עולם כמנהגו נוהג
הפער בין ועידת קופנהגן הרשמית ובין כנס הארגונים האזרחיים בעיר, מספק הסבר טוב לאכזבה מפסגת האקלים: זו לא הפוליטיקה, זו הרוח
ואפשר גם לומר שהכישלון של ועידת קופנהגן היה ידוע מראש, ונובע לא מהכנה לקויה או מסיטואציה פוליטית נקודתית, אלא מכשל שמובנה בשיטה החברתית-כלכלית-סביבתית השלטת בעולם. במבט מתל אביב היה מעט קשה להבחין בכך, אבל אנשי ארגוני הסביבה, ששהו בשבועיים האחרונים בקופנהגן, הרגישו את זה היטב על בשרם, ולא רק בגלל הקור.
מדי יום הם יכלו לה? שוות בין הועידה הרשמית שנערכה באולם הכנסים המהודר "בלה סנטר", לכנס הארגונים האזרחיים שזכה לשם "קלימה" ונערך במרכז העיר. מי שחצה את המרחק בין שני האתרים, כאילו צלח תהום. ביטוי קולע לתחושה הזו נתנה אחת הסיסמאות החביבות על משתתפי
זה התחיל בסגנון: בוועידה הרשמית קשה היה למצוא מישהו שלא הגיע בתלבושת האחידה שכוללת חליפה ועניבה; המסעדות המהודרות הגישו - במקרים רבים בכלים חד פעמיים - אוכל לגמרי לא ידידותי לסביבה, כולל הרבה מאוד בשר, והחימום היה מאסיבי. לוועידה האזרחית הגיעו צעירים מכל העולם - המבוגרים כנראה עסוקים בפרנסה וגידול ילדים - שלבשו ג'ינס וחולצה ואכלו, בחלק מהמקרים תוך ישיבה על הרצפה, בקפטריה שהזכירה חדר אוכל במפעל. גם שם המזון לא היה בהכרח אקולוגי, אבל האווירה כן.
ייתכן שזו דרכו של עולם שהצעירים הרדיקלים וחדורי רוח הקרב יכהנו כאופוזיציה, והמבוגרים המעונבים יקבלו את ההחלטות. ואולי מי שהכוח בידו מקפיד לשמר את סדר הדברים, ועושה זאת באמצעות הרבה כוח ומעט מאוד חן: ההפרדה בין הוועידות נשמרה באגרסיביות על ידי המשטרה הדנית, שהפעילה גדודים של שוטרים וכלבים נגד ההפגנות - גם כאלה שנערכו ברישיון - של ארגוני הסביבה. כשהפעילים הירוקים רצו לבקר בדיונים הרשמיים הם גילו שעליהם להמתין שעות בקור ובשלג, וללכת קילומטרים ברגל משום שתחנות המטרו הרלוונטיות בוטלו באורח פלא. "בשלבים המ כריעים הם פשוט לא נתנו לחברה האזרחית להיות באולם", אומרת עו"ד ציפי איסר-איציק, מנכ"לית "אדם, טבע ודין".
דב גרינבלט, דובר החברה להגנת הטבע, אומר ש"הייתה תחושה של נתק גמור בין שתי הוועידות, חוסר אמון מוחלט של העם במנהיגים". גרינבלט מספר איך התקבל נאומו של נשיא ארצות הברית בוועידה האלטרנטיבית: "כולם ציפו לאובמה בהתרגשות, אבל כשהוא גמר לנאום, מתוך 300 איש שהיו שם אולי עשרה מחאו כפיים. כל השאר ומדובר בהרבה אירופים ואמריקאים, לאו דווקא אנשי עולם שלישי - הגיבו ספונטנית בקריאות בוז". אז אולי מארגני הוועידה הרשמית ידעו מה הם עושים כשדאגו להשאיר את אנשי הסביבה בחוץ.
גרינבלט עצמו עבר בקופנהגן חוויה שמחדדת את ההבדל בין שתי הוועידות: הוא רקם קשרי ידידות עם פעילת סביבה סודנית. מי שרוצה, יכול לראות בכך סמל לעובדה שפעילי הסביבה - להבדיל מהצירים בוועידה הרשמית-מבכרים להתמודד עם אתגר ההתחממות כקהילה אנושית מאוחדת שפועלת כתף אל כתף למען אותה מטרה. השאלות הגדולות שנותרו פתוחות אחרי קופנהגן הן - האם האנשים שמנהלים כיום את העולם בכלל מסוגלים להסתכל כך על הדברים? האם התרבות הפוליטית שעל ברכיה גדלו הכשירה אותם להתעלות מעל אינטרסים צרים? והאם מי שמקיף את עצמו בכלבים ואנשי ביטחון אלימים יכול לקבל החלטות בעלות אופי שיתופי המאפיין פעולה למען הסביבה?
ח"כ דב חנין, שעמד בראש המשלחת הפרלמנטרית לקופנהגן, חושב שבסוף יהיה טוב - אבל כנראה רק אחרי שיהיה הרבה יותר רע: "העובדה שלא נחתם הסכם משמעותי בקופנהגן לא אומרת שזה לא יקרה בסופו של דבר, אבל היא כן אומרת שזה יעלה הרבה יותר ושהרבה יותר אנשים ייפגעו. אפשר להעמיד פנים שהמציאות לא קיימת, אבל בסוף היא דופקת בדלת. כשאהוד ברק חזר מכשלון הוועידה בקמפ דיוויד הוא אמר שזה לא נורא, וחודשיים אחר כך התחילה אינתיפאדה קשה. מנהיגי העולם יכולים לשחק בבת יענה, אבל במוקדם או במאוחר המהפכה תגיע מפני שהמציאות לא מתחשבת בניסיון שלנו להדחיק אותה".
aviv67@gmial.com
נא להמתין לטעינת התגובות
