יבבות מתמטיות

הקלות, פטורים, אבחונים וריטלין, ותלונות התלמידים רק מתחזקות. את רמת הקושי בבגרויות צריך דווקא להעלות, אחרת יתמוטטו פה בניינים

מיכאל טוכפלד | 23/5/2013 7:30 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
לפתע, ללא כל אזהרה מוקדמת, גשר הענק קרס. עמודי הבטון האימתניים התקפלו כערימת קלפים וצנחו אל תוך הנהר. עשרות מכוניות ומשאיות שהיו על הגשר החלו ליפול מגובה עשרות מטרים, משל היו מכוניות צעצוע המושלכות מידו של תינוק.

במשפט שהתקיים שנתיים לאחר האסון נקבע כי טעות חישובית קטנה של המהנדס הראשי של החברה שבנתה את הגשר גרמה לאחד האסונות הגדולים במדינה. הטעות הביאה להערכת העומסים על מסבך הגשר כשהם גבוהים פי 1,800 מערכם האמיתי. המהנדס נדהם: "נכון שטעיתי בתוצאה הסופית, אבל דרך החישוב הייתה נכונה. לא מחשיבים את הדרך?", וסגנו הוסיף: "חישובים כאלה בכלל לא היו בחומר בבגרות...".

את הדוגמה הזו נהג לתת המורה שלי למתמטיקה כל אימת שהתלוננתי על שקיבלתי אפס גדול ועגול על שאלות במבחן (גילוי נאות: היו הרבה אפסים כאלה...). לטעמי "הדרך" הייתה נכונה ורק התוצאה הסופית הייתה שגויה, אבל המורה, שלימים הפך לפרופסור ידוע שם, הביא את דוגמת הגשר שבה פתחתי כדי להוכיח מדוע אפשר לסווג במחלקת השטויות את תהייתי אם אין נקודות על "דרך".

יבבותיהם של תלמידי התיכון על הקושי שבו נתקלו בפתרון בחינת הבגרות במתמטיקה השבוע יכולות רק להעיד על הידרדרותה של מערכת החינוך שלנו מאז חבשתי את ספסלי התיכון. "אויש
זה היה קשה", הם קבלו והוכיחו שוב את הפינוק הרב שבו הרגילה מערכת החינוך את תלמידי ישראל.

לרשותם מערך הקלות, התחשבויות ו"צרכים מיוחדים", והדרישות הלימודיות רק הולכות ויורדות עם השנים. אין זה פלא שתלמידי ישראל תופסים את המקומות הנמוכים בין תלמידי העולם ברמת ההישגים שלהם. נכון שפה ושם יש הבלחה של הצטיינות, מדליה פה וזכייה בצל"ש שם, אבל בגדול - תלמידי ישראל הם מפונקים הדורשים לעצמם זכויות יתר בלי שיידרשו מהם חובות ברמה מקבילה.
דרישות מעטות ורדידות

אני יודע שאני נשמע כ"חתייאר" נודניק זקן כאשר אני משווה לדרישות ההווה את הדרישות שהעמידו לפנינו, כתלמידים, אי אז בתקופת הקרח התיכונה בואכה עידן המזוזואיקון. אבל איש לא חלם לאפשר לנו להכניס מחשבי כיס לבחינות הבגרות במתמטיקה, פרימיטיביים ככל שהיו אז, אלא לוחות לוגריתמים (מישהו זוכר מה זה?). לא היו אז יחידות לימוד ומאתיים אלף שאלונים שמאפשרים לכל תלמיד להיבחן ברמתו.

את מבחן הבגרות בגמרא, שהיה כמובן בעל פה מול בוחן חמור סבר, עברנו רק לאחר ששיננו 51 דפי גמרא, עם רש"י, תוספות ופירושי ראשונים ואחרונים. היום חומר הבגרות הוא פחות מחצי מזה, והס מלהזכיר רש"י ותוספות. לבחינה באנגלית הורשינו להכניס רק מילון אנגלי-אנגלי, שלא עזר הרבה, שכן גם הפירושים היו באנגלית...

אני לא קובל על ההקלות ועל מגוון האפשרויות העומדות היום בפני התלמידים. אם תלמיד מסוים מצטיין בלימוד ההיסטוריה של צבי הים בדרום הפסיפיק, וחשקה נפשו להיבחן על כך - יערב לו. אם לא ילך - יש מועד ב' ומבחני קיץ וחורף ואביב וסתיו, והכל טוב ויפה. הכל כדי שלא תתלוננו שקשה לכם



אחד המורים הסביר ברדיו שהמבחן היה קשה משום שהוא דרש מהתלמידים להתעמת עם שאלות רבות היקשים.

לא שאני יודע מה זה בדיוק, אבל אני משער שהשאלות דרשו מהם לחשוב קצת יותר לעומק. במערכת החינוך שלנו, כנראה, אסור לאלץ את התלמידים לחשוב לעומק. המערכת צריכה להישאר רדודה, שטחית ומעוטת דרישות. אם אלה פניה של מערכת החינוך, מדוע נתפלא כשהורים ותלמידים מטרידים באלימות את מפקחת משרד החינוך בדרישה לשפר את הציונים במתמטיקה.

מכאן קצרה הדרך לחבטה שחבט תלמיד בראשה של מורה ביישוב קדימה, יום לאחר המבחן. כן, גם זה קשור לנושא. זו מערכת חינוך שמרגילה את תלמידיה שהכל מגיע להם, ואלו הם תוצריה. שר החינוך החדש שי פירון כבר הכריז שבמערכת חסרים עומק ומשמעות. מאידך גיסא, הוא גם הודיע על כוונתו לצמצם את בחינות הבגרות. מול הסלחנות, השטחיות והרדידות הזו קל לראות מדוע רבה האלימות בקרב צעירי ישראל, אך גם קשה לראות את זוכי פרס נובל הישראלים בעוד עשר ועשרים שנה. נו בטח, הרי זה נורא קשה. אויש.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

מיכאל טוכפלד

צילום:

עיתונאי. כתב ופרשן במעריב ובמקור ראשון

לכל הטורים של מיכאל טוכפלד

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

קבלו עיתון מעריב למשך שבועיים מתנה

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים