חוק: שימור האנרגיה

באיחור של חמש שנים אני מקדיש טור לאנרגיה חולנית, הלהקה הכי מטורללת בישראל, ועל הדרך מבצע פיגוע טרור מוזיקלי בלי לפחד לצאת אידיוט

ליאור דיין | 5/8/2011 9:15 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
תגיות: מוזיקה
בדרך לזירת ההתרחשות הזכרתי לעצמי איך נוצר הקשר הראשוני ביני ובין אנרגיה חולנית. לפני בערך חמש שנים הגעתי למחסן בדרום תל אביב ששימש כחדר חזרות. אחרי שראיינתי את חברי הלהקה, הציע אריה פיין שאם אני כבר כותב עליהם, אולי כדאי שאעלה איתם לבמה בהופעה הקרבה במועדון הבארבי. "ככה שתוכל להרגיש איך זה להיות חבר להקה ותוכל לכתוב על זה מנקודת מבט אמיתית", הסביר ואני הסכמתי.

אני זוכר שהגעתי לבארבי במצב קשה, כשאני שיכור להפליא, כמו אלתרמן בימי כסית העליזים. עליתי לבמה, התיישבתי ישיבה מזרחית, תפסתי כל מיני שייקרים, תופי מרים וקסטנייטות ובמלוא חוסר הקצב המוזיקלי הפנומנלי שלי הרעשתי במשך כל ההופעה כמו איזו תחנת כוח קטנה.

ואז אני נזכר שאחר כך הלכתי עם הסולנית, ענאל, לבראסרי והתעלפתי שם בשירותים למשך שעתיים עד שמישהו פרץ את הדלת, מצא אותי על הרצפה ואמר לי במבט מבוהל, "כבר חשבנו שמתת". ואני אמרתי לו, "הלוואי. תאמין לי, אני מנסה כבר שנה וחצי למות ולא ממש מצליח".

מעולם לא כתבתי טור על הלהקה והראיון איתם לא פורסם, גם את זה אני זוכר. אבל איך בדיוק הגעתי ללהקה הזאת, את זה שכחתי. גם פיין ואורטויה לאנדר, מנהיגי הלהקה, לא ממש זוכרים. אבל הם שמחים לראות אותי כאן. מבחינתם, הנסיבות לא חשובות כמו העובדה שאני שוב איתם כאן ועכשיו, חמוש בנכונות ובאופטימיות זהירה, בדרכי לעלות איתם על הבמה.

מאז אותה הופעה כירורגית בבארבי, אריה ואורטויה מתייחסים אליי כאל חבר להקה מן המניין. זה קצת מצחיק לקבל מהם מיילים והודעות טקסט על חזרות, הקלטות וצילומים לקליפים, אף על פי שאני אף פעם לא מגיע ולמרות העובדה שבהופעתי החד פעמית בבארבי הוכחתי שכל קשר ביני ובין מוזיקה הוא מקרי בהחלט, אפילו מסוכן. הם מבחינתם אוהבים אותי אהבה שאינה תלויה בדבר (או בחוש קצב או בכישרון מוזיקלי) ומחכים שאשוב לחיק הלהקה, יש להם זמן וסבלנות.
מוכן ומזומן לזנק לזירת המיקרופונים

לפני כמה שבועות החלטתי שאני חייב לעשות לזה סוף ולחשוף את האמת שלי. התקשרתי לאורטויה ואמרתי לה שלעולם לא אוכל להיות "חבר להקה" מן המניין, מקסימום "חבר של כבוד", פשוט אין לי את זה בתוכי. אורטויה הבינה אותי, "כנראה שאתה צריך לעשות את מה שאתה צריך לעשות", אמרה ואני נחנקתי בפנים.

"אבל מה שכן", הוספתי, "אני חושב שהגיע הזמן שאכתוב את הטור שהבטחתי לכתוב לפני חמש שנים". אורטויה שמחה לשמוע את זה, נראה שזה ניחם אותה מעט, ואחרי כמה שניות אמרה שיש להם הופעה ב"אוזןבר" ושהם ישמחו מאוד אם אוכל לבוא, לעלות איתם פעם נוספת על הבמה וגם לכתוב על זה.

איך יכולתי לסרב?

אז עכשיו אני איתם ב"אוזןבר", מתחת למטריית הפנסים הצבעוניים והרמקולים, מוכן ומזומן לזנק לזירת המיקרופונים והמוניטורים ולתרום את חוסר הקצב שלי לכאוס הכללי על הבמה. רגע לפני העלייה לבמה אריה מבקש ממני להזכיר לו על איזה כלי אני מנגן. אני מסביר לו שאני לא יודע לנגן על אף כלי. יותר מזה, "יש שיגידו שצריך להוציא נגדי צו מניעה ולאסור עליי להתקרב לכל הכלים המוזיקליים בתבל". " מה זה חשוב? ", הוא אומר ונותן לי טפיחה חברית על השכם. "אתה לא צריך לדעת לנגן על שום דבר בשביל להיות חבר באנרגיה חולנית". ואלוהים יודע כמה זה נכון.

כמו עלים שהגיע זמנם לנשור מהעץ

עוד קודם, בחדר האמנים מאחורי הקלעים, מתרחשת סצנה שיכולה כנראה לקרות רק לאנרגיה חולנית: כל חברי ההרכב יושבים בחדר הצר והצפוף ולפתע שרה אדלר, הסולנית, שואלת את אריה "אפשר לנצל את הזמן בשביל לברר איך הכל יתנהל בהופעה?". אריה משיב לה: "אני לא ממש יודע, נעלה לבמה ואיך שייצא ייצא". מישהו מעיר: "מה זאת אומרת 'איך שייצא ייצא?'". כל המבטים מופנים לאריה, אך הוא לא עושה דבר ורק מחייך בשלווה נצחית.

הוא עומד שם בקצה החדרון, כמו מנהיג קומונה היפית בסיקסטיז, לבוש חולצת משי עם פסים מזוגזגים אדומים-לבנים, מכנסי פדלפון כחולים כהים וסנדלים חומים ומרכיב משקפי שמש גדולים סטייל ג'קי קנדי. רק לגורואים כמוהו יש את היכולת לשתוק ככה ולהגיד כל כך הרבה. ואריה הוא בהחלט סוג של גורו, שמנהל את הקומונה המוזיקלית שלו דרך האורגן החשמלי ופאות הלחיים העבות מ-1991.

במבט חטוף אני יכול לזהות שהיחידים שהיו בלהקה לפני חמש שנים ושרדו הם אריה ואורטויה. האמת, זה לא מפתיע. זה חלק מתהליך ההתפתחות הטבעי של הלהקה. אנרגיה חולנית היא להקה שמבוססת על תחלופה גבוהה של נגנים ובעיקר של הסולניות-שחקניות שמתחלפות מדי תקליט.

כמו עלים שהגיע זמנם לנשור מהעץ, כך גם הסולניות נושרות אחרי הקלטת האלבום וסיבוב ההופעות בטבעיות וברכות. עם השנים תרמו את מיטב מיתרי הקול שלהן נערות זוהר חינניות כמו קארין אופיר, רננה רז, אפרת כהן, הילי ילון, שירה וילנסקי ועוד רבות וטובות. את שמות הנגנים שהתחלפו אני אפילו לא מתחיל לציין, כי זו משימה מורכבת וארוכה שתחייב אותי לעבור מהמתמטיקה הקלאסית למכניקת הקוונטים.

ההוא שנשאר שיכור ממש נהנה

אריה עושה לי היכרות עם המערך הנוכחי: שרה אדלר (33), סולנית; אייל פיק (22), גיטריסט ומעבד מוזיקלי; שרית ברקן (32), קולות; ניר שדה (29), בס; גלן גלנצר (20), תופים . וזה בנוסף למנהיגים המייסדים אריה פיין (45), שמנגן על האורגן ומלחין את רוב השירים, ואורטויה לאנדר (33), שמנגנת על כלי הקשה וכותבת חלק נכבד מהטקסטים.

בפינת החדר עומד אדם נוסף שלא משייך את עצמו לכלי כלשהו. כשאני שואל מיהו אני מקבל את התשובה המוחצת: "קוראים לי יונתן גוטסמן, אני בן 37 ואני מנגן על מקרנות". ובמילים פשוטות יותר: הוא VJ שמקרין סרטי וידאו על מסך לבן מאחורי הלהקה. יונתן הוא חבר להקה לכל דבר. יש לו נוכחות פסיכדלית ראויה והוא מתמזג באופן מושלם עם האנרגיות החולניות של הלהקה המטורללת ביותר בישראל. אריה ואורטויה אפילו מכנים אותו "הדובר הרשמי של הלהקה".

הוא מסביר לי ש"לכל הופעה יש גם תנאי מגרש שונים ובכל מקום אתה יכול להקרין בצורה אחרת. יש מקומות יותר מסודרים, ויש מקומות פחות מסודרים, כמו המקום בו אנחנו נמצאים היום. מן הסתם היום המקרנה תהיה עליי חלק מהזמן, כי אלה תנאי המגרש".

מה אתה הולך להקרין בהופעה הערב?
"היום יהיו בחורות שגולשות, סרט תדמית לשטוקהולם, והנחיתה על הירח, בכל זאת, עכשיו זה יולי". מה הקשר ליולי?
"הנחיתה הראשונה על הירח הייתה ביולי 1969".

אחר כך אנו מדסקסים קלות בתאוריית הקונספירציה המפורסמת שהנחיתה על הירח בעצם בוימה וצולמה באולפן בהוליווד, ואז שבים לדבר על עניינים ארציים יותר. יונתן נזכר בפעם הראשונה שראה את אנרגיה חולנית על הבמה: "זה היה ב-2001 והיה לי ברור מיד שזה הדבר האמיתי".

איך ידעת?
"את הדבר האמיתי אי אפשר להסביר, זה פשוט זה. אתה מרגיש את זה".
אז כל שאר הדברים שהם לא אנרגיה חולנית הם לא הדבר האמיתי?
"כן, כל דבר אחר אפשר להסביר בצורה שכלתנית ולהגיד משפטים כמו 'יש להם גרוב, יש להם סאונד מעניין, הם מנגנים נהדר'. את אנרגיה חולנית אי אפשר להסביר במילים האלה".

ההופעה תכף מתחילה ואריה אומר לי שצריך לסיים ולעלות לבמה.
יש לי שאלה אחרונה: "מה אתם מצפים מההופעה היום?". אריה: "אנחנו אף פעם לא מצפים".

אורטויה: "אנחנו בעיקר מצפים שההופעה תיגמר באיזשהו שלב".

יונתן: "אני זוכר הופעה, לא זוכר בדיוק באיזו שנה, במקום בשם 'סיילום' או משהו כזה. ההופעה הייתה חלק מערב של כל מיני להקות פאנק ומטאל ומה שקרה הוא שברגע שכל הלהקות סיימו להופיע, כל הפאנקיסטים הלכו הביתה ונשאר רק בן אדם אחד בקהל שהיה שתוי לגמרי, ממש שפוך על הרצפה, והלהקה עלתה לבמה והופיעה מצוין. אני נורא נהניתי, אבל לא היה שם אף אחד, רק אותו שיכור שהיה שפוך עם ריר על הרצפה. ובסוף הערב באתי לאריה ואמרתי לו, 'תשמע, הופעתם מצוין, אבל לא היה פה אף אחד'. אז הוא אמר לי,'כן, אבל זה שהיה מאוד נהנה".

תחרות אידיוט נולד

זירת ההתרחשות מתחילה לקבל צורה: 30-20 איש בקהל, פנסי תאורה מחליפים צבעים באיטיות, כלי נגינה דרוכים על הבמה, מיקרופונים קשובים לנעשה, מוניטורים ערניים, ריח אלכוהול זול, סיגריות, עשן, סאונדמן שנראה קצת תשוש - לך תדע מאיפה הוא בא ולאן הוא הולך, אולי הוא חוזר הערב לאוהל בשדרות רוטשילד - מזיז כפתורים על מיקסר עייף, ומקרנה אחת ליד הקיר, עם יונתן מאחוריה, מכוונת אל עבר הבמה ומחכה להתיז צילומים של הנחיתה על הירח, שטוקהולם ובחורות על גלשנים.

זו לא דרך אידאלית להופיע, אבל גם זו דרך. דקות לפני העלייה לבמה אני תופס שיחה עם גדי ליבנה, שדרן הרדיו הוותיק מ-88FM, שמתארח בהופעה ושר שני שירים.
איך היית מסביר למישהו שלא מכיר את אנרגיה חולנית מה זה הלהקה הזו?
"הייתי מסביר שזה שילוב מאוד מעניין של להקה שמצד אחד הראש שלה מונח בסוף שנות השישים-תחילת השבעים, ומצד שני הם מאוד אלטרנטיביים. סאונד שונה לגמרי מכל מה שאנחנו מכירים, מאוד לא ישראלי, סאונד באמת יוצא דופן וייחודי. לצערי הם לא כל כך תפסו. יש להם חוג שלהם שמשוגע עליהם, אבל זהו".

למה לדעתך הם לא תפסו?
"אולי כי השירים לא מספיק מלודיים. זה באמת קצת מוזר, כי השירים שלהם מאוד חמים מבחינה מוזיקלית, מאוד מפותחים, והסאונד מזמין מאוד. אני לא יודע, אין לי הסבר".

הלהקה עולה ומתחילה לנגן. אנרגיות, לא בהכרח חולניות, נשפכות לכל עבר. הקהל מתחיל לזוז. אריה מסתתר מאחורי משקפי השמש ומביט אל עבר נקודה לא ברורה באופק הקצר. ידיו זזות אוטומטית על הקלידים. פרצופו, כמו תמיד, קפוא, לא מסגיר שום דבר לגבי מה שהולך אצלו בפנים. הייתי נותן הכל בשביל לדעת על מה הוא חושב ברגע זה.

אורטויה לעומתו משתוללת וזזה לכל עבר. לא קשה לנחש מה היא מרגישה. השמחה על פניה ברורה. שאר חברי הלהקה מתנועעים לצלילי המוזיקה, אבל אני מתמקד באורטויה ובאריה, שני היצורים המשונים האלה שרוכבים כבר שנים על גלי האנרגיה החולנית שאותה יצרו.

השירים ממשיכים להתנגן ואני יודע שבקרוב יגיע שיר מספר 7 ואני איאלץ לקום ממקומי, לעלות לבמה ולעשות משהו שאני פשוט גרוע בו: לנגן. התוכנית שלי די פשוטה: להתרחק כמה שיותר מהמיקרופון ולמזער נזקים, כלומר לנגן הכי חלש שאפשר כדי לא להרוס את המוזיקה וההרמוניה הכללית.

מה שלא יהיה, אפילו אם לא ישמעו אותי, ברור לי שאיראה כמו אידיוט, והאמת היא שזה די מציק לי. כמה שלא אנסה להכחיש את זה, בסופו של דבר תמיד אשאר מישהו שמאוד חשוב לו מה אחרים חושבים עליו. והמחשבה על כך שאנשים בקהל יביטו בי נאבק עם כלי הנגינה וישאלו את עצמם, "מאיפה הביאו את האוטיסט הזה, האם הגענו לתחרות 'אידיוט נולד'?", פשוט רודפת אותי.

פרסומת לחוסר מודעות עצמית

בסוף מגיע שיר מספר 7. אריה מזמין אותי לעלות לבמה ואני ממש נבהל. המחשבות מתחילות לרוץ לי בראש בקצב גבוה, אני מרגיש כאילו אני מארח אולימפיאדה שלמה אצלי במוח, ופתאום אני נתקל בזיכרון מלפני שנתיים וחצי: איך שהגעתי למכון הגמילה בלוס אנג'לס והדבר הראשון שאמר לי אחד המדריכים שם זה שכל אדם חייב לתת לעצמו להיראות כמו אידיוט מדי פעם. אדם חייב שתהיה לו ענווה מסוימת, אחרת הוא לא ישרוד.

"ככה זה, אני פשוט חייב לעשות את זה וזהו", אמרתי לעצמי וזינקתי על הבמה כמו האידיוט שאני. המוזיקה התחילה להתנגן ואני תפסתי שייקר צבעוני ביד אחת ותוף אפריקאי קטן ביד השנייה והתחלתי לייצר רעש מקומי. היה לי ברור שאני לא בקצב ושאני נראה כמו פרסומת לחוסר מודעות עצמית.

האנשים בקהל הביטו בי בתדהמה מוחלטת, פיותיהם פעורים נוכח הטרור המוזיקלי שהפקתי. "אני חייב לתת לעצמי להיות אידיוט מוחלט אם אני רוצה לשרוד", סיננתי לעצמי כמה פעמים והגברתי את עוצמת התיפוף שלי בלי להתחשבן עם איש בקהל ועם מה שהוא חושב עליי. ניתקתי את עצמי מהאגו הפרטי האלים ומהכבוד העצמי האגרסיבי שלי, ונתתי לעצמי להיות למשך שיר אחד האדם האידיוט ביותר במזרח התיכון. כמה שזה היה משחרר.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

ליאור דיין

צילום: .

בן 28, כותב במעריב. גובה: 1.75. אביה המאמץ של החתולה עליזה סגמן

לכל הטורים של ליאור דיין

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים
vGemiusId=>/channel_news/nrg_opinions/ -->