סוגיית הנפט: שם קוד אפוקליפסה
אובמה עשה השבוע את מה שאפילו בוש נמנע מלעשות: הוא הסכים לאשר קידוחי נפט באוקיינוסים. מה הוא יודע שאנחנו לא?
נתחיל בסן פרנסיסקו. זו הייתה התבטאות; מדויק יותר לומר: הודאה. הדובר היה ג'ים לנץ, נשיא טויוטה בארצות הברית, ולא, הנושא לא היה בעיות הבטיחות שעמן מתמודדת ענקית הרכב. לנץ דיבר במועדון חבר המדינות (הבריטי) בסן פרנסיסקו, ונשאל שאלה פשוטה על עתיד תעשיית הרכב ביחס לעליית מחירי הנפט. תשובתו הממה את הנוכחים ואת המראיין. "אין שום ספק שהנפט עומד להתייקר. בעשור הקרוב, ב-2017 או ב-2020 נגיע לשיא תפוקת הנפט".
המראיין, מופתע בצדק, מיד ביקש הבהרות. "מעולם לא שמעתי בכיר בתעשיית הרכב אומר דברים כאלה בצורה ישירה. האם זוהי גישת החברה?" "כן, זוהי עמדת החברה", השיב לנץ. הוא הסביר שבקרוב הביקוש לנפט יעבור את ההיצע.
לכאורה, אין שום דבר חדש בדברים הללו. כבר למעלה מעשור שמזדמזמת מסביבנו אווירת "להיגמל מהתלות בנפט", "אנרגיה מתחדשת", גז וכו'. אבל הדברים שלנץ אמר אינם קשורים בכלל לאיכות הסביבה. לנץ השתמש בביטוי מוכר מאוד בתעשיית האנרגיה, בשם קוד: PEAK OIL (שיא תפוקת הנפט).
בקיצור רב, תיאוריית שיא תפוקת הנפט מנבאת באמצעות גרף פשוט יחסית שבשלב מסוים, שבתחילה היה אמור להיות שנות ה-80 וכעת הוא מתייחס לימינו-אנו, תגיע תפוקת הנפט בעולם לשיא שלאחריה תתחיל ירידה דרמטית. הגרף המקורי הוצג על ידי מריון קינג הוברט, גיאולוג ומומחה לכריית נפט שעבד עבור ענק האנרגיה "של".
הוברט הציג ב-1956 גרף בצורת פעמון שניבא כי תפוקת הנפט משדות הנפט האמריקאיים תגיע לשיא בסוף שנות ה-60. הוא התבסס על מודלים שבחנו ניצול שדות נפט וזכה לביקורת עצומה; מבקריו טענו שהוא אינו לוקח בחשבון "תגליות חדשות" ו"טכנולוגיה" שתאפשר ניצול מוגבר של שדות הנפט הוותיקים. הביקורת הזו השתתקה ב-1970 כאשר התברר, בדיעבד, כי ארצות הברית הגיעה לשיא תפוקת הנפט בשטחה. הוברט והתיאוריה שלו הפכו למפורסמים, ומאז מנקרת שאלה קיומית בשוק האנרגיה העולמי: האם גרף הוברט עומד להתרחש בממדים גלובליים?
שיא תפוקת הנפט איננו רק איזו נקודה כזו, שאחריה הנפט יהיה יקר קצת יותר. הצניחה הצפויה בתפוקה, לפי גרף הוברט והגרפים הנגזרים ממנו, תהיה דרמטית. זו בעצם הנקודה בתיאוריית שיא תפוקת הנפט: ברגע שהכלכלה הגלובלית תפנים שהגענו לשיא התפוקה, היא תשערך את הנפט אחרת. היא תעריך אותו לפי
עכשיו דמיינו לעצמכם מה קורה כאשר וול סטריט מבינה שהגענו לשיא תפוקת הנפט. דמיינו את מחירי הדלק. דמיינו מה יקרה למכוניות, לתעשייה, למטוסים, לכלכלה ולחברה האנושית. תיאוריית שיא תפוקת הנפט היא, בסופו של דבר, תיאוריה על אפוקליפסה אפשרית. מדינות הנפט, חברות הנפט, תעשיות הרכב, הממשלות וסוכנויות האנרגיה הממשלתיות נהגו לטעון שהיא פשטנית, ששדות נפט חדשים מתגלים מדי יום ושטכנולוגיות חדשות יסייעו להפיק נפט מחול וסלעים, שיש מאגרי נפט עצומים מתחת לאוקיינוסים ובקיצור, שהכל יהיה בסדר.
אבל בחודשים האחרונים הרוח השתנתה. זה קרה, כמו רוב הדברים האלה, בתוך זמן קצר. פתאום נשיא טויוטה מדבר בסן פרנסיסקו על תיאוריה שיוחסה להיפים מזדקנים וחסידי אפוקליפסה. פתאום שר האנרגיה הבריטי, לורד האנט, מודיע על כינוס פסגה דחוף בלונדון כדי "להרגיע חששות מפני הגעה לשיא התפוקה". פתאום צוות תעשיינים בריטים, עם אנשים כמו המיליארדר ריצ'רד ברנסון (בעליה של קבוצת וירג'ין הענקית) או חברת הענק לייצור אוטובוסים סטייג'קוץ', מפרסם דוח שמתריע מפני שיא תפוקת הנפט תחת הכותרת "שפל הנפט: קריאת השכמה לכלכלה הבריטית".
אלה רק חלק מהנקודות שמתחברות לתמונה. אל הפרסום הזה הצטרפו דברים שאמר החודש סר דיוויד קינג, לשעבר המדען הראשי של הממשלה הבריטית: "רזרבות הנפט נופחו בשליש", האשים קינג, במסגרת מחקר שבוצע באוניברסיטת אוקספורד. הטענה שלו ושל החוקרים פשוטה: המדינות מפיקות הנפט והקרטל שמוביל אותן, אופ"ק, זייפו את נתוני התפוקה. קינג צופה שב-2014 יחלו מחסורי נפט ברחבי העולם.
מה המשמעות? אפשר רק לצטט את "דוח הירש", שפורסם על ידי משרד האנרגיה האמריקאי, וצפה כי "ההגעה לשיא תפוקת הנפט תציב בפני ארצות הברית והעולם בעיית ניהול סיכונים שאין לה תקדים". בשפה פוליטית, המשמעות היא מנהיגים סינים שמגלים פתאום את הדלתא בניגריה או את הקרבה למשטר האיראני; מה לא עושים למען קצת זהב שחור.
השבוע קרה עוד דבר יוצא דופן: הנשיא אובמה עשה דבר שמנוגד לכל ההוויה הפוליטית שלו, דבר שאפילו ג'ורג' בוש, הנשיא של חברות הנפט, נמנע ממנו: הוא הסכים לאשר קידוחי נפט באוקיינוסים סביב ארצות הברית. אחרי עשורים של איסור, אובמה מסכים לכך שחברות הנפט הגדולות יתחילו להציב אסדות נפט מול חופי ארצות הברית - עניין שנחשב ליהרג ובל יעבור לתנועה הסביבתית בארצות הברית.
ייתכן שאובמה רוצה באישורו של חוק האקלים בסנאט, ולכן מוכן לזרוק את הקלף של קידוחי הנפט הימיים; ייתכן שהוא שואף להציג את עצמו כנשיא מרכזי, כזה שמוכן לשקול גם את שיקוליהן של חברות הנפט הגדולות; וייתכן שהוא יודע משהו שאנחנו עוד לא ממש יודעים, אבל יכולים כבר לנחש.
נא להמתין לטעינת התגובות
