לא להגיד "לא" לתכנית המדינית של אובמה
נתניהו צריך לשים מנעול על פיהם של השרים כדי שלא ימהרו לדחות את תוכנית אובמה. הפלסטינים כבר יעשו בשבילנו את העבודה
הפלסטינים, לעומת זאת, מצטיירים כמי שבונים לעצמם מדינה מסודרת. הפטנט של סלאם פיאד, על מדינה מתוקנת, הוא בעיקרו אשליה. משום שמדובר בהון אדיר שזורם מהעולם הרחב. הפלסטינים, פר קפיטה, הם הקהילה המסובסדת ביותר בעולם. תלות טוטלית בסיוע חוץ. כך לא בונים מדינה. כך בונים אשליה בנוסח כפרי פוטיומקין.
> עדכוני חדשות nrg גם בפייסבוק. הצטרפו לרשימת החברים שלנו
הקיץ הקרוב מבשר לנו גם את תוכנית אובמה, וגם את ההצבעה הצפויה על מדינה פלסטינית. מבין השתיים, תוכנית אובמה משמעותית הרבה יותר. האו"ם יכול להביך את ישראל. הוא עשה זאת בעבר, הוא יעשה זאת שוב. תוכנית אובמה היא הסיפור האמיתי. אלא שעם כל הצער שבדבר, או עם כל השמחה, לפי המתבונן, אפשר להניח מראש ששום דבר לא יצא ממנה, כמו שלא יצא מתוכנית קלינטון, מיוזמת ז'נבה או מהצעות אולמרט. כך ששם המשחק הוא "מי יגיד לא".
זו לא תוכנית פשוטה. אין ממשלה בישראל שמסוגלת לחזור לקווי'67, ובוודאי לא לפנות מאות אלפי מתנחלים. אם זו התוכנית - אז אובמה השתגע. קצה גבול היכולת של ישראל מצוי אי שם בין הצעות קלינטון להצעות אולמרט. הצעות שמעניקות לפלסטינים, מצד אחד, מדינה פלסטינית על קרוב למאה אחוזים מהשטח, אך מצד שני - רוב המתנחלים וגושי ההתיישבות נותרים כחלק ממדינת ישראל הריבונית.
מה שחשוב יותר הוא, שהתוכנית כוללת סעיף מרכזי ומתבקש, שעל אף שהוא אמור להיות מובן מאליו, עצם אזכורו המפורש איננו עניין שולי-שלילת זכות השיבה. הסעיף הזה מעמיד את הפלסטינים מול מבחן קשה. יותר מדי ישראלים, בנוסף לאידיוטים שימושיים אחרים בעולם, משלים את הפלסטינים שמותר להם לדרוש הכל בכל. כך שבשנים האחרונות הם הכניסו את עצמם לאשליה שהסרבנות משתלמת. הנה, לאחר כל הצעה שהם מסרבים לה, מונחת לפתחם הצעה משופרת יותר ואיכשהו, בסופו של יום, האחריות מוטלת על ישראל. תוכנית קלינטון? זו ישראל שהכשילה. הצעות אולמרט? זו ישראל שלא היתה רצינית. הם אומרים לא, והלא מודבק לישראל.
כך שאם נותרה מעט בינה בראשם של הקודקודים, אסור להם, ממש אסור, לקפוץ כמו חמורים בראש עם ה"לא". שינשכו שפתיים. שישתקו. שרק לא יקפצו עם צווחות ה"אובמה אנטישמי", או ש"אין על מה לדבר". נתניהו צריך
צריך לשתוק משום שהפלסטינים כבר יעשו את העבודה. הם יגידו לא. הם כבר התחילו להשמיע את הזמירות. נביל שעאת כבר הבהיר: לא יהיה ויתור פלסטיני על זכות השיבה. יש כאן המשך לקו הישן, הקבוע, של דחיית כל הסדר, משום שהם לא ויתרו על חורבן "הפרויקט הציוני", כפי שעוכרים מבית ומחוץ קוראים למדינת הלאום היהודי. במקום לומר חורבן, הם אומרים "זכות השיבה". ומכיוון שהתוכנית אינה מכירה בזכות שכולה תוצר של תעמולה, הפלסטינים כבר יאמרו "לא".
זה עצוב, אבל השאלה היחידה בנוגע לתוכנית היא על מי תוטל האחריות לכישלון. הדרך היחידה לצאת מהמלכודת היא בכך שהפלסטינים יפתחו את הפה. אם רק נשתוק, אם רק לא נאמר לא, הם יעשו את העבודה. כך זה היה תמיד. זה חייב להיות כך גם הפעם.
נא להמתין לטעינת התגובות
