תאהב אותי, תצום איתי
אותה תקשורת ישראלית שלא ידעה לבלוע את תשעה באב, התפלשה בכיף בט"ו באב (שנולד בגלל אירוע שולי לחלוטין לפני 3,000 שנים)
עד כאן הכל בסדר. אף אחד הרי לא ציפה שנחילי אדם יעלו על כביש 1 ויתרפקו על אבני הכותל. המדיה, לעומת זאת, ספקית הבידור, יוצקת התוכן הרשמית במדינת היהודים, שרויה במבוכה אינסופית. כל תאריך יהודי וישראלי, למעט ימי הזיכרון והעצמאות, תקועים כמו עצם בגרון הטלוויזיוני. ולא רק שם: גם תחנות הרדיו, אתרי הבידור ואולפני החדשות מאפסנים בכל חג את היצירתיות ומחכים שיעבור. ניפגש כשכולם יחזרו מהצימר בצפון.
עיון קצר בלוח השידורים לט”ו באב מגלה שהעסקים כרגיל. נסתפק בכתבת “איפה תתנשקו, עם מי, מתי ומה תקנו” ואיזה שף שילם הכי הרבה בשביל פרומושן בעשרה לתשע. יונית (ועכשיו יש לה סיבה מוצדקת) ומיקי יעטו חיוך משועשע, קצת דאחקות ובזה תמו שידורינו. כמעט כל הספיישלים באתרי
הבידור, ברדיו או בעיתונות הם עיסה שיווקית משעממת וצפויה. כולם הרי בסוף הולכים לדויד ברוזה במצדה. הזכייניות לא יוותרו על דקת רייטינג לטובת חג יהודי לא מנומק.
בתשעה באב, בלית ברירה, שידרו בערוץ 10 סרט תיעודי על ההתנתקות, שהרי הדתיים בוכים וצמים היום אז בטוח זה קשור להתנתקות; בגלגלצ השדרנים הרצינו ושידרו בקול עוד יותר סקסי, והדר מרקס הורחקה ל־24 שעות; ברדיוס אפילו זה לא. ואף אחד לא מבין על מה ולמה. ושלא תטעו, המדבר היצירתי שב ומופיע בפסח, בפורים, בראש השנה, ביום ירושלים (יש יום כזה, תעשו גוגל) ובכל אירוע שהוא לא יותר מסיבה למסיבה או אילוץ מסורתי. מזל שמישהו צילם את פסטיבל מספרי סיפורים בגבעתיים.
אגב - ט”ו באב, לקוראים שהרגע יצאו את בית הדין הרבני והתגיירו במז”ט, מקורו באירוע די ביזארי: סכסוך שבטים בעם ישראל מודל 3,000 שנה לפני הספירה שנפתר בפיק אפ המוני בכרמי שילה. הבנות לבשו לבן ועשו עיניים, והגברים חטפו אותן (כך במקור), בלי הרבה משפטי פתיחה. מעין שילוב של “טרויה” ו”סקס והעיר הגדולה”. וואלה, זה באמת רעיון לא רע לריאליטי חדש, בקרוב בימינו אמן.
נא להמתין לטעינת התגובות
