אם תרצו, נספר לכם אגדה
המטרה של פרסום התחקיר נגד הקרן החדשה לא הייתה העשרת הדיון הציבורי או אפילו קידום עמדה פוליטית - אלא רמיסה של עמדה שכנגד על ידי מניפולציות והפחדות
לתחקיר זה, ולכתבה זו, רקע ברור. משטרת ישראל עוצרת אישה אשר הרהיבה עוז להתעטף בטלית, מעכבת על בסיס קבוע צעירים ההולכים לתומם בשכונת רחביה בירושלים ובשכונת הדר בחיפה ומבצעת על גופם חיפוש ללא עילה חוקית, מפזרת הפגנה אשר בית המשפט קבע שאינה זקוקה לרישיון, ועוצרת פעילי זכויות אדם, בהם מנכ"ל האגודה לזכויות האזרח, חגי אלעד. וכנסת ישראל מחדשת חידושים: "חוק הנאמנות", "חוק האזרחות", "חוק הנכבה" – הכל בכדי לשלול מאזרחי ישראל הערבים את זכויותיהם הבסיסיות ואת האפשרות לחיים של סולידריות ושותפות גורל. ועל "חוק ההסתננות", המאיים ב-20 שנות מאסר לפליטים ולמי שמסייע להם מיותר להרחיב את הדיבור.
אלו דוגמאות בודדות, וכלל לא ממצות, מאירועי החודשים האחרונים בלבד. מי מבקש לעצור את השטף העכור? ארגוני החברה האזרחית הממומנים, בין השאר, על ידי הקרן החדשה לישראל. הקרן החדשה תומכת בלמעלה מ-300 ארגונים העוסקים, בין השאר, בזכויות נשים, במאבק בגזענות, בקליטת עלייה, במשפחות חד-הוריות ובקידום השוויון והצדק החברתי בישראל.
אבל עבור בן-דרור ימיני, כל הפעילות הזו היא כסות מתוחכמת. לטעמו "רוב הגופים הנתמכים על ידי הקרן החדשה עוסקים בדה-לגיטימציה של ישראל ... הם האויב הגדול ביותר ... של העולם החופשי וזכויות האדם". לא פחות. כספית מחרה ומחזיק אחריו, ברשעות מניפולטיווית: "האם פעילותה זו של הקרן באה בעצם להסוות את הפעילות הרדיקלית החותרת תחת יסודותיה של המדינה הציונית?".
הרמיזות המקיוויאליסטיות לא הסתיימו כאן. בתשובה לשאלה של העיתונאי, עונה רונן שובל, יו"ר "אם תרצו", שחוקרי התחקיר השתמשו ביכולות המודיעיניות אשר רכשו במהלך שירותם הצבאי. שהרי אין הבדל, לפי שובל, בין איסוף ידיעות אודות "ארגונים שתומכים בחמאס, ושל הקרן החדשה".
התחקיר מונה 16 עמותות אשר סייעו לכאורה לגולדסטון, ויש לומר את האמת: אם חוקרי "אם תרצו" רכשו את מיומנותם בחיל המודיעין הישראלי, אזי מצבו של צה"ל קשה משחשבנו. בדיקה פשוטה הייתה מגלה שלפחות מחצית מקרב הארגונים לא עוסקים כלל במתרחש ברצועת עזה, ועל כן ברור שלא היו יכולים להעביר מידע רלוונטי, שלא לומר – "מרשיע", אודות פעילות צה"ל. חלק לא מבוטל מהעמותות פעילות בתחום זכויות האדם באופן כללי, ופרסומיהן צוטטו בדוח גולדסטון במסגרת פרקים שאינם עוסקים כלל בלחימה בעזה.
כך, לדוגמה, מבין העמותות המוזכרות בתחקיר "אם תרצו" - "רבנים לזכויות אדם" מופיעים בהקשר של עתירה שהוגשה למניעת הריסת בתים בכפר פלסטיני בבקעת הירדן; פרסומי עמותת "במקום" המופיעים בתחקיר עוסקים במדיניות התכנון החונקת את אפשרות הפיתוח של הפלסטינים בשטח C בגדה המערבית; ועמותת "איתך – משפטניות לצדק חברתי" לא מופיעה בתחקיר גולדסטון כלל.
כצפוי, שובל, כספית וימיני מגלגלים עיניהם ונאחזים בטלית של חשיפת אמת וחופש הביטוי. ובכן, חשיפת
כך, פעיל ימין קיצוני כדוגמת איתמר בן-גביר ידע להכיר בחשיבות העמדה של ארגוני זכויות האדם לנהל משמרת מחאה ללא התערבות המשטרה, בהסבירו שזו עמדתו העקרונית מזה שנים. בדומה, האגודה לזכויות האזרח תמכה בתביעתם של בן-גביר וברוך מרזל לצעוד באום אל-פאחם. שיח זכויות האדם אמיתי אכן משרת צבעים פוליטיים שונים. אבל זה אינו השיח של ימיני-כספית-שובל. השיח שלהם תואם את האסטרטגיה של ארגון NGO Monitor, ומטרתו השתקה. לא חופש ביטוי, אלא חופש שיסוי.
המטרה אינה העשרת הדיון הציבורי או אפילו קידום עמדה פוליטית בשוק החופשי של הרעיונות, אלא רמיסה של עמדה שכנגד על ידי שקרים, מניפולציות, הפחדות ודמוניזציה. זהו מקארתיזם טהור, מזוקק וסדור. בימים אלו חשוב, יותר מתמיד, לזכור את מילותיו של אדמונד בורק: "כל שצריך הרוע כדי להצליח הוא שאנשים טובים יעמדו מנגד".
הכותב הוא מרצה בפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו וחבר הנהלת "במקום – מתכננים למען זכויות תכנון"
נא להמתין לטעינת התגובות
