רייטינג מפגר

זוהמת הרייטינג והריאליטי טימטמו אותנו לחלוטין, הפכו כאן עם שלם למפגר מבחינה מוסרית ומנטלית – וששה תינוקות בשנה למפגרים מבחינה פיזיולוגית

משה פייגלין | 10/1/2010 14:00 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
ישנו חיידק ושמו gbs. הוא יושב באופן טבעי במעיים שלנו ולא גורם כל נזק. אלא שלעיתים נדירות הוא מצליח לטייל בגופן של נשים ולמצוא את דרכו אל הנרתיק. בעבר, הציעו לנשים לפני לידה לבצע בדיקה פשוטה בכדי לברר אם הן נושאות את החיידק הזה. אשתי זוכרת שהציעו לה. ציפור קטנה ממערכת הבריאות לחשה לי, שכיום מבצעים את הבדיקה הזו רק לנשים שביוזמתן מבקשות אותה. בינינו, כמו שלי לא היה שום מושג בעניין עד שפנתה אלי אותה ציפור, כך גם לרוב רובן של הנשים אין מושג ירוק מה זה gbs והן לא תדענה לדרוש את ביצוע הבדיקה.

כאמור, החיידק הזה לא עושה שום דבר. אבל יולדת שנושאת אותו, עלולה במהלך הלידה עצמה להדביק את עוברה. החיידק עלול במהלך הלידה לחדור דרך עיניו של הרך היילוד, והמשמעות של העניין היא שעובר שהתפתח בצורה תקינה לגמרי ונולד בלידה מושלמת מכל הבחינות, יחטוף פיגור קשה או מומים קשים אחרים - לא עלינו. זה נדיר, אבל זה קורה לכששה ילדים בישראל בכל שנה.

ששה ילדים יותר מדי, הרבה יותר מדי, משום שהטיפול ביולדות שמזהים אצלן את החיידק הזה, מאוד פשוט. תוספת קטנטנה של אנטיביוטיקה מסוימת אל תוך העירוי - וזהו זה.

אז למה לא עושים את זה כפי שעשו בעבר? למה אוסרים על אחיות לספר על כך ליולדות ורק אם החולות מבקשות נותנים להם את הבדיקה האלמנטרית הזו? בואו ונציג זאת בצורה של שאלה. האם יכול להיות שטיפול בששה מקרי פיגור בשנה עולה פחות מביצוע הבדיקה הבסיסית הזו לכל היולדות בישראל?
השפלה למין הנשי

אני עוזב לרגע את הנושא הזה ועובר לנושא אחר לגמרי.

"את חטאי אני מזכיר היום...", ראיתי שלוש דקות של "הרווק". אמנם את הטלוויזיה זרקתי מהבית לכל הרוחות כבר מזמן, על בובליל והאח הגדול והישרדות וכל הריאליטי הזה אני יודע מהעיתונות בלבד, ובכל זאת – בדרך לא דרך, בלי להתכוון, ועוד כל מיני התנצלויות - חוויתי בשבוע שעבר שלוש דקות מן הגועל נפש הזה.

הרגשתי מושפל בשביל הנשים. לא מושפל עבור המסכנות שמשפילות עצמן ומתחרות שם על ליבו של רווק אחד – הן הרי

בחרו בזה -  אלא מושפל עבור המין הנשי בכללותו. איפה ארגוני הנשים? איפה כל הפמיניסטיות? איך הן נותנות לדבר כזה להיות משודר בלי להרים קול צעקה?

פעור פה שפשפתי עיני מול המסך ומיהרתי לצאת מן החדר. פתאום הבנתי לאיזה ביב שופכין חיברו את עם ישראל בווריד. אין תת-רמה שהטלוויזיה לא תרד אליה כדי לספק את יצר המציצנות, וכנראה עוד כמה יצרים, ולזכות בעוד שבריר אחוז של רייטינג שמשמעו – עוד כסף. והכסף הוא כיום הערך העליון, ערך שגובר אפילו על הפמיניזם.

כסף מול כבוד

זוהמת הרייטינג והריאליטי טימטמו אותנו לחלוטין, הפכו כאן עם שלם למפגר מבחינה מוסרית ומנטלית – וששה תינוקות בשנה למפגרים מבחינה פיזיולוגית. פעם היה הרבה פחות כסף, אבל אנשים ידעו להבדיל בין טוב לרע. אני בעד כסף. אני מאוד מעריך אנשים חרוצים וישרים שאלוהים בירך אותם בכסף רב והם עושים בו שימוש ראוי. הכסף היה תמיד חשוב, אבל לא יותר חשוב מכבוד האדם, מחייו.

בדיקת ה-gbs  לא עמדה כלל בסימן שאלה. כנראה שעשו אותה לכולן כשהיה הרבה פחות כסף.

אני יכול לראות את האיש החולה הזה, שנשטף בכל זוהמת הרייטינג הזו, שהכסף הפך אצלו לערך הגובר על כל ערך אחר, כשהוא אומר לעצמו: "הי, אני יכול לחסוך 40 שקל מכל יולדת שלא תעשה את הבדיקה, אבל רגע – כמה יעלה לי הטיפול בתינוקות המפגרים?" ואז הוא מוציא את המחשבון ואומר לעצמו: "וואו, איך לא ראיתי את זה קודם? יש כאן מיליונים שאפשר לחסוך (ואולי גם לקבל בונוסים על הרווחיות הגואה) – ששה מפגרים עולים הרבה פחות מ-40 שקל לכל יולדת..."

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

משה פייגלין

צילום: .

בן 49, נשוי, אב לחמישה וסב לארבעה נכדים. רוכב כל יום בהרי השומרון ופעיל בליכוד. פרסם שני ספרים: ''במקום שאין אנשים'' ו-''מלחמת החלומות''

לכל הטורים של משה פייגלין

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים