בחירות

מחקר: בראשית המדינה חרדים רבים חגגו ביום הבחירות לכנסת

ספר חדש שייצא בהוצאת אוניברסיטת בר אילן מלמד על היחס של מוכתר שכונת 'בית ישראל' החרדית ליום הבחירות ולהקמת המדינה. מתברר כי בניגוד לגישה החרדית השולטת כיום, מבחינתו ומבחינת קרוביו היה מדובר ביום חג של הזדהות עם המדינה

ד''ר דותן גורן | 21/1/2013 10:56 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
הרב משה יקותיאל אלפרט (1955-1895) נולד בשכונת 'בתי מחסה' בעיר העתיקה בירושלים והתחנך בתלמוד תורה 'עץ חיים' בחצרו של הרב שמואל סלנט. הוא התגורר עם משפחתו בשכונת בית ישראל ולפרנסתו שימש כמלמד בתלמוד תורה של 'עץ חיים' בשכונת זכרון משה. בגישתו הפדגוגית בהוראה הצטיין אלפרט בחידושיו המהפכניים, אך נתקל בהסתייגות קשה מצד בני 'היישוב הישן'.
 
חרדי מצביע
חרדי מצביע  צילום: מרים צחי

ב-1938 הוא קיבל עליו את תפקיד המוכתר של שכונת בית ישראל לאחר לבטים רבים וייצג את תושביה בפני שלטונות המנדט הבריטי, בשעה שבתחום אחריותו פעלו ארגוני המחתרות (ההגנה, אצ"ל ולח"י). מראשית מינויו החל אלפרט לנהל יומן, שבו סקר את עבודתו ואת ההתרחשויות בירושלים מזוויות שונות: פוליטיקה, ביטחון, חברה וכלכלה. ביומנו נזכרים אירועים ברמה: הלאומית, המקומית והאישית כפי שחוו בני משפחתו ותושבי השכונות היהודיות בצפון ירושלים בימי "המדינה שבדרך", במהלך מלחמת העצמאות ובשנותיה הראשונות של המדינה.

אלו מהווים עדות היסטורית מאלפת לאורח חייהם ולהתמודדותם עם הקשיים הקיומיים במרחב במציאות משתנה. כך למשל באחד מפרקי היומן תאר אלפרט בשמחה ובחרדת קודש את הליכתו לקלפי ואת הצבעתו לאספה המכוננת בבחירות הראשונות שהתקיימו במדינת ישראל, דברים שנראים לנו בימים אלה מובנים מאליהם:

"יום ג', כ"ד טבת תש"ט, 25-1-49. בשעה 5:35 בבקר השכם קמתי אני ואשתי ואחי ר' שמעון לייב וגיסי ר' נתנאל סלדוכין, ובני דב. אחרי ששתינו קפה לבשנו בגדי שבת לכבוד יום הגדול והקדוש הזה. כי זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו. כי אחרי שנות אלפיים שנה גלות או יותר, אפשר להגיד מששת ימי בראשית ועד היום הזה לא זכינו ליום כזה, שנלך לבחירות למדינה יהודית וברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה..."

"אני ואשתי ואחי וגיסי הלכנו לקלפי באזור 10 בהפועל המזרחי אשר ברחוב החבשים...וכל הדרך הלכתי כמו בשמחת תורה אצל הקפות עם ספר תורה כי הפנקס זהות של [מדינת] ישראל היה בידי. לא היה גבול לאושר והשמחה שהיה לי. בשעה 5:50 באנו להפועל המזרחי (לפי החוק היה צריך לפתח הקלפי בדיוק בשעה 6:00 בבקר) ואנחנו היינו הראשונים. רק השמש היה שם, החשמל היה דולק. שאלנו את השמש איפה הם חברי ועדת הקלפי? תשובה: הם עוד לא באו. חיכינו עד שעה 5:54 באו שניים מאנשי חברי ועדת הקלפי ובשעה 6:02 בא היושב ראש של הוועדה...מחיתי בפניו על זה שלא בא בזמן הנכון כי לפי החוק היה צריך להתחיל בשעה 6:00".



"היו"ר התנצל לפני...וביקש מאיתנו שאנחנו...נהיה עדים לפרוצדורה של פתיחת הקלפי. הוא הראה אותנו את תיבת הקלפי שהיא ריקה ובפנינו הוא חתם אותה וקשר סביב התיבה חבל ארוך. וקשר אותה היטב וחתם אותה בשעווה, ורשם פרטי-כל על זה...היו"ר אמר לי שהיות ואני האיש הזקן מכל האנשים שישנם פה, אז אני אהיה הראשון מהבוחרים. ברטט של קדושה ובהדרת קודש מסרתי לידי היו"ר את פנקס הזהות שלי וקרא את שמי מתוך הפנקס שלי".

"סגן היו"ר רשם את שמי בנייר, ונתן לי את מספר 1, מסר לידי מעטפה אחת ונכנסתי לחדר השני ששם היו מונחים כל הפתקאות של כל הרשימות. ביד רועדת וברגש של קדושה לקחתי פתק אחד מספר 'ב', רשימת האיחוד הדתי [חזית דתית מאוחדת], ושמתי אותה לתוך המעטפה שקיבלתי אותה מידי היו"ר. נכנסתי שוב לחדר הקלפי, והראיתי לכולם כי יש בידי רק מעטפה אחת, והגיע הרגע הכי קדוש בחיי, אותו רגע שלא זכו לו לא האבא שלי, ולא הסבא שלי. רק אני בזמני, בחיי, זכיתי לרגע כזה של קדושה וטהרה, אשרי לי ואשרי חלקי! ברכתי ברכת "שהחיינו", ושמתי את המעטפה לתוך תיבת הקלפי. לחצתי את ידי היו"ר והסגן, ויתר חברי הוועדה ויצאתי משם...ובשעה 6:28 שבנו הביתה, והלכתי להתפלל, יום חג גדול..."

היומן יראה אור בספר "יומנו של מוכתר בירושלים", בהוצאת אוניברסיטת בר-אילן ובעריכת פרופ' פינחס אלפרט מאוניברסיטת תל-אביב וד"ר דותן גורן מאוניברסיטת בר-אילן.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום המדע -
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק

קבלו עיתון מעריב למשך שבועיים מתנה

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים