מחמיצים הזדמנות

דווקא כשמסתמנת ממשלה מתונה הפלסטינים שוקלים לפנות לאלימות, חופש היצירה אינו חובת המימון ואין לסלוח ללינץ' של יהודים בערבים

בן דרור ימיני | 26/2/2013 8:32 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
1.

חמישה עשר צעירים, ככל הנראה, תקפו צעיר ערבי בתל אביב, רק בגלל שהוא ערבי. אירועים כאלה כבר קרו. היה לינץ' ברחוב יפו בירושלים, ונגד תשעה נערים הוגשו כתבי אישום. היה מקרה נוסף בצפת. הייתה השתוללות אלימה של צעירים בקניון בירושלים. וגילויי הגזענות הללו עלולים להימשך.

נחשוב על אירוע דומה בפריז. עשרה מוסלמים מתנפלים על צעיר יהודי, ומכים אותו באכזריות. זה הרי כבר קרה. לחוליגנים הללו יש "הצדקות". הם ראו בטלוויזיה קטעים שבהם נראים חיילים ישראלים פוגעים בפלסטינים. הם הרגישו צורך להגיב.

האם הזעם האותנטי מצדיק את ההתקפה החוליגנית? בוודאי שלא. שנאה היא שנאה. אין כמובן מה להשוות. יש אזורים בערים מרכזיות באירופה שבהן עדיף שלא ללכת עם סימני זיהוי כמו כיפה. משום שהסכנה אורבת לפתח. אבל צעיר ערבי לא לוקח שום סיכון כשהוא מסתובב בשכונה יהודית.

אלא שלפעמים אין צורך בהשוואות מספריות. העובדה שהשנה חווינו כבר שלושה אירועים כאלה צריכה להדליק הרבה מאוד נורות אדומות. לא סליחה. לא סלחנות. לא הבנה. מה ששנוא עלינו, אל נא נעשה לאחרים. זו היהדות כולה על רגל אחת, ומי שמפר את הכלל הזה הוא אנטי-יהודי, עוד לפני שהוא אנטי-ערבי.
2.

בבחירות האחרונות פנתה ישראל למרכז. מאות אלפים העבירו את ההצבעה ממחנה הימין למחנה המרכז. הנושא המדיני לא היה השיקול המרכזי. אבל הוא היה שם. כלומר, בניגוד לאגדה האורבנית הרווחת במקומותינו, תהליך השינוי אצל הישראלים לא נזקק לשום אלימות פלסטינית.

האינתיפאדה שאולי תפרוץ תשנה את הכיוון. היא תחזיר חלק מהישראלים לימין. משום שאם הפלסטינים בוחרים באלימות ישראל לא תתמוך בפייסנות. כך שהאינתיפאדה איננה שונה מהטרור. היא לא מקדמת שום שלום. היא רק הופכת אותו להרבה יותר רחוק.

הבעיה היא שרבים, רבים מדי, כולל נשיא המדינה שמעון פרס, כבר העניקו בשנה האחרונה הצדקה להתפרצות מחודשת של האינתיפאדה. הם האשימו את הקיפאון המדיני, ובעצם את נתניהו. הרי זה היה אבומאזן שהציב תנאים מוקדמים. הרי זה היה אותו אבו-מאזן שדחה את הצעת אולמרט.



ולמרות זאת, הבחירות שינו משהו. נשיא ארה"ב מגיע. יש סימנים שאולי משהו בכל זאת יקרה כאן, לאחר הקמת ממשלה חדשה שאיננה על טהרת הימין והחרדים. ואף על פי כן, דווקא בעיתוי הזה בוחרים הפלסטינים לפנות לאלימות. כך שכדאי שנזכור את סדר העובדות האמיתי: זה לא הקיפאון שעלול להוביל לאינתיפאדה. זו הסרבנות הפלסטינית, שמציבה תנאים מוקדמים ושפונה לאלימות, דווקא כאשר קואליציה קצת יותר מתונה עומדת לקום בישראל.

3.

בישראל נשמעה אנחת רווחה על כך שאף אחד משני הסרטים המועמדים לאוסקר לא זכה בפרס. שני הסרטים זכו לסיוע מישראל הרשמית. מרגע שנודע על המועמדות, החלו אנשי הקולנוע שקשורים לסרטים להתנער מכל קשר לישראל. הם חשבו שזה מה שהולך היום בעולם התרבות בעולם, גם בארה"ב.

הפעם זה לא הלך להם. סרטים ביקורתיים ראויים למימון. גם ביקורתיים מאוד, ובתנאי שהם אינם חוצים קו אדום מסוים, שהגיע הזמן שמישהו שם, בממסדים התרבותיים, יתחיל לסמן. הרי לא ידוע על כך שבשם חופש הביטוי שארה"ב מממנת את הסרטים של מייקל מור.

חופש היצירה איננו חובת המימון. אצלנו מתבלבלים בין השניים. הבעיה המרכזית איננה בכך שיש סרטים ביקורתיים, גם במימון ציבורי. הבעיה היא בכך שבהקשר הפוליטי, אלה הסרטים היחידים שזוכים למימון. במצב שבו תעשיית השקרים נגד ישראל פורחת ("המדינה המסוכנת ביותר לשלום העולם", "מדינת אפרטהייד", "מדינה גזענית"), ישראל צריכה לתרום את חלקה להפרכת השקרים - לא להפצה שלהם.

זה בהחלט חשוב שראשי שב"כ לשעבר הופכים למתריעים בשער נגד המדיניות הישראלית. הבעיה היא שביקורת לגיטימית מנוצלת לצורך ביקורת מאוד לא לגיטימית בעולם הרחב. אין כאן שום סיוע לשלום או לסוף הכיבוש או לקידום זכויות אדם. התוצאה היא רק אחת: חיזוק הסרבנות הפלסטינית.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
בלוגים של בן דרור ימיני
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

בן דרור ימיני

צילום: דעות

נולד בערב ליל הסדר, ולכן שמו בן-דרור. עיתונאי ומשפטן. פרסם את הספר "אגרוף פוליטי" והיה עורך העיתון הלוחמני "הפטיש"

לכל הטורים של בן דרור ימיני

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

קבלו עיתון מעריב למשך שבועיים מתנה

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים