הפקרה בחזית התקשורתית

במערכה הניטשת למול התקשורת וארגוני זכויות האדם, נותרים החיילים והקצינים חשופים בצריח. סרן ר' הוא רק המקרה האחרון בשרשרת אירועים

איתן אורקיבי | 5/1/2010 16:15

לפי הדיווחים, עומד הרמטכ"ל גבי אשכנזי בראש מחנה התומכים לקידום העסקה לשחרורו של החייל החטוף גלעד שליט. בשיחה עם בני נוער, חזר הרמטכ"ל על מחויבותו האישית כמפקד לשלומו של כל חייל, והביע תקווה ש"משימת השבתו" של גלעד שליט, דהיינו העסקה, תסתיים בהקדם. קל להבין את מניעיו של אשכנזי: בתקופה זו, שבה מתמודד הצבא עם ירידה בנתוני הגיוס, בעיקר ליחידות הקרביות, עולה הצורך לנקוט עמדה פומבית שתבהיר למתגייסים ולחיילים הקרביים שצה"ל אכן עומד מאחורי לוחמיו ועושה הכל כדי להבטיח את ביטחונם.

אולם הדיבורים היפים על ערבות הדדית ואי הפקרת חיילים בשטח, אינם יכולים לחפות על סימני שאלה מטרידים העולים בעת האחרונה לגבי הפקרה מעשית של לוחמים בקרב לא פחות אכזרי, הקרב התקשורתי. המקרים שבהם מואשמים לוחמים בפשעים חמורים הולכים ומתרבים, ואת המלחמה על שמם הטוב הם נאלצים לנהל לבדם, או בסיוע מצד גורמים אזרחיים. צה"ל, כך יש להניח, מעמיד לרשותם סיוע כשההליך המשפטי מתנהל בפרקליטות הצבאית, אולם במערכה הניטשת למול התקשורת וארגוני זכויות האדם, הם נותרים חשופים בצריח.

התופעה איננה חדשה. חיילי צה"ל הואשמו בהרג הילד הפלסטיני מוחמד א-דורה בצומת נצרים בראשית אוקטובר 2000. התקשורת התמסרה לעלילת הדם בחפץ לב, והלוחמים נאלצו לחיות זמן רב בידיעה שרבים בתקשורת ובציבור סבורים שהם רוצחי ילדים. את המשימה לניקוי שמם נטלו על עצמם אזרחים, ובראשם הפיסיקאי הישראלי נחום שחף שתחקירו הפריך את המיתוס וחשף את שקריו. באתר "בצלם" א-דורה עדיין מופיע ברשימת הקטינים שנהרגו מאש כוחות הביטחון הישראלים, למרות שממצאיו של שחף זכו לתיקוף מדעי והוקרה תקשורתית בעולם, והיוו את הבסיס למערכה המשפטית שניהל אזרח צרפתי, פיליפ קרסנטי, נגד רשת הטלוויזיה שהרשיעה את החיילים בהרג הילד.
בימים אלה ממש עומד להחליט היועץ המשפטי לממשלה האם לפתוח בהליכים משפטיים נגד במאי הסרט "ג'נין ג'נין", מוחמד בכרי, או להצטרף לתביעת הדיבה שהגישה נגדו קבוצת לוחמים. מדובר כזכור בסרט דוקומנטרי המאשים את חיילי צה"ל בביצוע טבח בתושבי ג'נין במהלך מבצע חומת מגן. הסרט הוקרן בסינמטקים בישראל וזיכה את יוצרו בהוקרה ברנז'אית חמימה. המועצה לביקורת סרטים החליטה לשים סוף להפצת השקרים, אבל יוצר הסרט, מגובה בפורום היוצרים הדוקומנטריים, עתר לבג"ץ ושם נאלצו המואשמים בטבח להאזין להסברים מלומדים על חופש הביטוי בחברה דמוקרטית ופרשנויות פתלתלות על משמעותיה המשפטיות של הדיבה. את הקרב לטיהור שמם הם ממשיכים, עד כה, לנהל בעצמם.

פגיעה הרסנית במוטיבציה לשרת בצה"ל

רק לאחרונה ניצח סרן ר' בתביעת הדיבה שהגיש נגד העיתונאית המוערכת אילנה דיין, לאחר שזו שידרה כתבה שממנה השתמע כי הקצין ירה ואף ביצע וידוא הריגה בילדה פלסטינית לא חמושה. אנשי תקשורת רבים מיהרו לגבות את עמיתתם למקצוע, והיו מי שתלו במקום מגוריו של השופט – בשטחים הכבושים – את ההסבר לפסק הדין שאותו כינו "שערורייה" ו"פגיעה בדמוקרטיה". הסולידריות הפנים עיתונאית אכן מרשימה, אולם מה בדבר הסולידריות החברתית המינימלית המתבקשת כלפי לוחם שנשלח לפעילות מבצעית ויוצא ממנה עם אות קין על לא עוול בכפו?

פרשה זו, שעשויה לקבל תפנית נוספת בערעור, אינה אלא חוליה בשרשרת מסועפת ומעיקה של הפקרת לוחמים בשטח האפור שבין הקרב, התקשורת, וסוכני התעמולה הפלסטינית בארץ ובעולם. פגיעתה המצטברת במוטיבציה להתגייס עשויה להיות הרסנית לא פחות מזו של חרדת הנפילה בשבי. אם הצבא יכול להרשות לעצמו לצאת בקמפיין תקשורתי לעידוד הגיוס, אין כל סיבה שלא יפתח במערכה ארוכת טווח ויעמיד לרשות חייליו

את האמצעים הנחוצים לטיהור שמם.

יש לראות בחומרה את העובדה שסרן ר' ואחרים נאלצים לצאת למאבקים משפטיים ותקשורתיים בכוחות עצמם ובאמצעות עורכי דין פרטיים, מבלי שהצבא יעמיד לרשותם סיוע אפקטיבי. ראוי גם לתהות: מהי מנת חלקם של אלה הנעדרים את היכולת הכלכלית או תעצומות הנפש הנדרשות לניהול מאבקים דומים מול גופי תקשורת או ארגונים הנהנים מיתרון כלכלי וממסדי?

כשם שכל חייל רוצה לדעת שהצבא יפעל ככל יכולתו על מנת לשחררו אם ייפול בשבי ארגוני הטרור, כך הוא בוודאי ירצה לדעת שצה"ל יעמוד לימינו ויחלצו משבי ההשמצות, אם ייפול קורבן לתעמולת ארגוני זכויות האדם או התקשורת. מדובר בסוגיה שהשלכותיה נוגעות לא רק להסברה הישראלית, אלא גם למידת המוכנות של צעירים להתגייס לצבא. את ההסברה הלאומית אפשר להשאיר למומחים, אבל את המשימה להשבת כבודם של חיילי צה"ל צריך ליזום ולנהל הצבא. האתיקה שחלה על אזור הקרב צריכה לחול גם על החזית התקשורתית: כאן וגם כאן אסור להפקיר חיילים בשטח.