אין שלום באופק
שיקול הדעת של השמאל לא עומד במבחן המציאות. הוא אינו מבין את מניעיו של אבו מאזן, ומתקשה לראות את הסיכונים שביציאה מהשטחים
מדינת ישראל "עשירה" בניסיון ביטחוני ומדיני כולל התנסות קודמת בהתנתקות מרצועת עזה והעלאת חמאס לשלטון. מאז תושבי עוטף עזה חווים סיוט מחזורי. חרף זאת, היו בשמאל מי שהציעו התנתקות נוספת, ביהודה ושומרון, מיד לאחר ההתנתקות הראשונה בעזה. נסו לדמיין מה היה קורה אילו עשינו זאת. אזור עוטף תל אביב היה נראה כעוטף עזה, על כל המשמעויות האסטרטגיות שבכך. למדינת ישראל יש גם ניסיון מדיני שכולל התחמקות מתמדת של הפלסטינים מהגעה להסכם.
במקום לנתח את המניעים, הרקע והתהליכים במזרח התיכון ובעולם, שופרי התעמולה מפיצים סיסמאות ריקות מתוכן כיאה לעידן הרדידות שפשה בעולם התקשורתי החדש. הקמפיין התקשורתי, שיצר אשליה של הגעה אפשרית לשלום, ייצר אכזבות - אצלנו ואצל הפלסטינים. בישראל האכזבה תכה שוב במורל ואצל הפלסטינים היא תביא להסלמה. יחד עם זאת, הקמפיין שקורא ל"תקווה ולא לפחד" אצל אחת המפלגות, מייצר תחושה אצל אויבנו כי אנחנו קצרי רוח ולכן כל שעליהם לעשות הוא למשוך זמן ולטרפד בחוכמה כל מו"מ, כי בסופו של דבר נתייאש וניפול.
בהקשר המזרח תיכוני, העולם עובר מספר תהליכים לא מעודדים. ראשית, המיעוטים המוסלמים באירופה מתחזקים. הדבר מגביר באופן ישיר את הלחצים שמפעילות מדינות אירופה על ישראל, ואין זה חשוב כמה "נחמדים" נהיה. שנית, האחים המוסלמים במצרים, סוריה, ירדן ובמדינות נוספות - מתחזקים. האויב היחיד שעשוי להיחלש בעקבות נפילה אפשרית של אסד הוא חיזבאללה. אל-קעידה נחלש מעט אך מצליח להיות נוכח בסוריה המתמוטטת. התחזקות האחים המוסלמים, שלא השלימו עם קיומה של ישראל, מסכנת את הסכמי השלום שנחתמו בינינו לבין מצרים, ירדן והפלסטינים.
מצרים עדיין נתמכת על ידי ארה"ב, הן בתקציבה והן בצבאה, ולכן נוהגת באיפוק. אבל כאשר תיווכח כי אינה יכולה לטפל בעוני, וההמונים יגלו סימני חוסר סבלנות, קיים סיכוי סביר שההנהגה המצרית תנסה להפנות את כעס ההמונים אלינו, עד כדי ביטול הסכמי השלום ויציאה למלחמה, כפי שקרה בעבר.
אבו מאזן והפת"ח שולטים ביהודה ושומרון בזכות הנוכחות הצבאית הישראלית שם. אבו מאזן מבין זאת. הוא גם מבין שאם ייערכו בחירות כלליות ברשות הוא יופל. מחד, הוא רוצה שצה"ל יישאר בשטח ויגן עליו ועל שלטונו, ומאידך הוא מקווה להתחזק ממהלכיו המדיניים, כולל המהלך הגדול באו"ם. על מנת לשמור על חזות שוחרת שלום בעיני העולם המערבי הוא עשוי לרצות לייצר מראית עין של הידברות עם ישראל אך ככל שהמו"מ יתקרב לסיכום חיובי הוא יטרפד אותו על מנת שלא להגיע להסכם שיביא ליציאתנו מיהודה ושומרון, לעליית החמאס ולנפילתו. אבו מאזן מתמרן על פי שיטתו באופן ראוי להערכה, והשמאל בישראל הולך שבי אחר מקסמי השווא שלו.
איני יכול שלא להסתייג משיקול הדעת של השמאל בישראל. הריצה להתנתקות נוספת ביהודה ושומרון, ההתלהבות מהאביב הערבי שהביא לעליית האחים המוסלמים באזור, חוסר ההבנה את מניעיו של אבו מאזן וסיסמאות ריקות מתוכן על שלום קרוב אפשרי, מביאים אותי למסקנה ששיקול הדעת של השמאל שוגה ומזיק.
הכותב הוא תא"ל (במיל'), לשעבר נשיא התאחדות התעשיינים
נא להמתין לטעינת התגובות
