מחלה כרונית: הפרויקטים תקועים בדרך
מכרז תחנות הכוח הירוקות ננטש, הרכבת הקלה בגוש דן בסכנת ביטול, ומתקן ההתפלה של מקורות רחוק מלספק מים. בירוקרטיה, ניהול לקוי ולחצים פוליטיים תוקעים פרויקט אחר פרויקט. ההתנהלות הזו עולה למדינה סכומי עתק וגורמת נזק למשקיעים זרים
בנגב יש שפע של שמש וקרקעות זמינות, וגם הכסף יזרום כמים: לא פחות מ7- קבוצות של יזמים עתירי הון מישראל ומחוול עמדו בתור לקבלת מסמכי המכרזים. אנרגיה ירוקה היא תחום השקעה לוהט ומפתה ברחבי העולם. כל שנדרש כדי להניע את המכרזים הוא לקבוע את המחיר שבו תסכים המדינה לרכוש מהיזמים את החשמל, להקצות את הקרקע הנדרשת ואת תנאי החוזים.
אלא שמה שנראה פשוט כל-כך, הפך לתסבוכת שמשרדי הממשלה לא הצליחו להתיר עד היום: רק על המחיר המרבי שיוכלו היזמים לשלם התמקחו הצדדים במשך כמעט שנה. כשהגיעה העת להקצות קרקעות, התברר שאנשי מינהל מקרקעי ישראל - השולטים באדמות המדינה - אינם מוכנים לשווק את הקרקע מהר כל-כך, ובוודאי לא במחיר הנדרש.
חלק מהקרעות הוחזקו על-ידי משרד הביטחון כשטחי אש שיש לפנותם ולהקצות קרקע אחרת במקומם. חודשים ארוכים הוקדשו למשא ומתן על תנאי ההסכם. החלטה בעייתית במיוחד קבעה שהתחנות לא יוכלו להיות היברידיות. את החשמל שהתחנות מייצרות לא ניתן לאגור, ולכן הן לא יכולות לספק חשמל בלילה.
כדי ליעל את הייצור ולנצל את המערכות 24 שעות ביממה, התחנות צריכות לפעול גם בשעות הלילה. ההחלטה שהתחנות יפעלו בשעות היום בלבד מורידה את נצילות המערכות ומייקרת את החשמל. לאחרונה אמרו המעורבים במשא ומתן, כי התחנות יוכלו לפעול גם בלילה באמצעות טורבינות המופעלות בגז.
בעוד פקידי המדינה והיזמים מתפלפלים ומבזבזים זמן בוויכוחים אינסופיים, המשיך העולם בחוץ להסתובב: עסקים אחרים פרחו וקמלו, גאות כלכלית התחלפה בשפל, ומשקיעים זרים למדו על בשרם כמה קשה לעשות עסקים בישראל - ונטשו את המכרז.
היום נותרו במכרזים רק שתי קבוצות מתוך 7 הקבוצות שרכשו את המסמכים. שתי חברות זרות שנפרדו משותפיהן הישראלים שוקלות את המשך דרכן. גם אם יתעשתו הפקידים ויצליחו להוציא את המכרזים לדרך בקרוב, לא תזכה המדינה ליהנות מתחרות עסקית על הזכייה. ממשלת ישראל תעמוד כעני בפתח ותיאלץ להסכים לכל תנאי שיכתיבו היזמים שנשארו במכרז, אם יישארו.
הכישלון החרוץ בעריכת מכרז תחנות הכוח הוא רק אחד משורת מחדלים הגורמים לעיכובים במכרזי תשתיות גדולים. הסיבות לעיכוב המכרזים רבות ומגוונות, ובמרבית המקרים מדובר בתכנון לקוי, בחוסר תיאום בין משרדים וברגולציה כבדה, בעיקר בתחום התכנון והבנייה. חלק מהלקחים כבר הופקו, אבל הניסיון המר ממשיך להצטבר.
אילו הוכנו המכרזים טוב יותר, יכלו פניה של המדינה וחייהם של אזרחיה להיות טובים הרבה יותר. קשה להאשים את הממשלה בכך שהיא ולא יודעת לארגן מכרזים גדוליםו - מכרזי ענק נערכים כאן שנים רבות ואף הניבו מיזמים חשובים, שהציבור יצא נשכר מהם: פרויקט מנהרות הכרמל, כביש 6 וחלק ממכרזי ההתפלה, שצפויים לשחרר את משק המים מתלות בחסדי שמים. אבל הניסיון המצטבר בניהול מכרזי ענק לא הבטיח את הצלחתם של האחרים. שוב ושוב המיזמים נופלים קורבן לכשלים בתכנון מוקדם, למאבקים בין משרדי ממשלה ולניהול לקוי.
פרויקט הרכבת הקלה בתל-אביב לא דומה לתחנות הכוח באשלים, והאתגרים שבפניהם ניצבו מתכנני הפרויקט היו שונים לגמרי. בניגוד לפרשת תחנות הכוח, הצליחה מנהלת המכרז להגיע לקו הגמר ואף לבחור בזוכה מכובד: שותפות ,MTS שבמרכזה ענק התעשייה הגרמני סימנס וחברת אפריקה
השותפות קיבלה את המיזם בסוף 2006 והתחייבה התחייבות חגיגית לסיים אותו בתוך 5 שנים ממועד השלמת עיסקת המימון. ההערכות, שנראו אז ריאליות, דיברו על השקת קו ראשון של רכבת עירונית בתל-אביב בשנת .2011 אבל השותפות לא הניחה עד כה אפילו אדן מסילה אחד, וגם התחזיות המעודכנות ל2017- לא נשמעות אופטימיות במיוחד.
השותפות נכשלה בניסיון לקבל מימון מקונסורציום הבנקים שכלל את לאומי ובנקים זרים. היא הפעילה לחצים כבדים על מנהלת הפרויקט בניסיון לשנות את תנאי המכרז. המשבר הפיננסי העולמי שפרץ כעבור שנה קבר סופית את הסיכויים לחילוץ הפרויקט.
למרות שפקידי המדינה יודעים כבר יותר משנתיים שהחברה מפרה את תנאי הזכייה, ושהדרך לחלץ את המיזם כולו היא ביטול המכרז ועריכת מכרז חדש - היססו היועצים המשפטיים המעורבים ולא נקטו את הפעולה המתבקשת. גורמים המקורבים לעיסקה טוענים שהחשש העיקרי היה שהזוכים יגישו תביעות וידרשו פיצוי על השקעתם עד כה. MTS נמנעת מהכרזה על ביטול העיסקה, כיוון שהיא עדיין מקווה שתצליח לשנות את תנאיה ולהישאר במיזם - בעוד שאם תודיע על ביטול מיוזמתה, היא תאבד גם את הבסיס לתביעת פיצוי מהמדינה על הביטול.
מה שסיבך את המצב עוד יותר היו תנאי המכרז, שקבעו אחריות הדדית בין השותפים באופן שלא איפשר את שינוי הרכב הקבוצה: במקרה שאחד השותפים פורש, מחויבים הנותרים להשלים את חלקו בהשקעה. בחודש שעבר החליטו אנשי האוצר לזרז את הטיפול במכרז הכושל והחלו לפעול לביטולו. אולם הדרך לביטול אינה כה פשוטה, ובין הצדדים מתנהל משא ומתן אינטנסיבי לשינוי תנאי החוזה באופן שיאפשר לזוכים להישאר בעיסקה. בין היתר נשקלת הלאמת המימון של הפרויקט באמצעות ערבויות מדינה לחובות שיטילו היזמים.
שינוי תנאי ההסכם עלול לגרום להגשת תביעות נגד המדינה מצד הקבוצה שהתחרתה בMTS- על העיסקה והפסידה בפער של כ400- מיליון שקל, אבל מדובר בנוהג שהכה שורש בתרבות העסקית הישראלית: מציעים מחירי הפסד במטרה לזכות במכרז, ולאחר הזכייה פותחים מחדש את ההסכם ומנסים לשפר את התנאים. הסיכון לזוכה במכרז כזה נמוך מאוד: במקרה הגרוע הוא מבטל את העיסקה.
המעורבים בעריכת המכרז מתנערים מאחריות לכישלון, שכן היו הם היזמים שהתחייבו לעמוד בתנאי המכרז ולא קיימו את הבטחתם. והסיבה לכישלון המכרז היא שהיזמים הגישו הצעה אגרסיבית מדיו, אומר גורם מרכזי בניהול המכרז.
אולם שרשרת המחדלים בפרשה, שאינה אלא חוליה נוספת במסכת הניסיונות הכושלים להקים רכבת תחתית בגוש דן, אינה פוסחת על המתכננים: כדי לזכות במכרז מרכזי לפרויקט שמיליוני אנשים זקוקים לו, לא די בהצעת מחיר אטרקרטיבית ובחזות מכובדת של חברת ענק; על עורכי המכרז לוודא את היכולת הפיננסית של הקבוצה המציעה ואת יכולתה לעמוד בהבטחות, ואף להבטיח שהפרת ההסכם תאפשר החלפה מהירה של הזוכים.
שיטת הזכייה באמצעות הצעה אטרקטיבית שלאחריה נפתח מחדש המשא ומתן על תנאי העיסקה עבדה יפה בפרשת המכרז לסלילת כביש :531 הכביש אמור היה להיות כביש רוחב החוצה את השרון מצפון לגוש דן, והוא עתיד להתחבר בפרקיו הסופיים עם נתיבי איילון. בשנת 2012 הכביש אמור להיפתח ולשחרר חלק ניכר מהפקקים שמהם סובל אזור דרום השרון בשעות הבוקר והערב.
במכרז, ששוויו כ2.4- מיליארד שקל, זכתה שפיר הנדסה, הנחשבת לאחת מחברות התשתית הגדולות במדינה. זמן קצר לאחר שזכתה החברה במכרז הענק, התברר שהבנקים מסרבים להשתתף במימון הפרויקט. לפני חודשיים החליטה המדינה סופית על ביטול הפרויקט, וטרם נקבע מועד למכרז חדשץ
גם פרויקט מתקני ההתפלה בישראל התעכב לא מעט בשל כשלים בעריכת מכרזים וחוסר תיאום בין הרשויות. התקלה האחרונה בהתקדמות הפרויקט אירעה דווקא לאחר שהמדינה העבירה את האחריות לקידום המכרז לחברת מקורות.
מקורות קיבלה לידיה את הקמתו של מתקן התפלה קטן יחסית באשדוד, בעקבות לחצים כבדים שהפעיל ועד עובדי החברה על הממשלה. המוקש הגדול בעיסקה היה טמון בסעיף תמים, שקבע כי מחיר המים שתספק מקורות לתושבי ישראל ממתקן ההתפלה יהיה ומחיר השוקו. מקורות היא מונופול מים העוסק בהפקת מים ממקורות טבעיים ובהזרמתם לצרכנים. לצורך הקמת מתקן ההתפלה, היא קיימה מכרז וביקשה הצעות. היזמים הפרטיים לא יכלו להתחייב כי יספקו מים ב"מחיר השוק" והציעו להתפיל את המים במחירים קבועים.
כמו במכרזים שערכה המדינה, גם במכרז על מתקן ההתפלה של מקורות זכתה הקבוצה שהציעה למכור את המים במחיר הנמוך ביותר. תחשיבי מקורות התבססו על ההנחה שהיא תוכל למכור את המים לצרכנים תמורת 2.72 שקלים לקוב. אולם משרד האוצר הודיע על סמך מכרזים אחרים שהתקיימו להקמת מתקני התפלה, כי מקורות תוכל למכור את המים ב2.36- שקלים בלבד.
מקורות טוענת שהאוצר מתבסס על מחירים לא ריאליים במכרזים אחרים בתחום ההתפלה, שכללו הצעות של קבוצת ,IDE שבה שותפות בין היתר קבוצת דלק שבשליטת יצחק תשובה ושיכון ובינוי שבשליטת שרי אריסון, והיא שולטת במתקנים המפיקים יותר ממחצית מהמים המותפלים בישראל. לטענת מקורות, המתקן שבכוונתה להקים קטן מכדי לספק מים במחירים כה נמוכים.
במסגרת פשרה אפשרית, הציעה מקורות להגדיל את מתקן ההתפלה ולהוריד את מחיר המים ל2.56- שקלים בלבד, אולם היועצים המשפטיים טוענים שהגדלת המתקן תהיה שינוי של תנאי המכרז ויהיה צורך לפתוח אותו מחדש.
בינתיים נראה שלאנשי האוצר לא אכפת במיוחד אם המכרז של מקורות יבוטל ומקורות תצא מרשימת ספקי המים המותפלים. ממילא הם התנגדו להשתתפות החברה בהקמת מערכת ההתפלה, ונאלצו להסכים רק בעקבות הכרעה פוליטית. החלטה כזו, מזהירים מקורבים לעיסקה, עלולה להסב נזק כבד לחברות בארץ ובעולם המעורבות במכרזים ממשלתיים - וגם לתדמית של ישראל בעיני משקיעים זרים.
נא להמתין לטעינת התגובות
