הלקסיקון השלם להבנת הבלגן עם החרדים בעמנואל
כאשר שליש מהתלמידות במגמה החרדית הן ספרדיות – זו 'גזענות', אך כשרק שופט אחד מתוך 14 שופטי בג"ץ הוא ספרדי - קוראים לזה 'כישורים'
אחת לכמה שנים ממציא השמאל את דרכו מחדש, מהלך שמביא לתוצאות קשות והציבור בורח ימינה. או אז, כשציד המכשפות בהתנחלויות כבר לא מביא מנדטים – פשוט משום שכבר צדו שם את כולם - שולחים אותנו לצוד מכשפות חדשות בשכונות החרדיות.
"האם יש כאן קמפיין מתוכנן נגד החרדים?" שאלה כבר לפני חודש איילה חסון ברשת ב'. ברור שיש ונותר רק לנסות ולנחש – וזה לא כל כך מסובך - איזו מפלגה פוליטית אמורה להיבנות מליבוי השנאה הזה. לאדלרים פתרונים.
חבר'ה עלא-כיפאק. המצאה של הרצל - כלומר תגובת נגד לציונות. הסבא רבא של רובנו נראה כמו ליצמן אבל לא ידע שהוא חרדי. "הציונות דבר אין לה עם הדת" – הכריז הקונגרס הציוני והוא צדק.
התפיסה הדתית הגלותית לא יכולה הייתה להשיב את עם ישראל אל ההיסטוריה. תגובת הנגד של חלקים נרחבים ביהדות של אז הייתה היבדלות בד' אמות של תורה וחסד – וגם של אי אלו גישות כלכליות וכיתתיות שאבד עליהן הקלח. במבט לאחור, אפשר לומר שכולם צדקו. הציונים הצליחו לייצר ריבונות מדינית לעם היהודי, והחרדים, בין אם יאהבו זאת ובין עם לאו, חיים במסגרת הריבונית הזו ובפועל מכירים בה.
אך החרדים הבחינו נכונה ששיבת ציון המנותקת מהייעוד היהודי לא תוכל לשרוד לאורך זמן, והמציאות כיום מוכיחה שצדקו. הפתרון הוא כמובן סינרגיה שתיצוק משמעות בציונות – מחד, ותצמיח את תורת ארץ ישראל – מאידך. זה מתחיל להתחולל בטבעיות ובשקט, אולם יש מי שמעדיף כיפוף ידיים.
מערכת החינוך והבנייה הפראית הערבית לא תפריע לאבירי שלטון החוק, כמו גם הפוליגמיה הבדואית, אבל אצל החרדים, החוק הוא חוק. אם חלילה ישראל תוכרע באחת המלחמות ויחל כאן מחול הטבח, האונס והביזה המסורתי, איש מהתוקפים לא יבדיל בין החרדים לחילונים. היכן תהיה האוכלוסייה הערבית שלא מטרידה את אבירי שלטון החוק? לא קשה לדמיין. אבל האויב הוא כמובן – מי שמזכיר את סבא.
שם קוד לאידיאולוגיה כוללת שמשמעה דה- קונסטרוקציה של כל המסגרות. שמאלן אמיתי שולל כל סמכות ומתנגד לכל נאמנות. ביסודו הוא חייב להיות אנטישמי, משום שהיהודי מעיד על קיום האל. במקום אלוהים הוא מאמין בדיקטטור התורן. בוש מעורר בו חלחלה אבל אחמדינג'אד מעורר מאוויים סמויים. הוא מערער את מוסד המשפחה, את מוסד המדינה, את מוסד הלאום, הוא נלחם בדת, פוגע בכבוד הלאומי, בז לכל גילוי של פטריוטיות והכל כמובן בשם החופש והליברליזם.
החיבור שבין השמאל הקיצוני לפונדמנטליזם האיסלאמי הטרוריסטי, חיבור שנצפה שוב לאחרונה על סיפון 'המרמרה', מגלה שלא ברדיפת חירות עסקינן אלא במהפכה מתמדת ובבולמוס חורבן - ע"ע אנרכיסטים בבילעין.
היכן הקיבוצים? היכן יישובי 'שלום עכשיו'? היכן אירופה? השמאל מטבעו אינו מסוגל להעמיד וולדות והוא ניזון ממהפכה מתמדת – כלומר מכרסום הקונסטרוקציות הקיימות. "הערבי אינו בן המדבר אלא אב המדבר", הסביר הנציב הבריטי הראשון לסיני – צ'ארלס דארוויס. כשהדברים נאמרו עוד לא ניתן היה לראות את המדבר הגדול בהרבה שישאירו אחריהם המשטרים השמאלניים. השמאל נחבא מאחורי סיסמאות של שלום ושחרור – מה שגורם לרבים וטובים לזהות עצמם בטעות כשמאלנים. העובדה שבישראל הריבוי הטבעי הגדול בעולם המערבי – גם אצל החילוניים - מעידה על כך שלא כבאירופה, אצלנו השמאל לא תפס. גם ליהודי החילוני יש אלוהים.
מכשיר פיננסי שמאלני רב עוצמה, המנוהל בידי אשת השמאל הקיצוני – נעמי חזן. כל גורם המעודד פירוק ערכים יהודיים/ציוניים בחברה הישראלית, יזכה לעידודה של הקרן. עמידת הקרן ברקע העתירות נגד החרדים בעמנואל, מסמנת היטב את מהותן.
שושלת אשכנזית, חילונית ושמאלנית המנציחה עצמה מאז קום המדינה. אי אפשר איתם ואי אפשר בלעדיהם. כשנעצרה התנופה הציונית לאחר מלחמת יום כיפור, יצא השד מהבקבוק והשמאל הפך באמצעות בית המשפט העליון, לסמן האידיאולוגי של המדינה כולה.
"יש שופטים בירושלים" – הכריז בגין והפקיד את המהפך הלאומי של 77' בידי היועץ המשפטי שלו אהרן ברק. מאז, כשאתה מצביע שמאל אתה מקבל שמאל וכשאתה מצביע ימין את מקבל...
הפתרון – בית משפט עליון הנבחר על ידי העם ומשקף את ערכיו. או אז נמצא שם גם יותר ממזרחי אחד לרפואה. בינתיים, צודק הרב עובדיה וצריך להימנע מלפנות אל הטריבונל הפוליטי הזה.
שיחדש אורווליאני מודרני. פטנט מבריק לסתימת פיות. לענייננו בעמנואל, מדובר אולי באפליה עדתית – שאם אכן קיימת אזי היא חמורה מאוד כשלעצמה - אבל כשקוראים לזה גזענות זה נשמע הרבה יותר טוב. כששליש מהתלמידות במגמה החרדית הן ספרדיות – זו 'גזענות', אך כשרק שופט אחד מתוך 14 שופטי בג"ץ, ספרדי - קוראים לזה 'כישורים'.
כמה מבין הקריינים ברשתות התקשורת שצקצקו בלשונם נגד ה"גזענות" של החרדים בעמנואל, דיברו ב'חית' ו'עין'?
לאחר פסיקת העליונים כי על התלמידות להתערבב, הוציאו ההורים את בנותיהם מבית הספר, שיפצו על חשבונם מבנה נטוש בבני ברק, ארגנו על חשבונם הסעות יומיות ממוגנות ירי מעמנואל למקום הלימודים החדש, מימנו על חשבונם את שכר המורות – ולא רק שוויתרו על כל סיוע מהמדינה, עוד שילמו 400 שקלים קנס לכל יום לימודים.
השאלה הבסיסית העומדת עכשיו על הפרק כבר אינה נוגעת כלל לאופי הלימודים בעמנואל. השאלה היא מי האחראי על חינוך הילדים – המדינה או ההורים.
אילו היה בית המשפט מורה למדינה למנוע תקציבים מבית ספר שאינו מלמד על פי הקריטריונים שלה, זה היה בסדר גמור. אולם בית המשפט החליט לאכוף את ההורים לחנך על פי ערכיו. זה בכלל לא משנה אם לגופו של עניין אתה מסכים עם בית המשפט או עם החרדים. מרגע שמחליטים הורים, ולא משנה אם הם חרדים או חילוניים, שהם מוותרים על תמיכת המדינה ומעדיפים לחנך את ילדיהם בעצמם, אין לשום גורם זכות לפגוע בזכותם הטבעית לחנך את ילדיהם על פי ערכיהם.
מדובר כאן בחירות הבסיסית ביותר שנשללת מאזרחי ישראל וכל ליברל אמיתי, אתאיסט ואפילו אנטי דתי, היה צריך להתייצב במקרה הזה לצידם של החרדים.
נא להמתין לטעינת התגובות
