שמחה מוקדמת

למרות החדשות הטובות שהציג משרד החוץ בנוגע להיחלשות "ציר הרשע", אסור לטעות: לאיראן ולחיזבאללה יש כבר כיום דרך לתקוף את ישראל באש כבדה שמערכות ההגנה יתקשו לעמוד מולה

עמיר רפפורט | 3/1/2013 13:25 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
המאפיינים העיקריים של תמונת המצב האזורית בתחילת 2013 הם חוסר יציבות (שנמשכת מאז 2011) ומורכבות. לפיכך, הטענה שמצבה האסטרטגי של ישראל השתפר היא פשטנית (שלא לומר בפירוש: לא נכונה).

נתחיל בחדשות הטובות: הניתוח שהוצג אתמול על ידי משרד החוץ הוא מדויק לפחות בשני נושאים. הציר איראן-סוריה-חיזבאללה אכן נחלש מאוד בשנה האחרונה בעקבות מלחמת האזרחים בסוריה; וגם הפרגמטיות שמגלה משטר האחים המוסלמים במצרים (והשפעתו על החמאס בעזה) מעודדת ואף מפתיעה מאוד. בטווח הקצר אכן אין סכנת מלחמה מול צבא סדיר לאחר התפוררות הצבא הסורי, ועקב ענייני הפנים שבהם שקועה מצרים.

ועכשיו, לחדשות הפחות טובות: הסיבה העיקרית לכך שחיזבאללה נוצר את האש מאז מלחמת לבנון השנייה אינה ההתרעה ישראלית, אלא החלטה אסטרטגית של איראן שלא לאפשר לחיזבאללה להסתבך בשום הרפתקאה מול ישראל עד ל"יום הדין". איראן בנתה בשנים האחרונות את כוחו של חיזבאללה, אך ורק כאיום על העורף הישראלי, ביום שבו תותקף. והאיום הזה אינו מזכיר כיום במאומה את ארסנל הנשק שהיה בידי חסן נסראללה ב-2006 וגם לא את הירי של החמאס מעזה במהלך "עמוד ענן". מאגרי הנשק של חיזבאללה כוללים טילים בעלי ראשי קרב של מאות קילוגרמים ודיוק של עשרות מטרים.

בינתיים, איראן מתקדמת לעבר השגת נשק גרעיני על פי התוכנית האסטרטגית שלה. באביב הקרוב היא תודיע על השעיית העשרת האורניום ובכך תעקר כל אופציה למתקפה נגדה (את הדרך הקצרה עד לפצצה תמשיך הרחק מעיני הפקחים של האו"ם, גם אם היא תארך כמה שנים).

אסור לטעות: אם בסופו של דבר כן תהיה תקיפה, לאיראן ולחיזבאללה יש כבר כיום דרך לתקוף את ישראל באש כבדה, בהיקף כזה שמערכות "כיפת ברזל" ו"חץ" יתקשו לעמוד מולו.

גם התמונה הכללית במצרים אינה מעודדת כלל ועיקר: כאשר האחים המוסלמים יבססו את שלטונם במצרים הם עלולים למסמס בהדרגה את הסכם השלום עם ישראל ואף להפוך בהדרגה לאויב מחדש. המצב בירדן אינו יציב, והאפשרות לקריסת השלטון ההאשמי שם היא לא פחות מסיוט ביטחוני מבחינת ישראל. בסוריה המצב יכול להיות מעודד דווקא בטווח הארוך )אם אחרי אסד יתבסס שם שלטון סוני מתון(, אבל בטווח הקצר

חוסר היציבות עלול להביא לפיגועי טרור ואף לירי טילים לעבר ישראל. ומה לגבי יהודה ושומרון? שם החל גל טרור עממי, בין היתר עקב התחזקות התפיסה ברחוב הפלסטיני שמאבק בישראל זו הדרך הנכונה.
חמורה מכל כיום זו העובדה שהמשענת האסטרטגית של ישראל, ארה"ב, כבר אינה מעצמתעל יחידה וכל יכולה כמו בעבר. לשראשונה מזה עשרות שנים אין לישראל אפילו בת ברית משמעותית אחת במזרח התיכון )אחרי שאיבדנו בתחילה את איראן, ובהמשך את טורקיה ואת מצרים (. האם יש מישהו בישראל שלא היה רוצה להחזיר את המצב באזור לפחות כמה שנים לאחור? אולי רק במשרד החוץ.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

עמיר רפפורט

צילום:

עורך ומו"ל Israel defence, לשעבר הפרשן הצבאי של מעריב, בין מגישי "רצועת הביטחון" בגל"צ

לכל הטורים של עמיר רפפורט

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

קבלו עיתון מעריב למשך שבועיים מתנה

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים