מחאת

דממת הגיליוטינה

השימוש בדימויים אלימים הבעית את כולנו בתקופת ההפגנות הפרועות נגד רבין. מדוע לא נשמע קול מגנה ותקיף נגד הצבת הגיליוטינה במאהל?

שי גולדן | 12/8/2011 4:54 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
בתקופת המחאה נגד הסכמי אוסלו התקיימה בצומת רעננה הפגנה גדולה, שבה השתתף יו"ר האופוזיציה דאז בנימין נתניהו. מספר מפגינים נשאו ארון קבורה שעליו כתבו את המילה "ציונות", כדי לדמות כיצד תהליך אוסלו ממית את הציונות. נתניהו עמד מנגד ולא מחה. מחנה השמאל השתולל. ובצדק.

לימים, כשנרצח ראש הממשלה רבין, שבו והזכירו לנתניהו את הרגע בצומת רעננה ואת הרגע על המרפסת בכיכר ציון בירושלים כרגעים שבהם התייצב לימין ההסתה שהובילה מאוחר יותר לרצח. הם צדקו אז - שתיקתו של נתניהו אל מול הדימויים הברורים הללו, פירושה הסכמה למטען המסוכן שהם נשאו.

והנה שלשום, בלב שדרת המאהלים ברחוב רוטשילד בתל אביב, נטעה ידו של האמן אריק קליינר גיליוטינה, אמיתית. מיצג אמנותי, אולי? תהו חלק בעניין אינטלקטואלי בלתי מבוטל; מעשה קונדס, אפשר? העלה מישהו אחר אופציה לבדיקה. מוזר - כך סתם, ניטע לו סמל עז, אלים ומפחיד מאין כמותו, בלב המון גדול של אנשים טובים ואיש אינו יודע לומר מה פירושו, את מה ואת מי הוא מייצג וכיצד לעזאזל הגיע לשם.

אתמול בערב כבר התייצב אותו קליינר בערוץ 10, התוודה שהוא עומד מאחורי המעשה (בעזרתם של שישה מחבריו) וטען שמדובר ב"מיצג אמנותי" וב"סמל של ערכי המהפכה צרפתית: שוויון, חירות ואחווה".
החרדה מפני גלישת ההסתה

יחסית לאמן, קליינר אינו שולט יתר על המידה בכלי העבודה החשוב ביותר לכל אמן והוא הדימוי. אחרי הכל, את המשמעות של מתקן ההוצאה להורג הזה מבין כל ילד: קריאה למוות של מישהו. אולי ראש הממשלה, אולי אנשים עשירים, אולי מתנגדים למחאה ואולי כל מי שאינו תומך בה. אין שום דבר אמנותי בלהב פלדה ובלולאת כליאה לראש, בטח לא בתקופה שבה הדם רותח בעורקיהם של מאות אלפים בישראל.

ביום רביעי בערב כינה רגב קונטס, אחד ממובילי התנועה, בדף הפייסבוק שלו את פקחי עיריית תל אביב שפינו אוהלים בלתי מאוישים "קאפואים שמחבלים במחאה". קונטס מיהר להתנצל ולמחוק את ההערה. הגיליוטינה גם היא סולקה חיש מהר מהשדרה על ידי פקחי עיריית תל אביב (ע"ע: "קאפו"), אבל המחאה הזאת, מתקרבת, גם אם בלי משים, אל קווים אדומים, שחצייתם מסוכנת.

מי שמסוגל לשלהב מאות אלפי אנשים ולשכנע אותם

לצאת לרחובות, עלול לגרום (בלי להתכוון) לאידיוט אחד לקחת את חייו של איש. וביקורת אמנות מזורזת עבור אריק קליינר: אין שום דבר אמנותי ברצח. אין שום חן אסתטי בהסתה.

האם החרדה מפני גלישת ההסתה והשימוש בדימויים אלימים לא הייתה מה שהבעית את כולנו בתקופת ההפגנות הפרועות נגד יצחק רבין? האם לא נשבענו לא לעמוד יותר מנגד לעולם, כשמישהו משחק באש הקריאה הסמלית לאלימות?

והנה, במקרה של הגיליוטינה: דממה דקה. צבא העיתונאים שמדברר את המחאה הזאת מילא פיו מים. אחרי הכל - מדובר במיצג אמנותי, במעשה קונדס מטופש, של "קומץ" שאינו מייצג אלא את עצמו. מצלצלת מוכר הרטוריקה הזאת?

אם משהו יהרוג את המחאה הסופר-חשובה הזאת תהיה זאת הצביעות. וזאת, כרגע, משתוללת בהרבה מאוד מקומות בישראל. ומי שמעז למחות נגדה ולהצביע עליה - ובכן, לא סתם הונחה שם גיליוטינה.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

שי גולדן

צילום: .

בן 40, סגן עורך מעריב

לכל הטורים של שי גולדן

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים
vGemiusId=>/channel_news/nrg_opinions/ -->