לא מהפך, תיקון כיוון
לפיד ובנט הם שותפיו הטבעיים של נתניהו, והשלושה מייצרים לפחות 63 מנדטים. השאלה היא האם החיבור הזה יחזיק ממשלה יציבה לארבע שנים
זה האור בקצה המנהרה מבחינת מצביעי הימין. גם מנקודת מבט של האינטרס הציבורי. לפיד לא צפוי להפעיל לחצי סחטנות על נתניהו ועל נשיא המדינה בהתבסס על מוחמד ברכה וחנין זועבי. עם 19 מנדטים הוא כבר לא צריך לתאם שום דבר עם שלי יחימוביץ,' בוודאי שלא עם ציפי ליבני.
הדבר המוזר אמש בביתן הליכוד היה שכאשר התבררו תוצאות המדגם עם 31 מנדטים לליכוד, נשמעה אנחת רווחה. אפילו שאגות שמחה. הדיבורים היו על משהו מזעזע, הרחק מתחת ל-30. כאשר יחולקו העודפים, הליכוד יקבל בוודאי עוד שני מנדטים. החרדים יוצאים כמפסידים הגדולים - עוד אמירה חד משמעית של הציבור. המסר שהציבור שולח הוא ברור: יש רצון לסדר יום אזרחי, של שוויון בנטל בשוק העבודה ובמסגרות הגיוס לצה"ל. לציבור הישראלי נמאס ממפלגות מגזריות לא ציוניות.
נתניהו יעשה טעות אם יחשוב כיצד לגייס לעצמו ממשלת ימין צרה עם "שותפיו הטבעיים". לפיד לא השיג את הישגו האלקטורלי כדי לשמש אופוזציה, אלא כדי לאזן את הליכוד. אבל צריך לשים לב. הסיסמה "רק לא ביבי" לא עבדה הפעם. אפשר לומר שהיא עבדה הפוך. מי ששידר לציבור לאורך מסע הבחירות כי הוא הולך עם ביבי - הרוויח. גם לפיד וגם בנט שידרו כי הם הולכים עם הליכוד. לפיד אמר זאת בהתניה. בתנאים שנוצרו ש"ס תוכל להצטרף - אבל ללא יכולת סחיטה.
התופעה הנוספת שעולה מהתוצאות הראשוניות אתמול היא שאביגדור ליברמן איבד את כל האוויר. האיש שנתפס לפני ארבע שנים כמנהיג העתיד של הימין - איבד מכוחו. נתניהו לא יוכל להבטיח לו אפילו את תיק החוץ. יאיר לפיד יוכל לדרוש כל תפקיד שירצה. הוא יכול להיות, למשל, שר האוצר או שר החוץ - אבל הבטחותיו הם לגבי תיק החינוך.
הוכח שיש גבול כמה ימינה הליכוד יכול ללכת. כל התיאוריה של משה פייגלין כאילו הליכוד אינו נאמן לעצמו ולא הולך מספיק ימינה, התרסקה. התברר שגם ההתקפות של הליכוד על בנט לא החזירו את הקולות האבודים הביתה לליכוד. הקולות שבנט הפסיד בימים האחרונים הלכו כנראה ללפיד, אבל התוצאות לגבי הבית היהודי אינן סופיות. כשייספרו קולות החיילים, מפלגתו של בנט תקבל לפחות עוד מנדט אחד. עד התוצאה הסופית יש עוד דרך ארוכה. יש תוצאות אמת ויש הסכמי עודפים וחלוקת השלל של הקולות האבודים לפי באדר-עופר.
בין ממשלת ימין-מרכז לבין החלופה של ממשלת ימין צרה עם החרדים, נראה שהמסר של הציבור ברור. הוא מעדיף ממשלת ימין-מרכז. ואכן, בכל השבוע האחרון כבר היה קו חם במגעים בין גדעון סער לבין נציגו של לפיד, אורי שני, ונפתלי בנט. שלוש המפלגות כבר מתחילות להתרגל זו לזו. הבית היהודי ייאלץ להתפשר ולזוז מעט למרכז. בתחום הכלכליתקציבי, לפיד ובנט הם שותפיו הטבעיים של נתניהו. כל השאלה תהיה אם אפשר יהיה להחזיק מהחיבור הזה ממשלה יציבה לארבע שנים. אם המכשול הראשון הוא התקציב, אז תוחלת החיים של ממשלת ימין-מרכז תהיה לפחות שנתיים. אתמול חזינו בהפתעה גדולה, אך לא במהפך. רק תיקון כיוון.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
