הדמוקרטיה שוקעת בביצה
סגירת רדיו "כל השלום", היא צעד שמקרב את כולנו עוד קצת אל שקיעתה של הדמוקרטיה בישראל. אל מקום שממנו כבר לא תהיה חזרה
אחרי זמן מה הרגשתי שהגענו קרוב מדי לביצה הטובענית. עצרתי ודחקתי בחברי לעצור, אך הוא המשיך להתקדם, בטוח, כפי ששב ואמר אחרי כל צעד, שהוא עדיין מסוגל לחזור. אבל, לאחר מספר צעדים נוספים החל לשקוע, ולא יכול היה לצאת מהביצה. הוא רק המשיך לשקוע עד שנעלם כליל בעיסה הדביקה והעכורה.
הנמשל, כפי שוודאי ברי לקורא הוא מצב הדמוקרטיה הישראלית. לרבים מאיתנו נדמה תמיד שזו תוכל להתאושש מכל מכה הניתכת עליה, אך החשש שיבוא רגע (ואולי הוא קרוב משנדמה לנו) שבו יהיה מאוחר מדי.
המקרה של סגירת השידור באוויר של רדיו "כל השלום," מקרה שלצערי אני שותף לו, הוא רק דוגמה אחת נוספת לאותה הליכה מסוכנת על סף מדרון הביצה.
תחנת הרדיו, פרויקט שיתוף פעולה נדיר בין ישראלים ופלסטינים, שזוכה להכרה, לתמיכה כלכלית ולפרסים מטעם הקהילה הבינלאומית הותקפה, כיוון שמישהו (או יש לומר מספר הולך וגדל של
כך, לדוגמה, ח"כ דני דנון (ליכוד) שפנה בספטמבר ליועץ המשפטי לממשלה בדרישה לסגור את הרדיו בשל הסתה, וכשנשאל לעצם ההסתה השיב שברדיו קראו לפלסטינים לצאת להפגנות. עד כדי כך מרוחק חבר הכנסת הנכבד מרעיון הדמוקרטיה.
כך, אחרי שנים של פעילות ושידורים זומנתי כמנהל תחנת הרדיו על ידי המשטרה ושם, תוך הפעלת סחטנות ולחץ, אולצתי להורות על הפסקת השידור האלחוטי של הרדיו. הדבר המתמיה והמקומם הוא שתחנת הרדיו פועלת לאורך השנים בידיעה ובשיתוף פעולה עם רשויות המדינה.
ראשית, לא מדובר בפרויקט שמבקש להסתתר ולפעול במחתרת, נהפוך הוא, משרדנו ממוקמים בסמוך למשרדי המטה הארצי של המשטרה וקריית הממשלה בשייח ג'ראח בירושלים; שידורי התחנה עלו לאוויר מרמאללה בתדר שהוענק לנו על ידי הרשות הפלסטינית ; לשכת העיתונות הממשלתית הנפיקה תעודות עיתונאי לעובדי התחנה; לאורך השנים נפגשנו עם שר התקשורת, ולא רק שמשרדו אישר בחוות דעת משפטית שחוקי התקשורת הישראלים לא חלים על הרשות הפלסטינית, הוא אף נלחם להסרה מהאוויר של שידורי תחנה פיראטית ששיבשה את שידורי רדיו "כל השלום" (!)
המקרה הזה, מקרה רדיו "כל השלום", הוא אולי רק מקרה אחד קטן. צעד קטן שנוגע הפעם ישירות בי ובחבריי, אבל צעד שמקרב את כולנו עוד קצת אל קצה הביצה הטובענית, אל אותו מקום ממנו כבר לא תהיה חזרה.
ובישראל הביצה היא ממש צעדים ספורים מאיתנו. אבל עיננו טחו מלראות, אולי בגלל שבביצה, כמו בביצה, מסרבים כלי תקשורת מרכזיים המזוהים יותר ויותר עם הפופוליזם הימני הגואה, לתת ביטוי לאירוע שסוקר בהרחבה בכל עיתוני העולם. ואולי זה רק עוד ביטוי למצבה של הדמוקרטיה בישראל.
מקרה רדיו "כל השלום" הוא דוגמא קטנה. דומה כי לאחרונה לא חולף יום מבלי שנתבשר כל צעד נוסף בדרך אל הביצה הטובענית: הכנסת המאמצת בקריאה ראשונה את חוק ההשתקה (התיקון לחוק לשון הרע) שעניינו ניסיון למנוע מראש כל פרסום ביקורתי על אנשי שלטון ובעלי הון (או אנשי שלטון שהם בעלי הון – לא תמיד ניתן להבדיל).
הצעדים הבאים בדרך לביצה כבר גלויים לעיני כל: קירשנבאום מעלה את החוק למיסוי התרומות לארגוני החברה הישראלית, הגבלת הארגונים בהגשת עתירות לבג"צ (ובדרך, ליתר ביטחון להכניס לשם מתנחלים על מנת להבטיח שגם אם נעתור לא נקבל סעד) והביצה קרובה מתמיד. עכשיו צריך לשאול: מי יוכל לחלץ את הדמוקרטיה הישראלית?
הכותבהוא מנהל-שותף רדיו "כל השלום"
נא להמתין לטעינת התגובות
