כנופיית שלטון החוק פועלת בשם "הנאורות"
ההחלטה המקוממת האחרונה של בג"ץ על פתיחת כביש 443 לערבים הינה סימפטום בלבד למחלה עמוקה: למרות שאנחנו מדינה עצמאית, אנו חיים לפי משפט זר
נזכרתי באפיזודה הזו כשהתבשרנו על פסיקת בג"ץ בעניין פתיחת כביש 443 לתנועת ערביי יהודה ושומרון.
אינני מבין על מה יצא הקצף. הרי מיד כשסיים אהרן ברק את תפקידו כנשיא בית המשפט העליון, מיהר להסביר שאינו רואה במדינת ישראל מדינה יהודית, אלא מדינת כל אזרחיה. כיצד אם כן ניתן למנוע נסיעת ערבים על כביש 443 על בסיס אתני? חוץ מזה – הפסיקה המעצבנת הזו היא ממש לא הראשונה. מה כבר ההבדל בין כביש 443, לכביש 557 שבו נרצח לאחרונה מאיר חי הי"ד לאחר פתיחת המחסומים לתנועת ערבים? 443 בשטחים ו-557 בשטחים. פה נוסעים ישראלים ושם נוסעים ישראלים. אם לערביי שכם וטול כרם פותחים מחסומים בידיעה ברורה שהדבר יעלה בחייהם של ישראלים, למה לא לעשות זאת גם ב-443 כדי לשרת אוכלוסיה ערבית קטנה בהרבה?
האמת היא שמבחינה משפטית טהורה, על פי העקרונות שנקבעו עד כה, החלטת בג"ץ הגיונית ומתבקשת. אולם הבה נודה על האמת. כל הסיפור הוא שכאן מדובר בדמם של מתנחלים וכאן מדובר באותה אשליה כאילו גדרות ההפרדה מכניסות את הישראלים שבתוך הגדר, למרחב שונה ומוגן. פתאום באה פסיקת בג"ץ ואמרה לתושבי מודיעין ולכל עם ישראל הנוסע מתל אביב לירושלים בכביש המודרני והמהיר הזה: אין מה לעשות, גם אתם מתנחלים פה.
ייתכן כי אילו צפו בייניש ופוגלמן את התגובה הציבורית הצפויה להחלטתם, היו מקבלים החלטה אחרת. כפי הנראה, ממרומי היכל הנאורות הדשן לא כל כך מבינים את עומק התיעוב שה"עליונים" הללו הצליחו ליצור בקרב מעגלי אוכלוסיה הולכים ומתרחבים.
אך גם אם יצליח הלחץ הציבורי "להרגיע" מעט את כנופיית הנאורות – הרי שמבחינה מהותית לא פתרנו דבר. ההחלטה המקוממת האחרונה, הינה סימפטום בלבד למחלה עמוקה ויסודית שאין לה שום קשר לנפשות הפועלות. זה לא אהרן ברק וזו לא דורית בייניש; זו העובדה שלמרות שפורמלית הכרזנו בתש"ח עצמאות, המשכנו לקבל על עצמנו את משפט האומות ומוסרן.
העובדה שכיום, בתי משפט בישראל מתירים את דמם של יהודים ומקפידים בחרדת קודש על זכויות אויביהם, היא תוצאה מתבקשת מכך שמערכת המשפט שלנו פועלת על פי סולם הערכים האנגלי והטורקי ובשום אופן לא זה היהודי. "לא העכבר גנב" – הסבירו חז"לנו, כלומר לא ברק ובייניש
מדינת ישראל צריכה חוקה יהודית הקובעת באופן ברור את ייעודה, את אופייה ואת זכויות האדם שבה כמדינה יהודית השואפת להתקיים על פי עקרונות תורת ישראל ומוסר הנביאים. אולפנו לחשוב שישראל צריכה להיות יהודית ודמוקרטית – כלומר ששני המושגים הללו עומדים בסתירה, שצריך לכאורה למצוא את האיזון ביניהם, וכנופיית שלטון החוק היא השומרת עלינו מציפורני היהדות. אולם האמת הפוכה לחלוטין.
מדינת ישראל שהותירה אחריה המהפכה השיפוטית של ברק ומדמנת הרייטינג התקשורתית שהפכה את 'כבודו' לאליל ממש, המדינה הזו אינה יהודית ואינה דמוקרטית. ישראל הפכה למדינת כוח פוסט-דמוקרטית. רק מדינה יהודית באמת, יכולה גם להיות מדינת חירות אמיתית לאזרחיה – כלומר דמוקרטית באמת. ישראל היא דמוקרטית משום שהיא יהודית. ככל שהיא מאבדת את יהדותה – כך מאבד האזרח את חירותו.
החוקה צריכה להסדיר בחירות אזוריות בישראל כפי שמקובל ברובן הגדול של הדמוקרטיות בעולם. כך תוכלנה הקהילות בישראל לשוב ולהיבנות לאחר שאוחדו כולן עם קום המדינה, לקהילת מפא"י הגדולה. כל קהילה תחליט על צביונה הציבורי וחזקה על ישראל שרובם המוחלט יבקשו לשמור על זהותם. גם ברמת אביב ביקשו לסגור את הקניון בשבת – כשרק נשאלו.
באמריקה בוחרים את הנציגים באופן אישי – לא מפלגות בע"מ כמו בארץ הקודש. הקהילה בוחרת את השופט המקומי ואת מפקד המשטרה. את מה שצריכים היינו ללמוד מן הגויים – השארנו בחוץ.
בית המחוקקים יבחר מתוכו, על פי קריטריונים ברורים, פורום שישמש כבית משפט עליון לחוקה אשר יהיה הפוסק האחרון בשאלות הנוגעות לאופייה של המדינה וגבולותיה. כך תוחזר לעם הריבונות שנשדדה ממנו בעורמה על ידי מערכת המשפט והתקשורת.
החוקה תבהיר כי גבולות הארץ המופיעים בתורה אותה נושאת האומה זה 3300 שנה, הם הגבולות הטבעיים של מדינת ישראל. במפות המצריות, איתם יש לנו הסכם שלום, אילת מופיעה כאום רשרש המצרית. גם גזר דין מוות הקיים בחוק הירדני, עבור מי שמוכר אדמות ליהודי, אינו מפריע ליחסים התקינים בין ישראל לירדן. מתברר שאפשר לנהל בכפיפה יחסי חוץ נורמליים מבלי לכופף עקרונות יסוד – אם רק רוצים.
החוקה תכיל חוק שבות לקרקעות. על כל חלק מהארץ המובטחת, שייפול בידי צה"ל כתוצאה מתוקפנות שכנינו, תוחל מיד הריבונות הישראלית המלאה. הפתרון לאוכלוסיה שאינה יהודית ואינה מקבלת את ריבונותו המלאה של העם היהודי על ארצו – הוא עידוד הגירה בצורה מסודרת ומכובדת.
חוקה שכזו תביא, בין השאר, לשלום. האפשרות ההפוכה היא להמשיך ולצפות כיצד הריבונות שהשארנו לאנגלים ולטורקים על מערכת המשפט שלנו, כלומר על נשמת אפה של האומה, הולכת ומתפשטת אל כל מרחבי חיינו: מ-557 ל-443, ומ-443 אל כביש מס' 1.
נא להמתין לטעינת התגובות
