חכמים על אחרים

התקשורת התגייסה ביומיים האחרונים לעידוד ההגירה החופשית לישראל. גישה מצוינת, ובתנאי אחד: שכל מטיף יאמץ משפחה

בן דרור ימיני | 3/8/2010 5:01 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
אתמול פרסמתי מאמר שטוען שיש מקום לשיקולים הומניטריים בנוגע לילדי עובדים זרים. אלא שאין מקום להשארה אוטומטית של ילדים, רק משום שהוריהם הם עבריינים שהפרו את החוק, לאחר שנכנסו לישראל כדין, והפכו לשוהים בלתי-חוקיים. מתברר שהעמדה הזאת כל כך חריגה, שעל הבוקר קיבלתי בקשות מכלי תקשורת אלקטרוניים להביע את עמדתי, המוזרה כנראה, משום שלא היה מישהו אחר.

אפילו העיתון של נתניהו לא מצא מישהו שיפרסם מאמר תמיכה בהחלטת הממשלה, והיחידי שעמדתו החריגה הוצגה (לא העמדה שלי), הוא השר אלי ישי, שבכלל מתנגד להחלטה. אם זה המצב, הרהרתי, משהו אצלי לא בסדר. קראתי בעיון את זעקות השבר של יוסי שריד. הוא הרי יודע משהו. הוא היה שר החינוך. חיפשתי שם משהו שהוא מעבר לזעקות שבר. לא מצאתי.

העמדה שלי איננה עדיפה על עמדות אחרות. זה לא העניין. העניין הוא, שיותר מדי עיתונאים חושבים שיש להם פטור מעובדות. זה לגיטימי לדרוש שכל מי שנולד לו ילד יזכה לאזרחות ישראלית אוטומטית.

אבל זה חייב להיות על בסיס עובדתי ועם קצת אחריות אישית. האם כל 150 אלף השוהים הבלתי חוקיים, ועוד עשרות אלפי העובדים הזרים שנכנסו כדין - זכאים להפוך לאזרחי ישראל מרגע שהקימו משפחה? האם אין לכך משמעות דמוגרפית, תרבותית, כלכלית?

הגישה ההומניטרית, שמילאה ביומיים האחרונים את התקשורת, היא עמדה מפונקת. היא פוטרת את הדעתנים מהתמודדות אמיתית עם הסוגיה. זה קל ונוח ופופולרי, בקרב הסביבה הקרובה, להמליץ על פתרונות קסם שמבוססים על חמלה, ורק על חמלה. אלא שזו צביעות. משום שאלה שמביעים את העמדה הזאת לא משלמים שום מחיר. בינתיים לא.
זה לא הסיפור של הילדים

בדרום תל אביב יש עשרות אלפי אזרחים שחיי חלק מהם הפכו לגיהינום. המתנדבים והפעילים באים בעיקר מאזורים אחרים. נכון, יש פה ושם בתי ספר בצפון תל אביב שקולטים תלמידים בודדים. אבל הם לא חיים בסביבה שעברה שינוי רדיקלי. הילדים שלהם לא לומדים בבתי ספר שבהם הזרים הם הרוב.

הם חכמים על אחרים. הם שולחים את החלשים שהגיעו כפליטים, כמסתננים, כמהגרי עבודה, כדי להציף את השכונות החלשות. האריתריאים הרי לא יגיעו לגור ברמת אביב. אבל ברחובות מסוימים בדרום הם כבר רוב. ואם רק תתקבל הגישה ההומניטרית, אז הרוב הזה לא יישאר רק בשכונת נוה שאנן. מה אז?

זה לא הסיפור של הילדים. הלב נקרע מול כל ילד שכבר מדבר עברית תקנית, והוא נאלץ לחזור למולדת הוריו. זה סיפור הרבה יותר גדול. זה גל ההגירה הענק שמורכב ממסתננים, מפליטים, ממתחזים, ממהגרי עבודה, מעובדים זרים שפעם היו חוקיים, מפלסטינים שרוצים לממש את זכות השיבה, עם או בלי נישואים. ויש עוד מיליונים בדרך.



מה עושים אתם? הגישה ההומניטרית בהחלט צריכה להיות חלק מהמדיניות. אלא שצריך להוסיף משהו. כל מי שמטיף למדיניות הגירה חופשית לישראל (זו התאבדות לאומית, אבל נניח לכך), צריך להבהיר מה תרומתו. מי שרוצה עוד ועוד ועוד - שייקח אחריות אישית. שיאמץ משפחה. שימצא מקום בבניין המפואר שלו ל-20 אחוז מהמסתננים. הם יסתפקו בדירה אחת לחמש משפחות.

זה יפה לספר על "גרים היינו" ועל הציוויים הנפלאים במקורות. צריך גם לבצע. מי שרוצה שהם יגיעו לרחוב אצ"ל ולשכונת התקווה, אז תודה רבה. זה יפה להציג לציבור, בכל כלי תקשורת, את הילדה הקטנה שרוצה להישאר בישראל. זה בהחלט קורע לב. אבל כדי להבין את המציאות צריך לעשות סיור מודרך בדרום תל אביב. צריך לדבר עם התושבים שם.

ההצגה ההומניטרית של התקשורת ביומיים האחרונים הייתה הצגה שכולה צביעות. מי שרוצה זרים, שלא ישלח אותם לדרום תל אביב. שיקלוט אותם. אחר כך, רק אחר כך, תהיה לו זכות להטיף לאחרים.

בלוגים של בן דרור ימיני
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

בן דרור ימיני

צילום: דעות

נולד בערב ליל הסדר, ולכן שמו בן-דרור. עיתונאי ומשפטן. פרסם את הספר "אגרוף פוליטי" והיה עורך העיתון הלוחמני "הפטיש"

לכל הטורים של בן דרור ימיני

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים
vGemiusId=>/channel_news/nrg_opinions/ -->