נעים מאוד: ישראל, פקיסטן
בפתח העשור החדש, אסור לישראל לפספס את ההזדמנות לבנות גשרים לאומה הפקיסטנית
פיגועי ה-11 בספטמבר והמלחמה שניהלה ארה"ב באפגניסטן גרמו לרעידת אדמה אזורית, אשר יצרה תמורה בנוף הפוליטי בפקיסטן. הגנרל מושארף, אשר הביע יותר מפעם אחת את הערצתו לאתא-טורק, מייסדה החילוני של הרפובליקה הטורקית, יזם שינוי יסודי במדיניות הפקיסטנית, לעבר חברה אזרחית. בעזרת תמיכה משמעותית מארה"ב, מושארף החל בתהליך קשה שכלל מאבק בג'יהאדיזם, תוך שהוא מנתק בעדינות את הצבא מיחסיו עם ארגונים ג'יהאדיסטיים, מה שגרם לשני ניסיונות התנקשות בחייו ב-2003. לזכותו ייאמר, כי הוא עודד את חופש העיתונות ואת פיתוחה של תקשורת עצמאית, ואף הרשה להם לפרסם ביקורת על משטרו.
מושארף שקד על העברת החוק להגנת האישה ויזם תהליך שלום רב-שלבי עם הודו כדי להפחית את המתחים בנוגע לחבל קשמיר. לחובתו ייאמר, כי מושארף נשאר בתפקידו יתר על המידה. לאחר שנים בהם כיהן באופן בלתי-חוקתי כמפקד הצבא ובו-זמנית כנשיא, מושארף הודיע ב-2007 על כוונתו להישאר בתפקיד הנשיא לחמש שנים נוספות.
כאשר הוא השעה את נשיא בית המשפט העליון הפקיסטני, האוכלוסייה הגיבה בגלי המחאה בדרישה לחוקתיות מהגדולים שנראו אי פעם במדינה. בערים הגדולות בפקיסטן, מאות עורכי דין לובשי שחורים הובילו עצרות המוניות להגנה על המערכת המשפטית העצמאית. נשיא בית המשפת העליון הוחזר לתפקידו, מושארף התפטר מפיקוד הצבא, ובחירות יחסית חופשיות נערכו.
המומנטום ברצון האוכלוסייה לחברה אזרחית לא נעצר על ידי ההתנקשות המזעזעת בבנזיר בהוטו, בהתמודדותה על תפקיד ראש הממשלה. הבחירות הכלליות בפקיסטן נדחו רק בחודש, לפברואר 2008. מפקד הצבא הפקיסטני החדש, הגנרל אשפאק קייאני, הדיח קצינים מכל המשרות במשרדי הממשלה והורה לצבא שלא להתערב בבחירות.
לראשונה מזה עשור, כוננה בפקיסטן ממשלה אזרחית לגיטימית. בתחילת דרכה, באוקטובר 2009, הממשלה תקפה את הטאליבן הפקיסטני בפעולה צבאית ישירה, בשיגור מתקפה קרקעית ואווירית מאסיבית. ההתפתחות המשמעותית ביותר היא שהצבא הפקיסטני רואה במלחמתה של הממשלה נגד הקיצונים את מלחמתו שלו. עניין זה מהווה היפוך של המדיניות שנוהלה במשך 30 שנה.
בנוסף יצר המומנטום שיח של מיעוט אשר גדל בהתמדה בפקיסטן, אשר קורא להכרה דיפלומטית בישראל. ב-2003, הגנרל מושארף פנה אל הציבור בהצהרות אשר העלו אפשרות של יחסים דיפלומטיים עם ישראל. בעקבות התפתחות זו, שרי החוץ של ישראל ופקיסטן קיימו פגישה פומבית ב-2005.
במאי 2009, תוכנית חדשות פקיסטנית שידרה עימות טלוויזיוני בין כהן דת איסלאמיסטי לבין איש אקדמיה, בנוגע לשאלה האם על פקיסטן להכיר בישראל. השידור חסר התקדים מסמן את החשיבות של השיח הזה. רבים בהנהגת הצבא הפקיסטני רואים בפיתוח היחסים עם ישראל כעת אינטרס אסטרטגי של פקיסטן, שיהווה איזון ליחסי ההגנה החזקים בין הודו לישראל. יתרה מזאת, פקיסטן וישראל חולקות דאגות משותפות, כגון הלוחמה בטרור ואיום הגרעין האיראני.
ישראל תרוויח ממערכה צנועה של פעילות דיפלומטית ציבורית באמצעות תקשורת דוברת אנגלית ואורדו, במיוחד באינטרנט, שתקדם הבנה תרבותית ותספק הבנה טובה יותר אודות ישראל בקרב פקיסטנים המתעניינים בה. על ישראל להכין יסודות לפיתוח נתיב לנורמליזציה ביחסים עם המדינה המוסלמית הגדולה ביותר במזרח התיכון המורחב. בפתח העשור החדש, אין לפספס את ההזדמנות לבנות גשרים לאומה הפקיסטנית.
הכותב הוא עמית במרכז ליחסים בינלאומיים בהארוורד ובמרכז שלם
נא להמתין לטעינת התגובות
