אצבעות ירוקות: העתיד חייב להיות צמחוני
לאור פרשת השבוע ובעידן של שואות וסתם אלימות שווה לשוב ולעיין בצמחונות כתפיסת עולם חלופית לאלימות האנושית באשר היא

בפרשת שמיני טמון אחד הקודים העתיקים ביותר של הגנום היהודי – דיני הכשרות. ישנם רבים שלא ממש יודעים מי היו נדב ואביהו, אבל חזיר? כל אחד יודע את יחסם של היהדות והיהודים לחיה זו. כל דור נתן לדיני הכשרות את הנמקתו שלו. היו דורות שהנציחו באמצעות השולחן היהודי ומגבלות תפריטו את הבידול בין יהודי לגוי.
בעידנים אחרים חשבו שהתפריט היהודי הוא מתכון לבריאות טובה יותר וכי באכילה הנוכרית יש יסודות לא היגייניים. כמו כן, לצד ההסברים הפיזיולוגיים ישנם לא מעט הסברים פסיכולוגיים, פילוסופיים ורוחניים. כולם נכונים, כולם ברורים, הכול, כמובן, לפי טיב המקשיב והמשמיע. ואני? אני קורא את תקנות הכשרות מהמקום הצמחוני. אני אוהב את העובדה שבחוקי הכשרות כולם אין היתר לאכול חיות טורפות, אלא רק חיות צמחוניות.
אני גם אוהב מאוד את עמדתו של הרב קוק בנושא הצמחונות הטוען כי "אי אפשר כלל לצייר, שאדון כל המעשים, המרחם על בריותיו, ברוך הוא, ישים חוק נצחי כזה בבריאתו הטובה מאוד, שאי אפשר יהיה למין האנושי להתקיים כי אם בעברו את רגש מוסרו על ידי שפֹך דם, יהיה גם דם בעלי חיים".
אני אוהב את העמדה הזאת כי היסודות שלה הינם עמוקים ועתיקים. קדם לרב קוק רבי יוסף אלבו, שטען כי "מלבד מה שיש בהריגת הבעלי חיים אכזריות, חֵמה ושטף אף ולימוד תכונה רעה אל האדם לשפוך דם חינם, עוד יוליד אכילת בְּשר קצת הבעלי חיים עובי ועכירות ואטימות בנפש".
בדומה לכך מסביר דון יצחק אברבנאל בפירושו לפסוק ד' בשמות ט"ז, מדוע סיפק ה' לבני ישראל במדבר "לחם מן השמים" (הלוא הוא המן), ולא בשר: "אמר הקב"ה למשה: הנה ענין הבשר אינו מזון הכרחי והוא שאלת זוללות ומלוי מעַים ותאוה גוברת. גם שהבשר מוליד באדם דם זדוני ואכזרי. ומפני זה תמצא שהחיות והעופות הטורפות אוכלות הבשר הם אכזריות ורעות. אבל הצאן
אני מבקש לצטט את דיוקו וחידושו של איתַי בני בדרשת הבר מצווה שלו, שטען כי בימים הראשונים של ההיסטוריה לאדם וחווה היו חיי נצח ואורח חיים צמחוני. אחר כך קרה מה שקרה: הם אכלו את הפרי האסור, איבדו את הנצחיות, קיבלו את המוות כבן לוויה לחיים ו"זכו" בהיתר לקצר גם את חייהן של החיות שהיו עד אז גם הן בנות אלמוות.

נראה לי כי בימינו שלנו אפשר וצריך להשתמש בכלי המחשבה של דורות העבר ולהוסיף כמה הסברים נוספים לארסנל הכשרות. לא בלתי סביר בעיני כי דיני הכשרות משקפים בין השאר את מבנה ההון הכלכלי של הימים ההם ואת היחס הרצוי של האדם לנכסיו. העז, הכבש, הפרה והעופות היו מבויתות זה מכבר והיוו את עיקר הנכסים של האדם, ואת הצבי הוא הכיר משדותיו, כרמיו והגבעות שסביב ביתו.
נראה לי כי חוקי הכשרות נועדו להסדיר את “דילול" הצאן והבקר, בצורה מבוקרת ולא פראית, המסר שמעבירים חוקים אלה הוא, שאף על פי שכל החיות האלה הן שלך אי אתה רשאי לטבוח בהן באכזריות, אסור לך לענות אותן למען תענוגותיך, אל לך לאכול את איבריהן בעודן בחיים וכיוצא באלה סוגי התעללות.
ראו כמה אנשים מכים מכות רצח את בהמתם, וכמה מפטמים באכזריות את כבד האווז שלהם, וכמה הורגים חיות ככה סתם בשביל ההנאה שבהרג או ההנאה שבאכילה. כמה מכם ביקשו במסעדה סטייק אדום, מדמם? רבים. לכך כוונו דיני הכשרות. האוכל הוא צורך אנושי בסיסי כל כך, ועל כן בו עסק המחוקק הקדמוני. כיוון שכל אחד אוכל, הרי שלכל אכילה ואכילה צמוד התו הערכי והחברתי שלה: מה מותר, מה אסור וכיצד. כלומר, בפרפראזה על דברי נפוליון: היהדות צועדת על קיבתה.
בהקשר הזה, החזון הצמחוני של היהדות יכול להוות מצע פוטנציאלי לשיח אקולוגי יהודי חדש, כתפיסת עולם יסודית לתיקון עולם. והרי העובדות:

* לאות מבוססת חיות בארצות הברית מבזבזת יותר מים מאשר כל השימושים האחרים ביחד! חצי ק"ג בשר שקול ל-9,500 ליטר של מים מבוזבזים. גידול חיות למאכל מהווה את מקור זיהום המים מספר אחת בארצות הברית, שם נוצרים 113 טונות של פסולת חיות בכל שנייה. מספר זה גדול פי 130 מהשפכים של כל האוכלוסייה האנושית בכדור הארץ. מרביתה של פסולת זו אינו מעובד.
* גידול חיות למאכל גורם ל-85% מהשמדת שכבת הקרקע העליונה בארה"ב.
* 30% מפליטות גז המתאן, הגז הפוגע ביותר בשכבת האוזון, מגיעות ממשק החי, כמות זו גדולה יותר מאשר כל מקור אחר!
* רוב האדמה הטובה לגידול יבולים בארה"ב מוקדשת לגידול מזון לבעלי חיים. עבור מזון זה השימוש במדבירי חרקים אינו מבוקר. כימיקלים אלה מזהמים בסופו של דבר את הסביבה.
לא רק העובדות מדברות בעד עולם צמחוני יותר. כך גם ההיסטוריה העתיקה והעכשווית. בעידן של שואות, מעשי רצח וסתם אלימות לשמה שווה לשוב ולעיין בצמחונות כתפיסת עולם חלופית לאלימות האנושית באשר היא. נכון להיום, בעולם שהתבהם לגמרי, דיני כשרות הם שלב חינוכי הכרחי, שכן הם מהווים תשובה לתפיסת העולם, שעדיין נפוצה מדי, ועל פיה ישנם בני אדם, “האחרים", האויבים שדמם – כדמם של חיות – מותר. כנגדם אנחנו מציבים דגם של הקפדה על שפיכות דמים באשר היא, דמי אדם ודמי חיות. דמי אדם אסורים כלל ודמי חיות מותרים בהגבלה מצמצמת מאוד. רק כשההקפדה הזו תובן ותוטמע יבואו הימים שבהם לא יהיה היתר להרג כלל וכלל.






נא להמתין לטעינת התגובות








