עיתון ישראל היום הוא סכנה לדמוקרטיה

התחרות בעיתונות רצויה, אך במקרה של ישראל היום היא פיקציה. יש גבול שבו השילוב בין הון לאג'נדה הופך למסוכן - זה נקרא תעמולה. פרשנות

בן דרור ימיני | 25/12/2009 12:35 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
יום אחד הוצבו דוכנים ברחובות הערים המרכזיות בישראל, וזבנים אדיבים החלו לחלק לעוברים ולשבים לחם לבן אחיד. איזה כיף. זה חוסך לנו הוצאות, אמרו רבים. הלחם הזה קצת בעייתי, ניסו בעלי מאפיות מתחרות לספר לצרכנים הנפעמים. מדובר בלחם אחיד. הערך התזונתי שלו מאוד נמוך. ההשתלטות שלו על השוק תביא להתמוטטות כל המאפיות. בטווח הארוך, הזהירו האופים הוותיקים, אתם תשלמו על המוצר הזה, גם בבריאות, גם בכסף, בריבית דריבית.

- החינמון שיעלה לישראל ביוקר: האמת על הפטרון והביביתון

רבים לא ששו לשמוע את הביקורת. יש לחם. בחינם. אולי לא המוצר הטוב ביותר. אולי לא תזונתי, אבל גם ככה, המאפיות האחרות לא סיפקו רק לחם בריאות. אז למה שנוותר על הלחם החדש, ששמו בישראל נקרא "לחימון"?

כאשר הגבירו בעלי המאפיות האחרות את הלחצים שלהם על חברי הכנסת, וטענו בפניהם ששוק הלחם עומד בפני התמוטטות, הגבירו אנשי ה"לחימון" את מאבקם. ההפצה רק גדלה. כללי השוק החופשי התמוטטו, מול בעל מאפייה אחד, שמושבו בחו"ל, שהחליט לשגע את מדינת ישראל עם לחם אחיד ובעייתי.

כשחברת תעופה אחת רוצה להוריד מחירים לאילת, טענו בעלי המאפיות הישנות, מתערב מיד הממונה על ההגבלים העסקיים, ומונע את ההוזלה המלאכותית כדי לקיים תנאי תחרות. הרי ברור שההוזלה לא נועדה להיטיב עם הצרכנים. להיפך. המטרה היא השתלטות על השוק כדי למנוע את התחרות.
אין תחרות. יש פיקציה

בטווח הארוך, הצרכנים ישלמו מחיר גבוה על ההוזלה הזמנית. ואם כך בתחום התעופה, איך זה, טענו בעלי המאפיות, אתם מפקירים את הציבור לבעל מאפייה אחד מחו"ל, כאשר ברור שבטווח הארוך מדובר בנזק אדיר לכלל הציבור. שוק המאפיות ייעלם, ומוצר אחד ואחיד, בעל ערך תזונתי שלילי, יהיה היחיד בשוק. 

זו לא אגדה. זה בדיוק מה שקורה עכשיו בתחום העיתונות הכתובה. שחקן חדש נכנס לשוק. אין עם זה שום בעיה. גם האוריינטציה הפוליטית של המו"ל החדש - אינה הבעיה. הרי גם לעמוס שוקן, מו"ל הארץ, יש אג'נדה ברורה. הרבה יותר רדיקלית, ולדעת הח"מ מסוכנת. האם זו סיבה לנקיטת צעדים נגד הארץ? בוודאי

שלא.

הסיפור עם השחקן החדש בשוק הרבה יותר מורכב. מדובר באדם בעל זיקה פוליטית שמוכן להשקיע, במושגי השוק בישראל, כל סכום כדי למוטט את העיתונות הקיימת. הרי יש בעולם בעלויות זרות, אך בתנאי שהבעלים הללו כפופים לתנאי השוק, ובתנאי שאין להם אג'נדה פוליטית, שנועדה למוטט את שוק התקשורת.

ויובהר: התחרות היא עניין רצוי. אלא שבמקרה דנן אין תחרות. יש פיקציה. יש הצפה של השוק במוצר בעייתי, עם אג'נדה פוליטית. גם זה היה יכול להיות עניין לגיטימי. אלא שהחל מגבול מסוים - שכבר מזמן נחצה - השילוב הזה, בין הון עתק לאג'נדה פוליטית, הופך לעניין מסוכן. מדובר בתעמולה.

החינמון הפוליטי מודפס בהארץ

בואו נודה: אין מדינה דמוקרטית שעברה חוויה דומה. אין מדינה שמשקיע זר מוכן להשקיע כל סכום, אדיר ככל שיהיה, כדי לחסל את העיתונות הקיימת. עיתון שפעם אחרי פעם מתנהג בהתאם לאג'נדה פוליטית, ולא בהתאם לכללי עיתונות, אינו עיתון. זה פמפלט אישי או מפלגתי. כאשר הכיוון הזה הופך לניסיון למוטט את שאר כלי התקשורת - ברור לכל מי שעיניו בראשו שלא מדובר בתחרות רצויה ובריאה.

מדובר בסכנה לדמוקרטיה. אם הכיוון הזה יימשך, מעריב יתמוטט. ואחריו גם ידיעות. נעצור לרגע כדי לדון בעמדת הארץ. בשבועות האחרונים מנהל העיתון הזה קמפיין בעד החינמון. מוזר, לא כן? ובכן, כדאי להוריד את מסך הצביעות. הארץ הוא עיתון שמצוי בסכנת התמוטטות. ייתכן שהעיתון הזה היה מתמוטט, אלא שנמצאה לו הצלה. כן, זה החינמון החדש.

הוא מזרים מיליונים רבים מדי חודש לקופת הארץ. משום שהחינמון הפוליטי מודפס בהארץ, ומופץ על ידי הארץ במיליוני עותקים בחודש. ללא הזרמה חודשית קבועה של הון עתק, ספק אם הארץ היה קיים היום. כך שכדאי לחשוף את השקר שמסתתר מאחורי התגייסות הארץ לטובת הפמפלטון.

בטווח הארוך, כאשר יחוסלו מעריב וידיעות, גם הארץ ייעלם. עיתון יומי אחד ויחיד יישאר בישראל. או אז כללי המשחק ישתנו. זה לא יהיה חינמון. וגם אם כן, תהיה לנו מדינה שנשלטת על ידי חינמון-פמפלטון אחד. אמרנו, ונחזור ונאמר: לא בתחרות חופשית מדובר, אלא בתופעה מסוג חדש, שלא התחוללה בשום מדינה חופשית.

שם יש רק עמדה אחת ויחידה

יש מי שטוען שהעיתונות היום שמאלנית, ולכן זה בסדר שיש עיתון ימני. האמנם זה הסיפור? ממש לא. הח"מ עוסק ללא סוף בביקורת התקשורת השמאלנית, כך שמותר לי לגחך מול ההתחסדות הזאת. שנית, עיתון מעריב, יורשה לי להעיד, נותן ביטוי הרבה יותר הוגן לקשת הדעות בציבור. היו בעיות בעבר. הייתה ביקורת מוצדקת.

אין עיתון שהוא כליל השלמות. אבל מדובר בעיתון, ולכן הוא נותן ביטוי הרבה יותר הוגן, רחב ומאוזן. החינמון החדש, לעומת זאת, הוא בעיקר פמפלט בולשביקי. ראו למשל את המאבק המפחיד שניהל העיתון נגד שר המשפטים לשעבר, פרופ' דניאל פרידמן. העמדה האחידה של העיתון הזה הייתה בצד של מרצ ועדאלה. לא בצד הציוני.

מותר וצריך לבקר את ההטיות השמאלניות בתקשורת, והח"מ עשה זאת וימשיך לעשות זאת. אלא שכל בדיקה הוגנת תגלה שעיתונים כמו ידיעות, ובעיקר מעריב, מאפשרים ביטוי לקשת רחבה של דעות. כן, גם הדעות של הח"מ, שפעמים רבות מרגיזות גם את עורכי העיתון וגם את המו"ל שלו. ואיש לא העז לסתום את פי. זה לא היה קורה בפמפלטון החדש. שם יש רק עמדה אחת ויחידה, והפמפלט הזה רוצה להשתלט על שוק העיתונות בישראל.

המטרה: הריסת שוק העיתונות

רגע, רגע, הרי אותו משקיע ניסה גם לקנות את מעריב. אכן כן. זה קרה לפני שלוש שנים. גם הח"מ, גילוי נאות, נפגש אתו. אלא שאז היה ברור שמדובר בהשקעה עסקית, שגם השקפה פוליטית, כשלעצמה, לא פוסלת אותה. היה מדובר בהליך של השבחת העיתונות, של הגדלת התחרות.

זה לא מה שקרה עם הפמפלט שצמח לנגד עינינו. מתברר שמדובר בסיפור אחר. לא בהשקעה מהסוג המוכר, ולא בתחרות ראויה ורצויה, אלא השקעה במטרה אחת ויחידה: הריסת שוק העיתונות לצורך השתלטות על שוק העיתונות.

האמנם צפויה קריסה? זה לא תסריט דמיוני. זה בדיוק מה שיקרה, בתוך שנים בודדות. אלא אם כן הציבור יתעורר. אלא אם כן הכנסת תתעורר. כדאי שזה יקרה מהר, משום שאם זה יקרה, ישראל תהיה המדינה הדמוקרטית הראשונה שבה שוק העיתונות מתמוטט בעקבות הזרמת הון עתק וזר, שהמטרה העיקרית שלו היא קריסת שוק העיתונות.

בלוגים של בן דרור ימיני
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

בן דרור ימיני

צילום: דעות

נולד בערב ליל הסדר, ולכן שמו בן-דרור. עיתונאי ומשפטן. פרסם את הספר "אגרוף פוליטי" והיה עורך העיתון הלוחמני "הפטיש"

לכל הטורים של בן דרור ימיני

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים