בחירות

אבו מאזן - בוא בשלום

מנהיגי המרכז-שמאל מוכרחים להתאחד סביב עצרת שאליה יגיע יו"ר הרשות הפלסטינית, ויזכיר לכולנו שעדיין יש תקווה לשינוי

איתמר קרמר | 20/1/2013 19:50 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
מוצאי שבת, 26 בינואר 2013. מאות אלפי אנשים גודשים את הרחובות הסמוכים לכיכר רבין בתל אביב בעצרת שטרם נראתה כמותה.

בחזית הבמה הענקית שהוצבה על מרפסת העירייה, ניצב לבדו איש אפור שיער ומשופם, שבע קרבות ועייף, כל כך עייף. עוד חודשיים יחגוג את יום הולדתו ה-78, אך הוא נראה כאילו עבר כבר כמה תקופות חיים. הוא מכחכח קלות בגרונו, מסיר לרגע את משקפיו, ומקריא מן הכתב, באנגלית משובחת:

"-חברים יקרים. הגיעה העת. באתי לכאן, לתל אביב, מיד לאחר הבחירות בישראל ובפי מסר מהעם הפלסטיני, עם שהרג בכם ואתם הרגתם בו. עם שסובל יום-יום תחת הכיבוש, ועם שרבים מבניו פנו לצערי לדרך הנשק. מעל במה זו, בלב העיר העברית הראשונה, נציג העם הפלסטיני אומר לכם-הגיעה העת להניח את כלי הנשק. הגיעה העת לתת סיכוי אמיתי לשלום".

פרץ עז של מחיאות כפיים מפסיק את מחמוד עבאס. הוא מסתובב לרגע לאחור, ולאחר מכן פונה בחזרה אל המיקרופונים.

"-על הבמה הזו ניצבים איתי מנהיגי מפלגות ישראליים שהסכימו להושיט ידם לשלום. אני מודה להם ולנשיא ישראל, מר שמעון פרס, הנמצא איתנו. יחד איתם פועמים לבבותיהם של מיליוני פלסטינים ברמאללה, בעזה ובכל מקום עלי אדמות. שני העמים כמהים לשלום, והכוח היחיד המונע את השלום הזה הוא כוח הפחד. לא עוד. כאן בתל אביב אנחנו מייסדים את קואליציית השלום, קואליציה של שני עמים, שיחיו צד בצד, בגבולות שלום, בויתורים הדדיים ולאורך דורות. באתי לכאן כדי לומר לכל מנהיג ישראלי, ובכל קואליציה שיקים - אפשר לעשות שלום. יש לכם פרטנר, אם תרצו בו, והגעתכם לכאן היום אומרת בקול רם- אתם רוצים.

-הדרך עוד ארוכה ואינה פשוטה. אך עלינו לצעוד בה באומץ, בהבנה ובאמון. עלינו לגייס כוחות חיצוניים ופנימיים, עלינו לעמוד חזקים כנגד כוחות הפחד שימשיכו ליצור אימה וטרור. אך הדרך הזו היא דרכנו. אל לנו להמתין עוד דור. סבלנו מספיק-הגיעה העת לשלום. תודה".

אל אבו מאזן הצטרפו בקדמת הבמה יאיר לפיד, ציפי לבני ושלי יחימוביץ', יחד עם זהבה גלאון. לפניהם, עם דמעות בעיניו, פסע שמעון פרס. הם התייצבו ליד המיקרופון, אוחזים איש את ביד רעהו ויחד עם ארבע מאות אלף איש, שרו "שיר לשלום", שיר שנשמע היטב בכל בית ברחבי המזרח התיכון.
צילום: אי-פי
יו''ר הרשות הפלסטינית, אבו מאזן צילום: אי-פי

מוגזם? הרהור נאיבי שמאלני מתוסכל?

אולי, אבל העצרת הזו צריכה להתקיים. אבו מאזן צריך לרצות לבוא, וצריך לאשר לו להגיע הנה. מנהיגי מפלגות המרכז והשמאל חייבים להתאחד סביב העצרת הזו והמסר הטמון בה, כי הגענו למצב של אין ברירה, לקו פרשת המים, אל סף נקודת האל חזור- או שלום, או כליה.

ראש הממשלה הבא של ישראל, בנימין נתניהו, יהיה ראש הממשלה החזק ביותר מאז דוד בן גוריון. הוא מנהיג את המפלגה שבמרכז המפה הפוליטית, הוא בוגר שתי קדנציות וזו תהיה ככל הנראה הקדנציה האחרונה שלו. כבר היום, נתניהו שני רק לבן גוריון במספר הימים בהם כיהן כראש ממשלה והקדנציה הזו תקבע כיצד יירשם בדפי ההיסטוריה.

זה חשוב וזה טוב, כי אם יש דבר שנתניהו מתהדר בו יותר מכל היא התודעה ההיסטורית שלו. והוא יודע שנכון לעכשיו הוא עלול לרדת מבמת ההיסטוריה כמנהיג שבזבז דור שלם בניסיון להשאיר את הראש מעל המים. הוא מחויב לצעד היסטורי, ומיום ליום ברור שהצעד הזה לא יקרה בקום או בבושהאר, אלא במגרון ויצהר.



אפשר לעשות כאן שלום, וכדי שזה יקרה צריך לייצר כאן תודעה אמיתית, לפיה קואליציית השלום חיה ונושמת משני עברי הגדר. כי אפשר לסחוף שוב מיליונים בכמיהה ובפעולה למען שלום, ללא שיקולים פוליטיים, מבלי לדבר בשלב ראשון על קווים ועל הסדרים, רק על רווחת שני העמים, על הצורך בלחנך דור שלא יחיה על החרב. לזה גם נתניהו מסכים- הוא פשוט מפחד. מפחד מחמאסטאן מפחד מפייגלינסטאן ומפחד (בדיוק כמו עראפת בזמנו), להיזכר כמנהיג שוויתר.

שלום למען הדורות הבאים

אני מאמין בעם שלנו. אני מאמין שכשמציבים לנגד עיניו חזון של שלום הוא יגיע בהמוניו. עצרת גדולה כזו, עם קמפיין שלא מפחד מאף אחד ומתעמת עם הפחדים הקמאיים של החברה הישראלים מכל מי שהוא לא אנחנו, בהנהגת הנשיא ובשיתוף פעולה חוצה מפלגות תגרום לאחרוני המאמינים להוריד את קורי העכביש מהחולצות והשלטים, לצאת לכיכר ולהוכיח שיש עוד מי שמאמין. 

ומצד שני, יש הרבה סיבות מדוע עצרת כזו לא תתקיים במציאות אלא רק בדמיונם הקודח של אחרוני המאמינים- הריאל-פוליטיק ההרסני, הפחד שיבואו "רק" מאה אלף איש, המהומות בגדה, היגאל עמיר הבא, ה"מה יהיה אם" וה"מה יגידו", וגם התחושה שכבר היינו בסרט הזה ובעיקר חוסר האמון העצום בין שני העמים עצמם, שרואים בצד השני פנאט קיצוני, מבלי להבין שאין באמת גדר בין העמים, אלא רק מראה.

אבל יש רק סיבה אחת מדוע היא תקרה. הסיבה הזו היא הדורות הבאים, שעבורם שני העמים חייבים לעשות כבר שלום. בלי פחד, בזהירות ובחשדנות הדדית, ובעיקר באומץ. הדורות הבאים גדלים כיום במדגרה לקראת העימות הסופי שיכריע למי תינתן הארץ הזו. זה לא מוכרח להיות ככה.

אבו מאזן, בוא-יש עוד מי שמאמין,  ואתה בטח יודע איך אומרים אצלנו - מי שמאמין בשלום לא מפחד להעז.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

איתמר קרמר

צילום:

בימים עוסק בחינוך ובערבים בכתיבה ובהחלפת חיתולים. לשעבר שליח הסוכנות בניו יורק, מורה לפסיכומטרי, עורך דין, מדריך סנפלינג והופך המבורגרים במקדונלד'ס

לכל הטורים של איתמר קרמר

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

קבלו עיתון מעריב למשך שבועיים מתנה

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים