המפרק הלאומי
ראש הממשלה נתניהו מנסה כבר שנים לפרק את המקיפים אותו כדי לזכות בכוח, אבל הפעם הוא ייאלץ לקבל את דין הבוחר על אפו ועל חמתו
נתניהו לא שינה את השיטה הפסולה הזו בקדנציה הנוכחית; הוא אמנם היה זהיר יותר ופזיז פחות בעניינים הפוליטיים - הוא בכל זאת למד משהו - אבל הוא לא הפסיק לבחוש במפלגות אחרות כדי לפרק אותן ולחזק את כוחו על חשבונן. בתחילת הקדנציה הוא ניסה להרוס את קדימה: נתן אשל ואחרים מטעמו פנו לחברי כנסת אומללים מהמפלגה, יושבי השורות האחוריות, והציעו להם משרות, תקציבים ותנאים משופרים - עולם ומלואו על חשבון הקופה הציבורית.
העסק לא עבד, אבל נתניהו לא נואש. כמה חודשים לפני שהלך לבחירות שלח ראש הממשלה את צחי הנגבי כדי שימשוך שוב החוצה את האנשים המסכנים הללו מקדימה, שבינתיים מצאו את עצמם מחוץ למערכת הפוליטית - וטוב שכך. הנגבי בא עם חבילת הטבות לענקי הדור אריה ביבי, יוליה שמאלוב-ברקוביץ' ודומיהם, אבל שוב הוא נכשל.
עברה קדנציה, הלכנו לבחירות, סיימנו אותן ונתניהו לא השתנה. ראש הממשלה מדבר בבית הנשיא על איחוד, אבל מנסה רק לפרק; הוא מדבר על פיוס והשלמה, אבל לא מפסיק להחרים. אם תוסיפו לתפריט הזה את השלומיאליות שבה הוא מנהל את המשא ומתן מתחילתו, את הזיגזגים, את המסרים הסותרים ואת ההופעות המביכות - בעיקר של עו"ד דוד שמרון, איש מצוין שנקלע למקום הלא נכון בזמן הלא נכון - תבינו מדוע נתניהו נשאר שוב בלי הממשלה שהוא היה רוצה להקים.
זה התחיל עם ההחרמה הטוטלית של נפתלי בנט והבית היהודי. נתניהו נכנע ללחצים מבית, והחליט להוציא את בנט מהממשלה המיועדת כמעט בכל מחיר. הוא קרא לכולם לשיחות, רק לא לבנט. "הוא רצה את יאיר לפיד בפנים ואותנו בחוץ", אמר לי בנט. ההחרמה הזו עלתה לראש הממשלה ביוקר רב: לפיד שמר אמונים לבנט. מאוחר יותר הודיע לפיד כי הוא רוצה להיות ראש הממשלה, וכך הפך בעצמו למוחרם אצל נתניהו. היום בנט מחזיק את היד בחוזקה ללפיד במחווה הדדית ראויה לציון.
נתניהו לא מבין כי מעבר לברית הפוליטית הזו יש כאן זהות מחשבתית עמוקה. הוא לא מוכן להשלים עם המציאות החדשה הזו; הוא לוחם בה בשיטות נפסדות שכשלו בעבר. פעם הוא ניסה לפרק את קדימה, עכשיו הוא מנסה לפרק את כולם. המפרק הלאומי בפעולה. הוא התחיל עם בנט ועם הבית היהודי, שם חיפש רבנים שיעזרו לו להוציא את אנשי תקומה, עבר ליחימוביץ' ולמפלגת העבודה שבה חיפש עריקים בפוטנציה ולבסוף הוא חזר לבנט.
בכל מפלגה כזו ניסה נתניהו למצוא את החוליה החלשה ועדיין לא נואש. על הדרך הוא מצא מפלגה שלמה שהיא חוליה חלשה ועלובה למראה. התנועה של ציפי לבני התכופפה והצטרפה לממשלה בניגוד לכל ההבטחות שלה לבוחר. בסדר, אבל מה יקרה בסוף? נתניהו יקבל בממשלה שלו את לפיד ואת בנט, והם ינהלו את המדינה בפועל ויקבעו סדר עדיפויות חדש על אפו ועל חמתו. זה מה שהציבור רוצה, ונתניהו יצטרך להבין בדרך הקשה.
במילים אחרות: הממשלה הבאה, בגלל נתניהו ויועציו, תפעל על בסיס של עוינות וחשדנות הדדיים. זה רע למדינה, אבל זה מה שקורה כאשר מסרבים לקבל את דין הבוחר ונלחמים נגדו בכוח בשיטות פסולות של פירוק, הרכבה והחרמה.
נא להמתין לטעינת התגובות
