העדפה ליוצאי צבא הינה שגויה
הטענה שמסיימי שירות צבאי מופלים במגזר הציבורי היא חסרת בסיס. חקיקה בנושא תביא לחיזוק החזקים ממילא. תגובה לשמואל הולנדר
התנגדותו של הולנדר נובעת מתמיכתו לגופו של עניין בהצעת החוק וכן מתפיסתו לפיה "מה לו (ליועץ המשפטי) ולנושא מובהק של מדיניות ותפיסת עולם".
אכן , אין זה מתפקידו של היועץ המשפטי להתוות מדיניות עבור הממשלה. אך תפקידו המובהק הוא, בין השאר לייעץ לממשלה אם הצעות חוק המקודמות על ידה עומדות במבחנים חוקתיים. הצעת החוק סוטה מעיקרון השוויון בצורה כל כך בוטה, שאסור היה ליועץ המשפטי לממשלה לשתוק, וטוב עשה שקבע עמדה נחרצת.
לגופו של עניין: הולנדר תמה כיצד אף יועץ משפטי לממשלה לא טען כי ההעדפה המתקנת הניתנת לערבים, נשים, אנשים עם מוגבלויות ואתיופים מנוגדת לעיקרון השוויון, וההתנגדות מושמעת רק נגד העדפה של מסיימי שירות צבאי.
התשובה טמונה בהבנת מהותו של מנגנון ההעדפה המתקנת: סטייה מכוונת מעיקרון שוויון ההזדמנויות, שהוא העיקרון החולש על שוק העבודה, לרבות המגזר הציבורי. סטייה כזו מוצדקת רק לטובת תיקון מצב של אפליה מתמשכת ותת-ייצוג - וזהו המצב באשר לקבוצות שהוזכרו לעיל.
לעומת זאת, קבוצת מסיימי שירות צבאי ולאומי אינה קבוצה מופלית, והיא אינה מיוצגת בחסר בשירות הציבורי. הולנדר מעלה
דה-פקטו, מסיימי שירות נהנים היום מיתרון בקבלה לשירות הציבורי. במציאות זו, הענקת העדפה מתקנת למסיימי שירות הופכת על פיה את מנגנון ההעדפה המתקנת, מכלי שנועד לקדם את החלשים למנגנון המיטיב עוד יותר עם החזקים ממילא. משום כך העדפה מתקנת של מסיימי שירות סותרת במובהק את עיקרון השוויון, ואילו העדפה מתקנת של הקבוצות האחרות - לא.
כנציב שירות המדינה בעבר ניתן לצפות שהולנדר יבין שהעדפה מתקנת למסיימי שירות מרוקנת מתוכן את הוראות הייצוג ההולם הקיימות בחוק.
אם ערבי ובעל מוגבלות זכאים לאותו מנגנון העדפה לו זכאי גם כל מי ששירת, איזו משמעות יש להעדפה זו? הולנדר ודאי מכיר את המצב המחפיר של האוכלוסיה הערבית בשירות הציבורי, חרף קיומה של חובת ייצוג הולם מזה 15 שנה וקבלת אינספור החלטות ממשלה בנושא.
במקום לתת רוח גבית לצעדים החשובים הננקטים לאחרונה על ידי נציבות שירות המדינה בשיתוף פעולה עם ארגונים אזרחיים להסרת חסמים בפני האוכלוסיה הערבית, הולנדר בוחר לצדד בהצעה הממוטטת בהינף יד את ההישגים המעטים שהושגו בתחום.
חבל. כי הולנדר בוחר להציג משוואה פשטנית ופופוליסטית לפיה התנגדות לחוק משמעה אי הוקרה של לוחמים. הרי אין כל מחלוקת כי יש לעודד ולהוקיר את המשרתים בצבא ובשירות הלאומי. אף אין מחלוקת כי יש מקום לתגמל מסיימי שירות באופן מידתי ובתחומים שיש קשר הגיוני ביניהם לבין השירות, כגון מענק שחרור ומתן הקלות מסוימות לאחר השירות לסיוע בהשתלבות בחיים האזרחיים.
המחלוקת היא בשאלת פניו של השירות הציבורי: בעוד שמדינות דמוקרטיות ברחבי העולם משקיעות משאבים רבים כדי ליצור שירות ציבורי מתוקן ושוויוני, המשקף את ערכי המשטר והחברה, בישראל מקודמות הצעות חוק שמטרתן להצדיק את המציאות הקלוקלת של היעדר שוויון הזדמנויות אמיתי בשירות המדינה ואף לעגנה בחוק.
פרופ' מרדכי קרמניצר הוא סגן נשיא במכון הישראלי לדמוקרטיה. עו"ד טליה שטיינר היא חוקרת במכון הישראלי לדמוקרטיה
נא להמתין לטעינת התגובות
