חוליגניות אקדמית: על ביטול שירת ההמנון
ביטול שירת התקווה בטקס הסיום באוניברסיטת חיפה הוא תוצאה של השתלטות הלאומנות האנטי-ציונית על המרחב האקדמי בישראל
הפעם זו לא עוד גחמה של מרצה. הפעם זה המרחב הציבורי באקדמיה. לאט, אבל בטוח, חלקים באקדמיה הופכים לזרוע של השמאל האנטי-ציוני. מדי שבוע מגיעות תלונות. אבל כל המתלוננים מציגים תנאי מוקדם: בעילום שם. מנגנון ההפחדה פועל. עכשיו הגענו לשלב חדש: הלאומנות הפלסטינית מצליחה לדכא את הביטוי הבסיסי ביותר של מדינת ישראל: ההמנון הלאומי.
ביטול שירת ההמנון נובע מטענות מוכרות: ההמנון אינו מבטא את כלל האוכלוסייה. זה נכון. המנון לאומי איננו הצהרה של העמותה לזכויות מיעוטים. ההמנון ההולנדי נפתח במילים "אני, בעל דם גרמני, נאמן למולדתי אשאר עד מותי", וכולל גם אזכור ל"נוצרי הגון". ההמנון הלאומי של סלובקיה קורא לכל אזרח סלובקי לקחת חרב, לצורך מאבק בהונגרים, שפעם עשקו את הסלובקים. בסלובקיה, להזכיר, יש מיעוט הונגרי גדול. וההמנון הצרפתי, שלא נדע, עוסק במלחמות אכזריות ובדם טמא. ההמנון האיטלקי מדבר על "נכונים אנו למות", בקרב מול האויב האוסטרי. וגם המנון דנמרק עוסק ב"עימותים עקובים מדם".
אפשר להמשיך עוד עם המוטיבים הנוצריים, האתניים והשבטיים, שמופיעים כמעט בכל המנוני המדינות האירופיות. משום שזו דרכם של המנונים. הם מבטאים אתוס לאומי והיסטורי של הרוב. לא של המיעוט. ואם המיעוט הלא יהודי ידרוש, אין לשלול אפשרות לנוסח אלטרנטיבי, נוסף, שלא יפגע בישראל כמדינה יהודית, אך גם ייתן ביטוי למיעוט. אלא שאין דיון. יש לאומנות אנטי-ציונית שכובשת עוד חלקים במרחב האקדמי.
הגיע הזמן שראשי האוניברסיטאות יתעוררו
אין כאן שום הפתעה. משום שבמסגרת אותה פקולטה למשפטים פועלת "הקליניקה לזכויות ושיקום אסירים". הקליניקה מפרסמת ניירות עמדה, שמופיעים באתר האוניברסיטה. על נייר העמדה יש כותרת כפולה - גם של הקליניקה וגם של "עדאלה".
ארגון "עדאלה" הוא גוף לגיטימי. שיתוף הפעולה אינו לגיטימי. משום שמדובר בגוף ששולל את זכות הקיום של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ורואה בעצם קיומה של מדינת ישראל "מפעל קולוניאליסטי". על נייר העמדה חתומה עו"ד עביר בכר, לשעבר ב"עדאלה", והיום בקליניקה המשפטית. כאשר בודקים את הפעילות
באותה קליניקה, לפחות לפי פרסומי דף הבית, מתברר שמדובר בסניף של "עדאלה".
זה לא שכל המרצים שם, באוניברסיטה או בפקולטה, הם אנטי-ציונים. זו הדומיננטיות של האנטי-ציונים, מרצים וסטודנטים, שהופכת לדורסנית. וכל טענה נתקלת בפזמון הידוע: "חופש הביטוי האקדמי". הגיע הזמן שראשי האוניברסיטאות יתעוררו. הגיע הזמן שהם יבינו שמישהו גונב להם, לנו, את המרחב הציבורי ואת החופש האקדמי. משום שהפגיעה בחופש האקדמי איננה מצד המבקרים. הפגיעה היא מצד אלה שנושאים את שמו לשווא. עדאלה מנצחת. האקדמיה מובסת.
נא להמתין לטעינת התגובות
