שלח לי שקט

באופן אבסורדי חטף נתניהו מכה אלקטורלית דווקא בשל השקט הביטחוני והרגיעה; הבדואים בנגב הם המבחן הראשון לממשלה החדשה שתקום; להקת הזאבים הרעבים שוב חושפת שיניים

אורי אליצור | 1/2/2013 7:57 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
על פי פרסומים זרים, מטוסי חיל האוויר תקפו בסוריה שיירה שהובילה אמצעי לחימה אסטרטגיים שיעדם חיזבאללה בלבנון. הסיפור הזה שופך רטרואקטיבית אור חדש על הבחירות שנערכו פה לפני קצת יותר משבוע. זו הפעם השנייה שבה באופן פרדוקסלי, כמעט טרגי, בנימין נתניהו נפגע אלקטורלית כתוצאה מההישג הגדול ביותר של ממשלתו ומנהיגותו.
נתניהו, ברק וגנץ בפיקוד המרכז
נתניהו, ברק וגנץ בפיקוד המרכז צילום: קובי גדעון, לע''מ

שתי הקדנציות שלו כראש ממשלה, גם זו של שנות ה-90 וגם זו שמסתיימת עכשיו, היו מבחינה ביטחונית התקופות השקטות ביותר והרגועות ביותר זה 20 שנה. את תקופת כהונתו הראשונה הוא התחיל במצב שבו אנשים פחדו לנסוע באוטובוסים, והטרור השתולל בחוצות הערים. הנושא הביטחוני עמד במרכזה של מערכת הבחירות של 96', ולנוכח האוטובוסים המתפוצצים דבר יום ביומו, לשמעון פרס לא הייתה שום אפשרות להסיט את סדר היום לנושאים אחרים. אבל בבחירות 99', ישראל הייתה שקטה ובטוחה זה זמן רב, ואהוד ברק הביס את נתניהו בעזרת הזקנה במסדרון ושיעורי האבטלה. כאשר נתניהו ניסה באותה מערכת בחירות להתפאר בהישגו הגדול ולהזכיר לבוחרים את הטרור שהשתולל ברחובות שלוש שנים קודם, כל העיתונים לעגו לו וביקרו אותו על כך שהוא מנסה לזרוע פחד.

בבחירות 2013 התופעה חזרה על עצמה. נתניהו הפעם לא ממש הובס, אבל ספג מכה אלקטורלית לא פשוטה, ושוב דווקא כתוצאה מהרגיעה הביטחונית ושלוות החיים שהושגו בידי ממשלתו ואפשרו לבוחרים להתפנות לסדר יום אזרחי וחברתי ולזנוח את הליכוד לטובת יאיר לפיד. אפשר להתווכח על השאלה המאוד מעניינת: מה באישיותו של נתניהו ובדרך התנהלותו הביא לישראל פעמיים את ההישג הנדיר הזה של רגיעה ביטחונית וכמעט אפס טרור? אבל אי אפשר להתווכח עם העובדה עצמה.

שיירת הנשק האסטרטגי המיועד לחיזבאללה, ופעולת חיל האוויר המדויקת והמוצלחת )על פי פרסומים זרים כמובן,) חוזרות פתאום ומזכירות לנו מה ששכחנו בימי מערכת הבחירות: כל הסביבה שלנו רוחשת וגועשת וזרועת עימותים, ואנחנו בתוכה כאי של יציבות ושקט שתושביו עסוקים בעיקר בשאלות של ימי שלום.
לאשר, לחוקק, ליישם

 פעם, לפני שנים, רווק אחד (השם שמור במערכת) פתח בפניי את לבו וסיפר על לבטיו. יש לי חברה, הוא אמר, נוח לי איתה ואני אוהב אותה. אבל כל הזמן אני חושב אם אולי קיימת אי שם בחורה אחרת שמתאימה לי יותר. אמרתי לו: לא אולי, בוודאי. בוודאי קיימת בחורה שיותר מתאימה לך מזו. הבעיה היא שכשתמצא את הבחורה ההיא, אתה יכול להיות בטוח שיש אי שם בחורה שלישית שמתאימה לך גם יותר ממנה, ואין לדבר סוף.

התוכנית שאושרה השבוע בממשלה ליישוב הבדואים בנגב היא לא הכי טובה שאפשר. יש בה חסרונות וסכנות, וצודק יריב לוין ששואל איך יאכפו אותה ומדוע יקבל צעיר בדואי מה שלא מקבל צעיר יהודי ששירת בצה"ל. אין ספק שאם יקימו לעניין הזה עוד ועדה ויקדישו עוד מחשבה, אפשר יהיה לבנות תוכנית טובה יותר, ואין גם ספק שגם בתוכנית הטובה יותר יהיו סכנות וחסרונות, וכדאי יהיה להקים עוד ועדה ולהקדיש עוד מחשבה כדי לבנות תוכנית טובה יותר. די. מספיק. אחרי עשר שנים ואינספור דיונים צריך להחליט. כל החלטה שתוחלט ותיאכף עדיפה על המשך התהליך האינסופי של ועדות על גבי ועדות והמלצות על גבי המלצות כשבינתיים נמשך עולם ההפקר.

אני לא מאלה שסוברים שעם הקמת המדינה התבטלה התחרות בת מאה השנים בין העם היהודי ובין האומה הערבית על אדמות הארץ. המדינה לא ביטלה את העמים, הם חזקים ממנה, והתחרות על האדמות עדיין רוחשת ועדיין משמעותית ולא ידוע מי משני העמים ינצח בה בטווח הארוך. אבל בכל זאת, מיום שיש לנו מדינה הכללים השתנו. אם היהודים רוצים מדינה, הם חייבים לפעול כמו מדינה.



חיים בנגב 200 אלף בדואים, הם אזרחי המדינה ותושבי הנגב, והם צריכים לגור ולחיות באופן חוקי במקום כלשהו. ברור לגמרי שרובם פולשים ומתנחלים בלתי חוקיים. לא יכול להיות אחרת כי התיישבות הבדואים כולה היא תופעה חדשה, ואם תרצו מהפך היסטורי. עד לפני 50 שנה הם היו רועי צאן שחיו באוהלים ונדדו במדבר ממקום למקום. אבל בכל רחבי המזרח התיכון מתרחש תהליך של תפיסת אדמות בידי בדואים והתיישבות עליהן כי בעולם של היום צורת הקיום ההיא לא יכולה להימשך. על שאלתם של הבדואים איפה נחיה וממה נחיה בעולם החדש - המדינה חייבת לספק להם תשובה.

עד היום מדינת ישראל לא סיפקה להם תשובה, כי עד אינסוף לכל תשובה אפשרית קיימת חלופה טובה יותר. התוצאה היא עולם של הפקר בנגב. אולי אפשר לבנות תוכנית הוגנת ובכל זאת פחות נדיבה מבחינת אדמות המדינה, וברור שאפשר למצוא תוכנית טובה יותר מבחינת האינטרס של הבדואים. אבל די, נגמר הזמן. צריך לקחת את מה שיש, לאשר ולעגן בחוק ולהתחיל מיד ביישומו.
אגב, בסוף הם התחתנו. יש להם ארבעה ילדים והם חיים באושר.

השליח

נתן אשל לא נידון למוות וגם לא להגליה לסיביר. הוא קיבל על עצמו עונש כבד למדי - איבוד משרתו הבכירה והרחקה לצמיתות מעבודה בשירות המדינה. הוא לא קיבל על עצמו להיות מוחרם ומנודה לנצח ושכל הרואה אותו יירוק עליו וירגום אותו באבנים.

כשהוצע לו לרכז את המו"מ הקואליציוני מטעם ראש הממשלה, הוא עשה את הצעד הכי ישר והכי מתבקש שיכול לעשות אדם במצבו: פנה ליועצת המשפטית של משרד רה"מ וביקש לדעת אם זה תקין מבחינה משפטית. עם כל רצוני הכן להבין את עמדתם של מי שחושבים אחרת ממני, אני לא מצליח להבין מה לעזאזל לא בסדר בצעד הזה.

לפי מה שהתפרסם, תשובת היועצת הייתה שמבחינה משפטית אין שום פגם בזה שאשל ינהל את המו"מ כשליחו של רה"מ. מה שאומר גם שלפחות מהבחינה המשפטית, אין שום פגם ברצונו של רה"מ להיעזר בשירותיו של אשל. הבחינה הציבורית היא שאלה אחרת, פתוחה לוויכוח, ובהחלט לא חד-משמעית. בוודאי לא על רקע הלגיטימציה למעורבותם הפוליטית העמוקה לפני הקלעים ומאחורי הקלעים של חיים רמון ואריה דרעי, ועוד אחרים שחטאו ונענשו בעבר.

ויכוח כזה בין שתי עמדות מנומקות ואנושיות לא התנהל השבוע. במקומו שמענו רק יללת זאבים רעבים ומשחרים לטרף. ומכיוון שהטרף הוא לא נתן אשל אלא נתניהו, נכון עשה אשל כשהתקפל ולא ניסה לעמוד על שלו. נתניהו, לעומת זאת, שגה כשוויתר על אשל ולא התעקש. יללת הזאבים והתנים סביבו בשבוע הזה מזכירה לי את הימים הרעים מבחינתו של כהונתו הראשונה.

התקשורת הישראלית ייללה אז סביב נתניהו יומם ולילה והמציאה מדי בוקר סקנדל נתניהו חדש. בקדנציה השנייה הוא הצליח איכשהו לקבל ממנה קצת יותר כבוד. אולי בשל הממשלה היציבה שעמדה לרשותו, אולי בשל הברית שכרת עם מפלגת העבודה בראשות אהוד ברק.

כרגע הרושם הוא שבעקבות המכה שספג הליכוד בבחירות, להקת הזאבים והתנים מריחה חולשה, וחוזרים הימים ההם. במצב הזה, ככל שנתניהו יפחד מהם פחות, כך הם יהיו פחות מסוכנים עבורו ולהפך. הודעתה השחצנית משהו של יש עתיד: "לא נדבר עם נתן אשל," הייתה רגע של חוצפה שלא מבשר טובות לגבי יכולתו של נתניהו להוביל את הממשלה הבאה. אני במקומו הייתי מעמיד את לפיד במבחן ואומר: סליחה, אני לא מכתיב לכם מי השליח שלכם למו"מ. השליח שלי הוא אשל. נקודה.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה -
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

אורי אליצור

צילום:

זוכה פרס סוקולוב למפעל חיים בתחום העיתונאות הכתובה, עורך משנה של "מקור ראשון"

לכל הטורים של אורי אליצור

פייסבוק

קבלו עיתון מעריב למשך שבועיים מתנה

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים