שירת שכר המינימום

קבוצה של משוררים תפגין היום מול בנק ישראל במחאה על אי העלאת שכר המינימום. המשוררת יודית שחר מזמינה אתכם להצטרף אליה

יודית שחר | 18/7/2010 8:30 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
3,850 שקלים חדשים, זה השכר במדינת הון ושילטון על חודש עבודה של 43 עד 48 שעות שבועיות, 20.70 שקל לשעה. לא צריך דמיון רחב במיוחד בכדי להבין שהסכום הנ"ל הוא עלה תאנה לתנאי חרפה.

סטנלי פישר, נגיד בנק ישראל. יבוא להפגנה?
סטנלי פישר, נגיד בנק ישראל. יבוא להפגנה? פלאש 90
שכר של אדם עובד חייב לכסות מספר קריטריונים בסיסיים: הזכות לדיור, הזכות לתזונה ולכְּסוּת, הזכות לבריאות. מובן ששכר המינימום אינו מכסה את הקריטריונים הנ"ל לאדם יחיד. עכשיו דמיינו עובדים בשכר מינימום שמגדלים משפחה, הורה יתקשה לגדל את ילדיו בתנאים הנ"ל, ילדיו יירעבו והוא לא יוכל להעניק להם את 'חינוך החינם' שעולה להורים בישראל כל כך ביוקר.

חוסר צדק אמרנו, אין ספק. חוסר הצדק הזה זועק כפליים כשאנחנו מגלים שמדינת ישראל נמצאת במקום השני בקצב גידול המיליונרים בעולם. חוסר הצדק זועק כשאנחנו מגלים שאותם חברי כנסת, שטרפדו את חוק העלאת שכר המינימום, הם אלה שאשרו העלאה שמנה של שלושת אלפים שקלים לעצמם.

מתי עברת לאחרונה ברמת גן?

חשבו לרגע, ההעלאה שהם אישרו לעצמם במקביל לטירפוד העלאת חוק שכר המינימום ל-4,600 ש"ח,  היא כמעט השכר שעובד בשכר מינימום צריך לקיים את עצמו בחודש.

מתי יצא לכם לעבור לאחרונה בתל אביב, או ברמת גן? מגדלים נישאים אנחנו מייצרים. דירות פאר נוגעות בשמיים שמיועדות לאנשים שמרוויחים שכר שנוגע בשמיים. האם מורה כמוני, לחינוך מיוחד, שמרוויחה 4,800 ש"ח יכולה לרכוש דירה במגדל יוקרה?

הצחקתי אתכם, נכון? אבל זה בדיוק העניין. הפערים הללו בין יושבי המרומים, המליונרים המתרבים, לבין אנשים בשר ודם כמוני, שאפילו

לא שייכים למגדר מרוויחי שכר המינימום, הוא כל כך עצום, שאני אומרת, זה נוגע כבר בכולנו.

כולנו בסכנה להגיע לחרפה בעודנו מנוצלים בעבודה. לכן, הקימו את עצמכם מכורסאות הסלון, מכסאות המחשב, המפעל, המשרד. בואו בהמוניכם להפגנת שירת המינימום, של ''גרילה תרבות'', קבוצת משוררים אקטיביסטית, כנגד טרפוד העלאת שכר המינימום. בשיתוף עם כוח לעובדים, וחלאס. שתיערך ביום ראשון ב 18 ביולי, מול בנק ישראל, בנחלת בינימין פינת שד' רוטשילד, תל אביב. אל תרדמו בזמן שהון ושילטון גונבים לנו את הרצפה מתחת לרגליים.

לחם \ מאת יודית שחר

ביום בו בוטל הלחם האחיד
ציפור לא צווח
עוף לא פרח
שור לא געה
שרפים לא אמרו קדוש קדוש
הים לא נזדעזע
הבריות לא דברו,
בת קול לא יצאה
אנוכי ה' אלוקיך

השיר התפרסם בספרה של שחר "זו אני מדברת" שיצא בהוצאת בבל בשנת 2009

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

טור אורח

צילום: .

nrg מעריב מציע במה לכותבים אורחים על ענייני השעה

לכל הטורים של טור אורח

עוד ב''חברה''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים