עושים חיים: על הספר "בשביל הנפש"
מאיר נדב, מנהל השירות הפסיכולוגי בסורוקה התרשם מספרם החדש של חנום דאום ואריאל הרטמן המנתח מפגשים עם פסיכולוג
בפעם הראשונה נחשפנו לספר על טיפול, תוך מטרה לכוונו גם לקהל הרחב ללא וויתור על העמקה וגישה מכבדת למטופלים עצמם, תוך הדגמה מוחשית ומתן דברי הסבר שווים לכל נפש שהביאו אותנו הכי קרוב להבנה מהו טיפול. אמנם, במהלך השנים קראנו תיאורי טיפול, במיוחד זכורים לטוב סיפורי הטיפול על דורה ואיש הזאבים לפרויד, ושתי האנליזות של מר Z לקוהוט, אך אלה היו מכוונים לאנשי מקצוע, היו עמוסים בדקויות תיאורטיות, וכוונו בעיקר ליודעי ח"ן.
החוויה בקריאת ספרו של קייסמנט הייתה כה מרחיבה את הדעת שגם כיום כאשר אני נדרש לדוגמא לתהליך טיפולי, אני נוטה להתייחס לדוגמאותיו של קייסמנט. מאוחר יותר פרסם קייסמנט ספר נוסף שחזר על ההצלחה המסחרית של הראשון אך לא הצליח, לדעתי, לשחזר את הקסם של הבהרת מהותו של טיפול דרך מילים שוות לכל נפש.
בימים אלה ממש יוצא לאור ספרם של חנוך דאום ואריאל הרטמן, בשביל הנפש. כשקראתי את פרקי הספר הראשונים אחז רעד בגווי. החוויה הראשונית של קריאת הספר של פטריק קייסמנט שוחזרה כמעט אחת לאחת. הרגשתי כאילו הצליח מישהו לשחזר מאכל עתיק שהיה נהוג במשפחתי ולא עלה על שולחני מזה זמן רב. אני מניח כי זיכרונות אישיים מתקופת בחרותי התערבבו עם הנאה אינטלקטואלית ועונג צרוף שאינו תלוי בדבר.
הספר של דאום והרטמן הוא ספר שאפתני. הוא נוטל 25 תיאורי מקרה, הכתובים בכישרון רב בידי הסופר של חנוך, ולאחר מכן מתואר הטיפול ע"י הפסיכולוג הקליני אריאל הרטמן, מנקודת המבט המקצועית ולבסוף מתקבל הסבר תיאורטי רחב שנע בין התייחסויות של תיאוריות פסיכודינמיות, של יחסי אובייקט, של תיאוריות העצמי, ותיאוריות התייחסותיות. החלק התיאורטי אינו פוסח גם על ספר האבחנות הפסיכיאטריות DSM.
יתרונו של הספר
למעשה, בעשרים ושלוש השנים האחרונות מאז פורסם ספרו של קייסמנט פרחה כתיבת ספרי תיאורי הטיפול בשפה העברית, החל מתרגום ספריו של ארווין יאלום, (להזכיר שניים מהם, מתנת התרפיה, תליין האהבה בהוצאת כנרת,) ששמשו בסיס לכתיבת ספרי הפרוזה שלו על טיפול (זכורים לטוב, כשניטשה בכה ו על הספה בהוצאת עם-עובד) המשך בספריו של יורם יובל (סערת נפש ו מה זאת אהבה בהוצאת קשת) וכעת, כאילו נסגר מעגל עם פרסום ספרם של חנוך דאום ואריאל הרטמן.
נראה כי בפעם הראשונה, בז'אנר הזה של ספרי תיאור הטיפול אנחנו נחשפים לעומק, לתהליכים העוברים על המטפל.
בגישה ההתייחסותית, החשיפה של המטפל כאובייקט, יש לה ערך בפני עצמו כמו שמציין סטיבן מיטשל, תיאורטיקן מרכזי של הגישה ההתייחסותית: "מתן הרשות למטופל לחקור ולפגוש את האנליטיקאי כאחר, עשוי לשמש תנאי מקדים לכך שהמטופל ילמד להרגיש בנוח עם חוויתו הוא."
עמ' 107- הרהור של אריאל ביחס לאדי הנרקיסיסט
"ואיזה סוג קנאה הרגשתי כלפי אדי? ... לעיתים התקשיתי מאד להתבונן במראה שהוא הציב מולי. חשתי בתוך תוכי צורך להקטין אותו.
עמ' 63 מחשבות של אריאל על מה שדליה המזוכיסטית מעוררת בו-
"כנגד החלקים המזוכיסטיים שבדליה, התעוררו בי חלקים סדיסטיים ("מה היא בוכה? שתעשה משהו עם עצמה".
עמ' 41 המטופלת הסוערת הילה מעוררת באריאל את הספק בדבר יכולותיו וקיומו-
" היא גרמה לי לתהות אם יש לי בכלל ידע. אם אני קיים. לפעמים בזמן הפגישות כאבה לי הבטן בעוצמה שלא יכולתי לשאת."
עמ' 125 המפגש של אריאל עם אלכס החומק מחברת בני אדם-
"ואני... רוצה לחבר אותו מהר עם העולם החברתי שבחוץ. מדוע? מפני שהוא הצליח לגעת בקשיים שלי, בנקודות שבהן אני נכוויתי בקשרים עם אחרים. במקומות שבהם נכווינו אנו נוטים להיות אקטיביים יותר ופחות רגועים וקשובים. לכן הייתה לי פנטזיה "להחזירו למוטב", לחבר'ה. לרגע שכחתי שגם אני מלא סתירות פנימיות: פעם רוצה קשר ופעם מסנן אנשים בטלפון.
למעשה, אם עוקבים אחר הסיפור שמעבר לסיפורי הטיפול שהתפרסמו בעשרות השנים האחרונות בישראל' בשפה העברית, ניתן לראות את חותם השינוי העובר על החשיבה הפסיכואנליטית- ממודרניזם לפוסט-מודרניזם, מסמכותו החובקת של אבא פרויד לאחיזתו העדינה של "אמא" פרנצ'י, מהתמקדות וניתוח קשייו של המטופל להבנת המטופל גם דרך ההתמודדות של המטפל עצמו עם חוויות דומות לאלו של המטופל. פועל יוצא מכך היא חשיפה מסוימת של המטפל בפניו של המטופל, אשר
הופכת לחלק ממהות הטיפול, רעיון, שאחדים מן הקולגות שלי מקבלים בזרועות פתוחות אך מתקשים ליישם, בעיקר בגלל הקושי בחשיפה האישית.
נראה כי ב 'כפר גלובלי' שיצרנו לנו, היותו של מטפל/ת לוח חלק (טַּאבּוּלָה רַאזָה) אינו אפשרי ואנו מגלים כי ניתן ל"כתוב", גם על לוחות שאינם חלקים.
באיטיות ובהדרגתיות נחשף הערך המוסף של הספר. מתגלית אישיותו של המטפל, אריאל, נחשפת הרגישות הרבה של שני הכותבים לסבל האנושי, חמלתם והאמפטיה הרבה שלהם לאנשים המתוארים והגישה האופטימית שלהם לחיים.
הספר נקרא בשקיקה משום שהוא כתוב כספר בעל איכויות ספרותיות לא פחות מן האיכויות המקצועיות, הפסיכולוגיות. הקורא יכול לחוש., את המצוקה שהביאה אנשים אלו לפנות לטיפול, את הכשלים העצמיים של המטופל הגורמים לקשיים לעצמו ולסובבים אותו, כאשר חלק מן הקשיים מביא המטופל לחדר הטיפולים. מתוארים תהליכי ההעברה וההעברה הנגדית ולבסוף, גולת הכותרת, דרך תיאור ווינייטה טיפולית מודגש השיא, תחילת הפתרון, הלחיצה על ככפתור הפותח- לעיתים לאחר זמן רב של השהייה והתנגדות- את דלת הקסמים המביאה להקלה.
אני ממליץ לקרוא את הספר כמו ששותים יין טוב. בנחת, תוך לגימה איטית, סיפור בתורו. הספר אינו משאיר את הקורא שווה-נפש. הוא מזמין לכניסה עמוקה של כל אחד ואחת מאיתנו למצוקות של האנשים המתוארים ודרך אלו, למעמקי הנפש ולקשיינו שלנו.
מלכתחילה אין אלו 'מקרים', ולכן לכל אחד מן האנשים המטופלים המתוארים בספר יש שם פרטי ויש מקצוע והוא נטוע בתוך סביבת חיים מסוימת, דבר שמרחיב את היריעה הנחשפת בפני הקורא עד כדי יצירת חוויה מזככת כאשר הקורא מתפלל גם הוא כי אריאל יצליח לעזור, היכן שנכשל המטופל בחייו.
התיאוריה המוצגת בספר למרות היותה מעודכנת וקפדנית, ניתנת במנות נכונות ל'עיכול' גם לקוראים שאינם פסיכולוגים. אבל כאן, בספר של חנוך ואריאל, כל זה לא באמת חשוב, והמסר העובר: ההבנה התיאורטית ניתנת להשגה, אך זאת נועדה להשלים את התמונה ולא להוות את עיקרה.
בסופה של הקריאה הרגשתי צורך לשתף את האנשים הקרובים לי בחוויה. הסכמנו כי הקריאה בספר מעוררת תחושות עמוקות השונות מן התחושות המתעוררות מקריאה בספר רגיל העוסק בתיאור טיפול.
בלשון הגרנדיוזית והמעט היסטרית שלי, יסלחו לי הגולשים, אני יכול להגיד כי ספרם של חנוך ואריאל עשוי מן החומר מהן עשויות האגדות, וכי לכך וודאי התכוון זיגמונד פרויד כאשר החל לפרסם את תיאורי המקרה שלו לפני יותר ממאה שנים וביסס את חשיבתו על מה שאנו מכנים היום, התיאוריה הפסיכואנליטית.
הספר הוא הישג מקצועי וספרותי יוצאים מן הכלל - נראה כי גם אנשי מקצוע, וגם אנשים החותרים להבנה של מהות הטיפול הפסיכולוגי הפסיכודינמי ייהנו מהחיים החדשים שמקבלים האנשים המתוארים בכישרון כה רב בספר ואשר הודות לטיפול של אריאל, סובלים כעת פחות. רק הערה קטנה לסיום: ראוי שהספר היה יוצא בכריכה קשה.
מאיר נדב הוא מנהל השירות הפסיכולוגי במרכז הרפואי-אוניברסיטאי סורוקה של שירותי בריאות כללית
ראיון מקיף עם חנוך דאום יתפרסם ביום שישי במוסף התרבות של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
