבירושלים של שנת 2009 עדיין קיימים אנשים חשוכים שחושבים שהם יכולים לכפות על סביבתם את שגרת החיים שהם בחרו בה; בושה על כך שאנשים אלה לא מסוגלים לכבד את רצונו של האחר; בושה על כך שהאלימות והבריונות הן שיטות עבודה לגיטימיות עבורם".
עוד נכתב כי "לפעילות של חברת 'אינטל' בירושלים יש חשיבות אסטרטגית משמעותית לכלכלת העיר. מקומות העבודה שאתם מייצרים משאירים בירושלים אוכלוסיה יצרנית, צעירה ומשכילה – אוכלוסיה שמהווה את החמצן של ירושלים, ובלעדיה נפסיד את העיר".
איך יימשך המאבק? לא ברור. ההנחה (והתקווה) היא שהחרדים יקבלו עוד כמה מטבעות לטובת קצבאות הילדים, ירימו ידיים ויחזרו לעסקיהם. אבל למאבקם יש משמעות ארוכת טווח. אם פרשת חניון קרתא~ספרא עוד נראתה כפרשת קיץ חד~פעמית, המאבק באינטל כבר מתחיל ליצור תחושה של רציפות.
המאבקים האלה אולי לא יסיגו את "אינטל" מגבולות העיר, אבל כן יעוררו מחשבה אצל בני הזוג הצעירים ממרכז הארץ ששקל אולי לקנות דירה בירושלים. האווירה הזו בוודאי מהווה פקטור מרכזי בהחלטה שיקבלו. ואווירה, תשאלו את ברקת, היא הדבר שקובע באמת איך תראה בירת ישראל בשנים הקרובות.
עדכוני חדשות לסלולרי שלך
נא להמתין לטעינת התגובות
