הפיכת חצר: כך הפכה נתיבות למוקד חיי הלילה של הדרום

לא עוד עיר של באבות ומקובלים. נתיבות עשתה תפנית חדה והפכה למוקד בילוי לצעירים מכל האזור, שרואים בה אלטרנטיבה ראויה. "יש פה מציאות חדשה", אומר מימון אלון, הבעלים של מועדון "הטרויה"

אורי בינדר | 2/8/2010 12:26 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
השעה: שלוש לפנות בוקר. המקום: אזור התעשייה בנתיבות. שד הדעה הקדומה שפרץ מתוכנו זעק שמדובר בעיר רפאים, מקום שומם, שהאורות היחידים שמרצדים בו הם אורות הניאון מהכביש הראשי המוביל לבאר שבע, ושהמקום היחיד שפתוח בו בשעה כזו הוא תחנת המשטרה.
מסיבה בנתיבות
מסיבה בנתיבות צילום: יהודה לחיאני


באמצע המחשבות הופיעה לה לפתע, כאילו בהזמנה, ניידת של המשמר האזרחי שעשתה סיור בין בתי העסק הסגורים כדי לוודא שאיש לא הגיע לפתוח אותם מוקדם מהרצוי. אלא ששתי דקות לאחר שהגענו למקום נאלץ שד הדעה הקדומה להתנצל ולפנות את מקומו לחוש הפליאה, לנוכח המראות והקולות הבוקעים מרחובות העיר.

חייבים להודות שהמושג "חיי לילה" לא מתיישב בטבעיות רבה עם התואר עיר הבאבות. בכל זאת, העיר שידועה בחצרות המקובלים הרבים שבה, ואשר עיקר הסיקורים התקשורתיים על אודותיה הם בענייני אבטלה, מקרר ריק או מעשי פשע, מקבלת לאחרונה תפנית חדה והופכת למוקד בילוי אזורי. מועדוני הריקודים, הפאבים ובתי הקפה שנפתחו בנתיבות כבר אינם מסתפקים רק בהישרדות כלכלית, אלא שואפים גבוה.

בכביש המוביל לרחבת הפאבים מתקדמים מאות צעירים. צעירות יפות צועדות לעבר הכניסה בהופעות מרהיבות, שהמרכיב העיקרי בהן הוא עיצוב הבד הזעיר לכיסוי מעט משטח הגוף.  הבנים פחות מקפידים על הופעה. הסצנה מתחילה עוד לפני הכניסה למועדון. חלק מהבליינים מגיעים למקום כשהם כבר בגילופין, אחרים בעיצומו של מרתון שוטים באוטו, רגע לפני הכניסה.
כשההורמונים עובדים

המפגש עם חיי הלילה של נתיבות מכה בראש מיד בהתחלה. שני הסקפטיים שבאוטו - הצלם יהודה לחיאני ואני - האמנו שנמצה את העניין לאחר 20 דקות ונחזור לבסיס האם כדי לדווח שאין דברים בגו וכי בילוי לילי בנתיבות יכול לכלול רק השלכת נרות לקבר של הבאבא סאלי.

אלא שהמציאות הוכיחה לנו אחרת. התקרבנו מכיוון מזרח לאזור התעשייה שעליו סיפרו לנו נפלאות. בנסיעה מהוססת נכנסנו ובמרחק של קילומטר מאזור הפאבים קיבלנו את ההלם הראשון: אין חניה. ממש אין. כלום. שפשפנו עיניים וניסינו להשתחל מבעד למכוניות, לתפוס איזה מטר של מדרכה ולחנות עליה את המכונית. גם נתיבות, גם לילה, גם אזור תעשייה - ואין מקום חנייה?

מאות מכוניות תפסו מקום בכל פינה, עשרות אחרות - אנחנו ביניהן - הסתובבו במעגלים כדי למצוא את הספייס שלהם. ניידות משטרה, שוטרי משמר הגבול וקצינים ממשטרת מרחב הנגב נמצאים בכניסה לכל לפאב. כבר ראיתי בחיי מועדונים בארץ ובעולם, ואני מתקשה להאמין כי זו המציאות החדשה באזור התעשייה בנתיבות. המון אנשים מחויכים, אין מתח באוויר, אין אווירה של אלימות או מחשבה שבכל רגע משהו פה עלול להתלקח. המוזיקה שמושמעת במועדון זולגת החוצה, אבל כדי להיכנס פנימה צריך לעבור סלקציה קפדנית.

כל מעגל האבטחה הזה ממתין בכניסה למועדון

"טרויה". סלקטורית מצודדת עומדת בפתח וחורצת גורלות - מי ייכנס ומי נגזר דינו לשמוע את המוזיקה מבחוץ ולדמיין מה קורה בפנים. אחרי שנפלה ההחלטה, אין טעם להתווכח. כל מי שינסה לעורר דיון בסוגיה יזכה למענה הולם מצד המאבטחים השריריים. מאיתנו נחסך התענוג הודות לבעלי "טרויה", מימון אלון, בן 29 מנתיבות, שקיבל אותנו בכניסה.

בתוך המועדון, בני המזל שותים ומתנועעים לקצב המוזיקה הקולנית. קשה להקשיב לדברי החברים, אבל הוודקה זורמת לגרון, הבסים דופקים באוזניים והעיניים, אוי העיניים, מתקשות לא להתרשם ממגוון הבחורות הנאות. חלק מהן עושות את דרכן לעבר השירותים. מישהו לוחש לי שבתוככי התאים גם הבגדים הזעירים מוסרים. המוזיקה רועשת מכדי לשמוע את הקולות, אבל לא נתפלא אם זה מה שמתרחש שם.

בחצר ממוקם פסל ולידו שתי צעירות חטובות בלבוש ימי הבינים. המקום מלא וצפוף והבעלים יכול בהחלט להיות מרוצה. "השיא הוא בימי חמישי בלילה ושישי לפנות בוקר", אומר מימון.

"ביום שישי בערב המקום סגור. הקהל הוא בגילאי 24 פלוס. מגיעים אלינו צעירים מאשדוד, אשקלון, ירוחם, אופקים ועוד. במוצ"ש מגיעים צעירים יותר. יש פה מציאות החדשה: בעיירות הפיתוח אפשר לבלות, ותעשיית הבילויים בנתיבות תתחיל לשמש דוגמה למקומות אחרים בארץ".

מועדון קל"ב

המשכנו ברגל למועדון ה"סוגויה" הסמוך. המאבטחים והסלקטורים לא אפשרו לכמה צעירים להיכנס, ואלה כעסו, אולם לנוכח השוטרים והמאבטחים הרבים, בתוך דקה הם קיבלו את הדין והתרחקו למקום אחר. הצלחנו להתקדם רק בעזרת מאבטח, שפינה לנו את הציר. גם כאן החגיגה בעיצומה.

למי ששכח: מדובר בשעה שלוש לפנות בוקר, באזור התעשייה בנתיבות. עד לפני שנתיים היה כאן חושך מוחלט, דממה. כולם ישנו במיטותיהם. היום מועסקים במתחם השוקק מאות אנשים. כל העסקים פורחים. המועדונים, המאפיות, דוכני האוכל.

בליינים
בליינים צילום: נועם וינד

במועדון "דנדו", גם הוא במרחק הליכה משני המועדונים הקודמים, מדברים על טד"י. לא האצטדיון של בית"ר ירושלים, אלא ראשי התיבות של הבעלים, האחים ממשפחת עטר: טל, דרור, ישראל. דרור, בן 25 בלבד, מוליך אותנו פנימה בין מאות הצעירים הרוקדים. על הבמה מופיעים חשפן וחשפנית. "אנחנו היחידים הגובים דמי כניסה", מסביר דרור. "המחיר הוא 25 שקל לאדם ו-15 שקל לחברי מועדון. בימי רביעי יש אצלנו קריוקי, בימי חמישי פריסטייל ובמוצאי שבת ליין חוגרים".

ליד מועדון ה"סוגויה" פגשנו חבורה חמודה שהגיעה לבלות. אחת מהן היא יעל כהן, בת 23 מתל אביב, סטודנטית מהמרכז הבינתחומי בהרצליה: "הגעתי עם החבר שלי והחברה שלי, מאירה זגורי. המקום נראה משפחתי יותר מאשר במרכז הארץ וכיף כאן". " אני לא מבלה בשום עיר אחרת", מוסיפה מאירה.

החגיגה הזו של חיי הלילה בנתיבות הפכה לשם דבר, וגם ממרכז הארץ החלו להגיע צעירים כדי לבלות בימי חמישי במועדונים. נוי כהן, בת 21, מנתיבות , מעידה:

"התפתחה כאן ממש בליינות. אנחנו לא צריכים יותר לנסוע לערים אחרות כדי לבלות. היום באים אלינו מאשדוד, מאשקלון ומבאר שבע. אחרי האסון של צעיר מהעיר, שנהרג לאחר בילוי בדרכו לנתיבות, אנו מעריכים יותר את העובדה שאפשר לחזור הביתה מהבילוי ברגל או במונית".

גם קטיה סמירנוף, בת 18 מנתיבות, מבלה לפני השירות הצבאי במועדונים של העיר. "חיי הלילה של נתיבות הם אש", היא מצהירה. "פעם נסענו לבלות בבאר שבע והיום כבר לא צריך, כי יש כאן הכל".

יקיר דהן, בן 18, אף הוא מנתיבות, מוסיף: "יש לנו אחלה חיי לילה. סוף-סוף יש מועדונים קרובים לבית, ולא צריך לבזבז כספים על נסיעות מחוץ לעיר". דור יחזקאל, בן 18, מאותה החבורה, אומר: "המועדונים כאן טובים יותר. נגמרו הסיוטים וכבר לא צריך לשאול מי ינהג בדרך חזרה. עכשיו הכל בנתיבות, קרוב לבית, במרחק הליכה".

"עכשיו קורה בדיוק ההפך", מוסיפה שושנה חננייאב, בת 19. " במקום שאנחנו ניסע לבאר שבע, הם באים אלינו. הרבה צעירים מגיעים משם לנתיבות".

אלא שהאופטימיות הזאת, לדברי אחד הבליינים שפגשנו בדרכנו החוצה, מוקדמת מדי: "המצב הזה לא יוכל להימשך כך עוד זמן רב", הוא מנבא. "השגשוג הזה של המועדונים בנתיבות לא יישאר נחלתם של הבעלים הצעירים והאלמונים בלבד. הכרישים מבחוץ כבר מריחים את ההזדמנות העסקית, ובקרוב יהיו חידושים. אחד הכרישים הגדולים בתחום יקים מועדון ענק כדי להתחרות במועדונים הקיימים".

היעד הבא: אקדמיה

העיר נתיבות עולה לכותרות בזכות רבניה הממוקמים במערב העיר. במזרח העיר, במרחק של קילומטרים מקבר הבאבא סאלי, התפתח אזור בילוי הדוחק עסקים אחרים לפארק "נועם", הממוקם כשני קילומטרים מצפון מזרח לנתיבות.

ראש העירייה יחיאל זוהר מלווה את מהפכת חיי הלילה בנתיבות גם בסיורים ובשיחות עם מפקד המחוז הדרומי במשטרה, ניצב יוחנן דנינו: "דנינו סייר איתי כאן והיה מופתע מכמות הצעירים המגיעה למקומות הבילוי שלנו", אומר זוהר.

יחיאל זוהר, ראש עיריית נתיבות
יחיאל זוהר, ראש עיריית נתיבות צילום: רענן כהן

"בעקבות הביקור של דנינו תוגברה נוכחות השוטרים ליד המועדונים. תנופת התרבות לצעירים מהווה מוקד משיכה לעיר, שיש הנוהגים לאפיין אותה כעיר הבאבות. זו עיר חילונית ודתית, ויש כבוד לכולם.

"למדנו אחרי שנים רבות של מאבקים לחיות זה לצד זה, תוך שמירה על הכללים ועל הסטטוס קוו הקיים. יש לנו עיר תוססת וצעירה, המתפתחת בקצב מדהים. חשוב להדגיש כי אזור הפאבים מרוחק מאוד מאזור הקהילות של הרבנים בעיר. גאוותי היא על פרויקטים חינוכיים בעיר, מרכזי למידה חדשים, אבל החלום שלי הוא להקים מכללה למדעים".

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים
vGemiusId=>/channel_news/in_country/ -->