בחירות

למי להאמין, לעזאזל?

מקרה ארמסטרונג לימד בעיקר כמה קל לשקר בפנים חתומות. ועתה, במיוחד בזמן בחירות, אין לדעת מי משקר ומי אומר אמת

עמוס גלבוע | 21/1/2013 9:40 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
תגיות: בחירות 2013
לפני כשבוע צפיתי בסרט דוקומנטרי על רמאויות הסמים של ארמסטרונג, רוכב האופניים המפורסם. עורך דין של חברת ביטוח חקר אותו על השימוש בסמים והעדויות נגדו. ארמסטרונג, בפנים חתומות, בקול בטוח, הכחיש את כל ההאשמות. על כל האשמה הוא ענה: "לא! לא, במאה אחוז!". בסוף השבוע שעבר צפיתי בראיון שלו עם אופרה וינפרי. שם, באותן פנים חתומות, הוא הודה בכל. "שיקרתי, חייתי בשקר", הוא הודה. שני עולמות שונים, מציאות אחת מול מציאות אחרת שונה לחלוטין. ועדיין, הצופה אינו יכול לדעת אם לא קיימת גם מציאות שלישית. מה שברור הוא שהשקר משל בכיפה והוליך שולל הרבה מאמינים.
 
עמוס גלבוע.
עמוס גלבוע.  

מסע הבחירות המגיע היום לסיומו מזכיר לי במידת מה את פרשת ארמסטרונג. לאיזה פוליטיקאי, לאיזה איש תקשורת, לאיזה עורך סקרים ומשווק סקרים בתקשורת אפשר להאמין? מי משקר לך בפנים חתומות או מתלהמות? אצל מי הדמיון גובר על כל היגיון? את מי האגו לא מעביר על דעתו?

האם לפיד האמין לרגע כי יזכה ב-22 מנדטים, כפי שהבטיח כמעט בשבועה? האם ציפי לבני באמת מאמינה שהיא האלטרנטיבה נושאת התקווה? האם יחימוביץ' באמת חושבת שביכולתה להיות ראש ממשלה במדינת ישראל? האם ביבי באמת מאמין שביכולתו לצפצף על "כל העולם" כל הזמן? האם שונאי ביבי בתקשורת באמת מאמינים לנבואות השואה שלהם?

הדוגמאות הן רבות, אבל אני מעוניין לגעת בנושא שימשיך ללוות אותנו בעתיד: הפליטים הפלסטינים, כפי שעניינם מופיע במצע של מפלגת מרצ. זאת מפלגת השמאל האמיתית, האידאולוגית, העקבית בעמדותיה, שהשחיתות לא דבקה בה, שמדבר שקר תרחק. בפרק המדיני-ביטחוני של המצע שלה קיימת ההתייחסות הבאה לפליטים הפלסטינים: "הסוגיה תיפתר בשטח המדינה הפלסטינית, כפי שהוצע במתווה היוזמה הערבית לשלום".

קראתי את המשפט הזה כמה פעמים כדי לשכנע את עצמי שאני קורא נכון את המשפט העברי שלפניי. אין לי צל של ספק כי האזרח הישראלי המצוי וה"סביר" היה מניח לתומו כי במתווה של היוזמה הערבית מ-2002 נאמר שהפליטים הפלסטינים ייושבו במדינה הפלסטינית.

האזרח הישראלי המצוי גם יודע שסוגיית הפליטים היא אבן הנגף העיקרית בכל מו"מ והסדר אפשרי עם הפלסטינים, כי הדרישה הפלסטינית והערבית היא שהפליטים יממשו את "זכות השיבה" שלהם למדינת ישראל. אבל, וזהו אבל ענקי, אם האזרח הישראלי יקרא את מה שכתוב ביוזמה הערבית, הוא יגלה שלא נאמר שם דבר וחצי דבר, ואפילו רבע דבר, על יישוב הפליטים הפלסטינים במדינה הפלסטינית.



וכך נאמר ביוזמה הערבית: "ישראל צריכה לאשר שיושג פתרון צודק לבעיית הפליטים, שיוסכם עליו בהתאם להחלטה מספר 194 של העצרת הכללית של האו"ם" (החלטה זאת, שהתקבלה ב-1948, מעניקה לכל פליט את הזכות האישית לחזור למקום שברח ממנו או לקבל פיצויים). אז מה קורה כאן? האם מרצ סתם מוסרת מידע לא נכון, אם להשתמש בלשון המעטה? האם אינה יודעת מה באמת כתוב ביוזמה הערבית? ובכלל למה היא נזקקת ל"יוזמה הערבית", ואינה קובעת ישירות (כמו במצעי לפיד ויחימוביץ') שפתרון בעיית הפליטים יימצא במדינה הפלסטינית שתקום ושאיש מהם לא יחזור לישראל? ואיך זה שאיש מפרשני התקשורת לא התייחס לכך? הוא שפתחנו בו: למי להאמין, לעזאזל?

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה -
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

עמוס גלבוע

צילום: דעות

יליד ישראל, מוסמך האוניברסיטה העברית במדעי המזרח וערבית, תא"ל במיל'. שימש בתפקידי מודיעין בכירים וכיועץ ראש הממשלה לענייני ערבים. כיום משמש כיועץ לענייני מודיעין ומרצה במרכז הבינתחומי בהרצליה.

לכל הטורים של עמוס גלבוע

פייסבוק

קבלו עיתון מעריב למשך שבועיים מתנה

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים