יש חיה כזאת: 11 בע"ח שהתגלו ממש לאחרונה
צפרדעים שקופות, תולעים ירקרקות, דג עם ניבים ועטלף שדומה ליודה מ"מלחמת הכוכבים". קבלו את 11 בעלי החיים הביזאריים ביותר שגילתה האנושות בשנים האחרונות
מצד שני, מתברר שמדי כמה שנים זעקות ה"יש" האלו מרעידות את עולם המחקר (היבשתי ו/או הימי ) עם גילויו, זיהויו וקטלוגו של איזה בעל חיים "חדש". ברוב המקרים, מטבע הדברים, בעלי החיים החדשים האלה יהיו די ננסיים, שלא לומר מיניאטוריים, במשקל כמה גרמים, מה שאומר שגם לפני שנחשפו הם לא ממש תפסו יותר מדי מקום על הגלובוס. מה שכן, מרגע גילוים הם נהנים מהתווית היוקרתית של "בעל חיים בסכנת הכחדה".
המסע לגילויו של בעל חיים חדש מתחיל כאשר קבוצת חוקרים מסמנת לעצמה מטרה על המפה, יוצאת לדרך עם רשת פרפרים, כובע ספארי, משקפת ושאר אביזרי פק"ל וכעבור כמה חודשים או שנים, כשגופם מעוטר במספיק עקיצות, הם שבים לציוויליזציה מגובים בכותרת מרעישה: "1,200 זנים חדשים באמזונס", "מעל ל-120 מינים חדשים בבורנאו" או "עשרות בעלי חיים ימיים באוסטרליה".
לפעמים הצילומים שהחוקרים אוחזים בידיהם הרועדות מהתרגשות אכן מעלים חיוך (כמו במקרה של עטלף היודה), אולם לפעמים אתה מביט ביצור החדש שהגיע לשכונה ולא ממש מבין איך מישהו הצליח ליצור משהו כל כך מכוער, עד שלפעמים נדמה לך שאולי מדובר בכל המוטציות והטעויות של הטבע שממילא נדחקו לשוליים.
הדג הזה התגלה לגמרי במקרה במפרץ מקסיקו ב-2010, זמן קצר מאוד לפני שהאזור נפגע אנושות מזיהום הנפט שנשפך במפרץ והפך לאסון אקולוגי אמיתי. בעקבות זיהום הנפט הפך הדג בעל כורחו לסלב של האסון האקולוגי וכיכב בכל ידיעה שנגעה לכיסוי התקשורתי של המקרה.
אין ספק שבנבחרת הכדורסל של החרקים מובטח לו מקום של כבוד. חרק המקל הזה שבר כל שיא עולמי מוכר, עם גילויו באי בורנאו שבים סין באוקטובר 2008. בסך הכל שלושה פריטים נדירים כאלו נספרו, וגם הפעם ידה של הנקבה הייתה על העליונה - והיא קבעה שיא עולם, עם אורך מרשים של 56.7 סנטימטר . החרק לא תופס יותר מדי נפח בעולמנו, שכן גופו, כמו גם מחושיו, נראים כמו גפרורים ארוכים במיוחד. מי שלא הולך לטפס על צמרות העצים הגבוהים במיוחד ביערות בורנאו, מוזמן להגיע למוזיאון הטבע בלונדון, שם יש תצוגה נדירה אחת של החרק הארוך בעולם.
הדמיון של העטלף המוזר הזה ליודה מ"מלחמת הכוכבים" מביך משהו. השם הרשמי שלו הוא "עטלף פירות בעל אף צינורי", והוא התגלה ב-2009 בפפואה ניו גיני בשמורת הר מולר, יחד עם עוד כמה זנים ויצורים חדשים. החוקרים, ששהו בשמורה במשך מספר חודשים, נדהמו מהדמיון בין העטלף הקטן ובין הדמות הקולנועית. יש לו צמד אוזניים מרשימות, אף צינורי מחודד ובולט והוא פעיל בעיקר בשעות החשיכה. ההבדל היחיד בינו ובין "יודה" הוא שמאסטר הג'דיי ההוליוודי עדיין לא למד לעוף בין צמרות העצים ולברור זרעים מבין פירותיהם. יודה, למרות כיעורו הרב, מציג סוג של חינניות וגם יעיל בצורה בלתי רגילה לסביבה שבה הוא חי. הודות לנבירה שלו בפירות העצים, הוא עוזר בפיזור הזרעים ולהרחבת הצמחייה באזור המחיה שלו.
כשמו המוזר כן הוא: מעין הכלאה מוזרה בין צפרדע לדג, שמסתתר בתוך הריפים, בין האלמוגים. לראשונה צפו בו ב-2009, כאשר קבוצת חוקרים התעמקה באזורי הים סביב באלי ואמבון, שני איים באינדונזיה. הערכה היא שניתן למצוא אותו בעוד אזורים באינדונזיה. הוא באורך 15 ס"מ, אין לו שלד ויש לו פרצוף שטוח ולא נעים לומר, די מכוער. הוא מסתתר מפני טורפים ימיים בעומק של חמישה עד שבעה מטרים, בדרך כלל במרחק של פחות מ-20 מטר מהחוף. הוא "הולך" על הסנפיר שלו, כי גופו יכול לדגמן את מצב "הלפני" של שומרי משקל. היצור הזה כל כך עגול עד שהוא לא מסוגל לנוע ולשחות. הוא יותר מתגלגל מאשר מתנהל במים. ארוחת הבוקר שלו כוללת בעיקר שרימפסים ודגיגונים קטנים.
מדובר בטווה הקורים הזריז והגדול בעולם. העכביש, הקרוי על שם צ'רלס דארווין, מסוגל לטוות את הקורים החזקים בעולם, הנמתחים גם מעבר לנהרות ואגמים. הוא התגלה במדגסקר בסוף 2009 וקורי המשי שלו הם החומר הביולוגי המוכר החזק בעולם, פי עשרה מקוולאר (תחליף פלדה שמשמש לאפודי מגן) ופי שניים מכל קורים אחרים. הקורים שלו נמתחים לעתים עד ל-25 מטר וגובהם מגיע עד שלושה מטרים. ברשת קורים אחת שהתגלתה מעל לנהר במדגסקר, נלכדו לא פחות מ-30 חרקים שונים, מה שאומר שלא ממש צריך לדאוג לארוחת הערב של עכבישי דארווין. ומי יאכל ראשון? אין בכלל שאלה, ברור שהנקבה תזכה לטעום מהמעדנים שנלכדו בקורים. הסיבה: היא גדולה כמעט פי שלושה מהעכביש הזכר. כמובן שגודל זה עניין יחסי: גברת דארווין מגיעה לגודל של 18 מ"מ. הוא שליש ממנה, די ברור מי עושה כלים בבית.
בניגוד לחבר'ה האחרים, כאן מדובר בבעל חיים של ממש - ועוד באחד כזה שאפשר לראות בעין, אבל כדי לצפות בלטאת המוניטור תצטרכו לטוס לפיליפינים, כי רק שם היא נמצאת. כינוי החיבה שלה הוא "לטאת היער" והסיבה שלא גילו אותה עד עכשיו היא העובדה שהלטאה מסתתרת על צמרות העצים באזורים המיוערים ביותר. הלטאה הזו מסוגלת להגיע עד לאורך של שני מטרים ולמשקל של עשרה קילו. יש לה נקודות מוזהבות הפזורות לאורך גופה ויכולת הסוואה מושלמת.
בחזרה לאי בורנאו בים סין. באי, השלישי בגודלו בעולם, התגלו לא פחות מ-123 זני בעלי חיים חדשים, במהלך מחקר שנערך בשמורות הטבע באי במשך שנתיים. בתום המחקר, שהסתיים ב-2009, בחר ארגון שמירת הטבע העולמי WWF להוציא לאור את חילזון הנינג'ה, שזכה בשם המבטיח הודות ליכולת המופלאה שלו לירות "חיצי אהבה" אל עבר בני מינו. החיצים עמוסים בהורמונים שאמורים להגדיל את הסיכוי להצלחת הזיווג. החילזון הצהוב-ירוק התגלה מזדחל לו בנחת על פני עלים, גבוה גבוה, על צמרות העצים הגדולים ביותר בשמורה.
השם שלו נורא מפחיד. המראה שלו, בלי להעליב, מפחיד עוד יותר. אבל אין טעם להיכנס לפאניקה: למרות השיניים הבולטות שלו שעשויות מעצם של ממש, היצור הכעור הזה מתהדר באורך של 17 מילימטר בלבד. אם זה לא מספיק, לדרקולה המיניאטורי אין צבע מוגדר. ניבי ערפד שיוצאים מהפה דווקא יש לו ועוד איך. כדי לחזות בו צריך לצלול עם זכוכית מגדלת באזור צפון בורמה. החוקרים ממוזיאון הטבע בלונדון משוכנעים שהדג המשונה איבד את השיניים שלו מתישהו במהלך ההתפתחות האבולוציונית שלו לפני כ-50 מיליון שנה. במרוצת השנים הוא פיתח, במקום השיניים, צמד ניבים עשויים מעצם. דג הדרקולה לא משתמש בניבים כדי להרוג. הניבים המאיימים נועדו להפחיד את בני מינו ולהראות בגרות. החוקרים ניסו להתחקות אחרי בני משפחה נוספים בעזרת הדנ"א שלו, אולם לא הצליחו למצוא לו שום קרוב משפחה מוכר, מה שאומר שהוא כנראה יחיד ומיוחד מאוד.
מול חופי מפרץ מונטריי שבקליפורניה, בעומק של שלושה קילומטרים, התגלו בשנה שעברה התולעים הירוקות האלו, המתעקשות לגור באזור החשוך, הקר והלא מוכר של האוקיינוס. ברגע שהן חשות מאוימות, הן משחררות בועות זוהרות בצבע ירוק זרחני כדי להזהיר את הטורפים. מי ששמה עליהן עין, התעמקה בהן והכירה אותם לשאר העולם, היא חוקרת אמריקאית בשם ד"ר קרן אוסבורן. האורך שלהן לא עולה על כסנטימטר וחצי ובמבט מהיר הן נראות כמו "מברשת ניקוי" מוארכת שבקצה שלה שני מחושים. משני צדי הגוף יש לה מעין דוושות שפועלות כמו פרופלורים קטנים, שבעזרתם היא נעה במצולות. כשהיא חשה בסכנה, היא לא רק תשחרר את הבועות הזוהרות והירוקות, אלא מיד תפעיל את אותם פרופלורים לאחור, כדי לסגת באלגנטיות מאזור הסכנה.
הוא לא ממש חדש, אבל תודו שאפילו בצלילת ההיכרות האחרונה שלכם באילת, לא ראיתם דבר כזה. הדבר המוזר הזה מצויד בכמות גדולה של סנפירים דמויי ידיים שמפוזרים באקראיות מביכה מסביב לגופו הבלתי ברור. אף על פי שקוראים לו "דג" והוא חי במים, במזרח ודרום אוסטרליה, הוא לא באמת יודע לשחות והוא מתנהל במים על ידי "הליכה" על קרקעית הים בעזרת הסנפירים שלו. הוא שייך למשפחת הסלמנדרות ועד היום זוהו רק ארבעה פריטים מהזן הנדיר הזה. הדג הוא אנדמי, וניתן למצוא אותו (אם בכלל) רק באוסטרליה. הפעם האחרונה שבה נתקל מישהו ביצור הנדיר הזה הייתה ב-1999 במפרץ טזמן. כשצפו בו הוא די נראה בודד, וגם שאר החבר'ה במים לא מבינים מה הוא בדיוק עושה איתם במצולות.
הרבה צפרדעים שהקריבו את גופן בשיעורי מדע של תלמידי כיתות י' יכלו להינצל אילו רק הכירו את הגברת הנ"ל. ב-2009 חזרה משלחת מדעית של חוקרי קרן השימור העולמית (CI) מהרי אקוואדור, שם הם גילו שלל בעלי חיים, חלקם דו חיים, שהיו חדשים למדע. כאשר המשלחת הגיעה לדרום מזרח המדינה, סמוך לגבול עם פרו, הם גילו ביערות ההרים הגבוהים את צפרדע הזכוכית הזעירה הזאת, שהיא פשוט שקופה. לא צריך לחתוך כדי לראות מה קורה בפנים וגם לא צריך להיות לבורנט. כל אחד יכול לראות את הלב, כמו גם את שאר חלקיה הפנימיים. טוב, זכוכית מגדלת תמיד יכולה להועיל, שכן גודלה של הצפרדע נע בין שלושה לשבעה וחצי סנטימטרים. בסך הכל זוהו עד היום כ-150 זני צפרדעי זכוכית, החיים במרכז ודרום אמריקה, והאקוואדורית היא החדשה מכולם.
נא להמתין לטעינת התגובות
